מחר, מוצאי שבת, 22.7, יעלו על הבמה של מועדון הזאפה הצמד המוזיקלי העולה גיא ויהל. עם השנים, המוזיקה שיוצרים השניים התאימה את עצמה לקהל הישראלי, ויש שיגידו שהיא התרככה מעט, אבל בעקבות כך הם כבשו לאחרונה לא פעם את מצעדי הפזמונים של תחנות הרדיו השונות.
גיא (מנטש) ויהל (דורון בן לאב) ידועים לרבים מאיתנו הודות לשיתוף הפעולה שלהם עם שלל מוזיקאים, וגם בשל ההפקות שעשו לסדרות טלוויזיה שונות. כל אחד מהם מקיים זוגיות עם ‘פליטות’ תוכניות ריאליטי מוזיקליות. בשיחה עם "כל העיר" הם מדברים על השינויים, על גידול ילדים בצל חיי הזוהר ועל המקום האישי שלהם בתהליך היצירה.
איך זה מרגיש להיות בין האמנים המבטיחים של השנים האחרונות?
“זו הרגשה מדהימה, זה כיף גדול. תמיד כשמתחילים קמפיין לקידום אלבום חדש, יש חשש אצל כל אמן, אבל זה כיף להתחיל בפרגון כזה, של הקהל של הרדיו וכו’”.
מה אתם אוהבים בירושלים?
“אנחנו אוהבים את כל האזור של מרכז העיר, אני מכיר אותו בתור נער, הייתי מסתובב שם הרבה”, מספר גיא, שגדל בוורד יריחו ולכן קרבתו לעיר גדולה. “אנחנו אוהבים את פיצה צ’יליז ויש לנו גם חברים משם. אנחנו סוג של ירושלמים בדימוס. ירושלים זו עיר מדהימה ולא סתם יש כל כך הרבה בלאגן סביבה”.
אוהבים את פיצה צ'יליז – גיא ויהל (צילום: גוד מוסקוביץ)
מה אתם חושבים על הקהל הירושלמי?
“הקהל הירושלמי הוא קהל איכותי ומדהים. יש אגדה אורבנית, לא ירושלמית, שזה קהל אנין טעם. לא פשוט להביא בירושלים קהל לכל דבר, והוא בוחר בקפידה לְמה הוא מגיע. היו לנו תקופות שהופענו במקומות קטנים יותר, ועכשיו אנחנו מנסים פעם בכמה חודשים להגיע לזאפה וזה הולך וגדל, וזה כיף. הקהל מתחבר וזורם”.
מתוכננות הפתעות מיוחדות בהופעה הקרובה בזאפה?
“יש לנו כמה סודות לקראת ההופעה, אבל אנחנו יכולים להגיד שלקראת כל הופעה אנחנו מכינים וידאו ארט חדש. אנחנו עושים גם כמה שירים חדשים שעוד לא יצאו, וגם קאברים חדשים”.
- שלל הפתעות תרבותיות ממתינות לכם במרכז העיר
- וידאו: כשכדורגל ומים נפגשים
- סיגל קליין בבר הקיץ במלון וולדורף אסטוריה
ממי אתם שואבים השראה?
“בעיקרון אנחנו אוהבים המון דברים ואין משהו אחד ספציפי שממנו אנחנו שואבים השראה. כל מה שעובר לנו באוזן משפיע עלינו, אם אנחנו רוצים ואם לא. לפעמים קורה שיש איזה שיר שלא הכרת וזה מחבר אותך לאיזו מוזה”.
מה חלוקת העבודה ביניכם? מי אחראי על המילים? מי על המוזיקה?
“משתדלים שהכול יהיה ביחד, נפגשים ומשמיעים אחד לשני רעיונות. אחד מביא פתיח ואחד מביא איזה ריף או פזמון, ואז ככה יוצרים יחד. מתווכחים על זה קצת, ובסך הכל זה מרגיש נוח ונחמד. אנחנו מכירים מגיל 12, אז אנחנו מכירים טוב אחד את השני”.
לאורך השנים המוזיקה שלכם התעדנה והפכה מרוק אלטרנטיבי לקצת יותר פופ – מה גרם לשינוי הזה?
“אני חושב שזה קודם כל השפה. העברית שמה אותנו במקום מסוים גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת הסאונד שלה. חוץ מזה, זה לא סמן מבחינתנו לעשות משהו רך, אלא משהו שמרגיש לנו מתאים יותר לאותה תקופה ולאותו זמן, וזה כל הזמן בתנועה – ממש כמו בני אדם”.
שניכם גם הורים לילדים. איך אתם מצליחים לאזן בין חיי הזוהר לבין גידול משפחה?
“הנה, ממש עכשיו אני הולך לאסוף את הילד שלי מהגן ולשחרר את הסבא שעושה בייביסיטר. אלה החיים. הילדים אפילו מכניסים קצת יותר סדר, אתה נעשה פרודוקטיבי יותר וכשאתה בא הביתה אתה לא עובד, מה שפעם היה באמת משולב יותר. היינו לוקחים עוד עבודה הביתה והיום אין זמן, אתה מגיע הביתה ואתה נח ומגדל ילד”.
האם בנות הזוג שלכם עוזרות לכם בתעשיית המוזיקה?
“יש הבנה של המקצוע, יש פרגון לקראת ההופעות זה של זה והפקנו להן את האלבומים והאי.פי שלהם. אין אלבום משותף או משהו כזה, אבל יש בהחלט יצירה משותפת”.
