יהונתן: שנה טובה עמית!
עמית: זאת שעולה או זאת שיורדת?
יהונתן: אפשר רק לקוות שגם וגם. בכל מקרה לגבי זו שהיתה אפשר בהחלט לומר – 2017, היית טובה אלינו, טובה ובעיקר טעימה.
עמית: אני מסכים. בכל שנה כשאנחנו מכנסים את פאנל השופטים הרחב לקראת טקס פרסי השנה המסורתי של המדור "אוכלים צהריים" ע"ש הסופר אסף גברון יבדל"א, אנחנו מביטים – בדרך כלל לראשונה, ברשימת המקומות והמנות שבהם מילאנו את כרסנו ב-365 הימים שחלפו.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- כל האוכל בירושלים
יהונתן: והשנה גילינו שלא הולכת להיות לנו עבודה קלה בבחירת המצטיינים, פשוט כי היו לא מעט כאלה.
עמית: זה קורה אחרי כמה שנים של דשדוש מסוים. זה לא שב-2016 או 2015 לא היה טעים בירושלים, פשוט היה קצת פחות מעניין, מסעיר, מרגש.
יהונתן: השנה קיבלנו פתאום לא מעט מקומות חדשים, והדבר הכי יפה הוא שזה קרה בלי איזה תופעה או מגמה בולטת בצורה יוצאת דופן. פשוט מגוון של עסקים חדשים ומעניינים, שנראה כאילו מגיעים מתוך תחום שכולו צועד קדימה, מתמקצע ומשתפר.
עמית: יש תחושה שבאופן טבעי הסטנדרטים של עולם האוכל המקומי עולים ללא הפסקה. אנחנו רואים פחות ופחות מקומות מהסוג שגורם לנו להרים גבה בתמיהה בכניסה אליהם, ויותר ויותר מקומות שגורמים לנו לפטריוטיות גדולה בזכות ההבנה שמסעדני העיר הופכים למודעים יותר, מוכנים יותר.
יהונתן: כמו בכל שנה, גם השנה היו לא מעט אנשים שהתעניינו ושאלו – איך יכול להיות שאנחנו אוכלים את דרכנו בעיר כבר כמעט שמונה שנים ועדיין מצליחים לחדש ולהתרענן. טקס הפרסים המסורתי הזה ונבחריו הם התשובה הניצחת לכל הפסימיים וכל מוציאי דיבתה של ירושלים.
עמית: אתה אומנם אדם אופטימי, אבל אני חושב שהפעם אנחנו יכולים להסכים לא רק לגבי השנה שהיתה, אלא שצפויה לנו 2018 טעימה ומרתקת לא פחות. עוד לא יצאנו לדרך וכבר יש לנו רשימה לא קצרה של מקומות חדשים ומסקרנים שאליהם נגיע בשבועות הקרובים.
יהונתן: שנת בחירות! מי יודע, אולי בקרוב נמצא את עצמנו גם מסבים לשולחן הצהריים לצד המועמדים לראשות העיר?
עמית: כל עוד הם ייתנו לי לבחור מה להזמין להם, אני אשמח.
יהונתן: יפה. אז ללא השתהות מיותרת בואו נצא לדרך – אוכלים צהריים, 2017, הטופ שבטופ.
ביצת השנה
שקשוקת סרדינים במסעדת "לה פאדלה" (צילום: אסף קרלה)
שקשוקה סרדינים – לה פאדלה
יהונתן: אני חושב שזו השקשוקה הראשונה בעלת המוטיבים הקלאסיים שמצליחה להיכנס לסיכום השנה שלנו.
עמית: לה פאדלה, שהוקמה על חורבות אחד המוסדות הכי משמעותיים בקולינריה הירושלמית – קפה מזרחי כמובן – הייתה הפתעה מאוד מאוד גדולה בביקור שלנו שם.
יהונתן: על הנייר קראנו תפריט חלבי בנאלי, עם כל השמות המוכרים. בפועל קיבלנו ביצועים מקוריים ומפתיעים, כשמעל הכל השקשוקה – מחבת אדומה רוחשת, תבשיל אדום חריף, ביצים במידת עשייה נכונה וטוויסט משמח של סרדינים.
עמית: ואם יהונתן, קליינט השקשוקה הקשה בעולם, מרוצה – אין לי מה להוסיף.
סלט קיסר – JLM סושי מקומי
עמית: אזכור ראשון, ואנחנו מניחים שלא אחרון, למסעדה שראויה גם לתואר תגלית השנה או פתיחת השנה.
יהונתן: מתוך צורך למלא את החלל שהתפנה לצד המסעדה המובילה שלו, פתח השף יענקל'ה תורג'מן מקום יפני קטן, צנוע ובעיקר כל כך טעים.
עמית: תורג'מן מצליח במקום שרבים נכשלים, לקחת מנות מוכרות ולתת להן טאץ' של שף, ולעשות זאת בצורה מנומקת. סלט הקיסר בהשראה יפנית שלו הוא בדיוק מנה כזו.
יהונתן: אז מה הוא עושה בקטגוריה הזו? כי חוץ מחסות מובחרות, חזה עוף צלוי, שברי תפוזים מיובשים ופריכיות אורז ביתיות שמחליפות את הקרוטונים, היתה בסלט הזה ביצה קשה כבושה בסויה. יא אלוהים איזה ביצה. כזו שהייתי לוקח איתי לאי בודד.
סלט קיסר מסעדת "JLM סושי מקומי" (צילום: אסף קרלה)
המנה החלשה של השנה
צ'יפס עם צ'ילי במסעדת "אגלי באפלו" (צילום: אסף קרלה)
1. צ'יפס עם תבשיל צ'ילי – אגלי בפאלו
עמית: מה כבר יכול להיות כל כך מגעיל בצ'יפס, אתם שואלים? זה רק כי לא אכלתם את מנת הצ'יפס של מסעדת "אגלי בפאלו" הפסאודו-מקסיקנית ברחוב יפו.
יהונתן: בשתי מילים – מלח לימון. המון מלח לימון שפיזרו לנו על ערימת הצ'יפס, שמראש לא היתה מצטיינת במיוחד. הזכרנו בדברי הפתיחה את הצורך במקצוענות, בהבנה של התחום התובעני? את כל אלה לא ראינו במזללה הזו. לראייה, היא כבר הספיקה להיסגר מאז, למרות שעל פי עמוד הפייסבוק הרשמי הם מחפשים לוקיישן חדש.
עמית: אני רק מבקש שאם הם יימצאו, את ארגז המלח לימון שישאירו מאחור.
2. כריך קציצות – רשת שמונה
יהונתן: באופן רגיל ייתכן ולא היינו מגיעים ל"שמונה", בכניסה למרכז כלל, כי מי אנחנו שנבקר יזם שכל רצונו הוא להאכיל ולהשביע את ההמון מהר ובזול מאוד.
עמית: אלא שהיומרה החברתית מגיעה עם מטען ציפיות שנובע מנוכחותו של שף מוכר בעסק, ולא סתם שף מוכר –השף מושיק רוט, שלא מזמן קיבל שוב שני כוכבי מישלן על המסעדה שלו באמסטרדם.
יהונתן: ברגע שפרצופו של השף המפורסם ניבט מלוגו המקום, וברגע שבכל ראיון הוא מתייחס לעובדה שהוא מעורב באוכל שמוגש ברשת – הביקורת בהתאם.
עמית: והביקורת קשה, קשה מאוד. כריך הקציצות שקיבלנו שם – מעין זנב פיתה יבשה עם שתי קציצות מצומקות, קשות כאבן ויבשות – היה פשוט מביך, וכל מה שמסביב לא היה טוב בהרבה.
עמית ויהונתן ב"רשת שמונה" של השף מושיק רוט (צילום: אסף קרלה)
3. מתחם האוכל במרכז הרובע היהודי
עמית: אחד הפרויקטים שלקחנו על עצמנו השנה היה מיפוי קולינרי של העיר העתיקה, במהלכו גילינו את הפער הבלתי נתפס ברמת האוכל בין הרובע היהודי לבין שאר חלקי העיר.
יהונתן: במקום שבו הקהל שבוי והתיירים היודים זורמים כמים בנקבת השילוח, רמת האוכל, למרבה הצער, מתקשה להתרומם.
עמית: להוציא את קפה הרובע הוותיק והסימפטי, כמעט כל בית אוכל שניסינו בדרך שמובילה לכותל, סמוך לכיכר הכנסת החורבה, היה בינוני ומטה, בלשון המעטה.
יהונתן: בייגל, פלאפל, שווארמה או פיצות עייפות – חבל, חבל מאוד שזה האוכל שהופך לשגריר המטבח הישראלי עבור תיירים רבים מאוד.
מנת הדז'ה-וו של השנה
בורקסון מנגולד ב"עפאים" (צילום: אסף קרלה)
1. בורקסון מנגולד – עפאים בבית הנסן
יהונתן: ההצלחה בבית הכרם הביאה את האיש בעל השם הבלתי אפשרי הדיי עפאים להתרחב גם לאחד הלוקיישנים הכי יפים שיש לעיר להציע.
עמית: מתחם המצורעים בדימוס על שם הנסן הפך עם פתיחתו של בית הקפה הזה מאחד המקומות המפחידים בעיר ליעד קולינרי ממדרגה ראשונה.
יהונתן: לא פשוט להוציא ממני מחמאות גדולות כל כך למקום שהוא בסופו של דבר, ובכן, חלבי. אבל – הבורקסון – אותה יצירה קטנה מבצק עלים מקופל שבתוכה מילוי של תבשיל מנגולד וגבינה – לא רק הוציא ממנו מחמאות, אלא הוציא ממני שיר הלל. אחת המנות הטעימות בעיר.
עמית: שאר התפריט לא פראייר, כמו שאומרים, ואם אתם כבר כאן, נסו גם את השקשוקה הלבנה.
2. ברוסקטה ניסואז – קפה שלוה
עמית: אוכל טוב למען מטרה טובה. מה יכול להיות רע?
יהונתן: קפה שלווה נפתח על ידי אנשי "דרך הגפן" ו"קפה איתמר" לשעבר במרכז שלוה המדהים, שמסייע לבעלי מוגבלויות בעיר. ומה שנפלא במיוחד הוא שהמקום לא עושה לעצמו שום הנחות.
עמית: מדובר במסעדה חלבית או בית קפה מודרניים וראויים מאוד. מקום יפה ונעים לישיבה עם תפריט שמסתיר כמה יציאות מקוריות ובראשן הברסוקטה ניסואז.
יהונתן: זו מנה שזכתה כבר בפרס ביצת השנה בעבר ונעלמה מחיינו עם סגירת "קפה איתמר". לחם קלוי, ביצת שלו מטוגנת, טונה אדומה צרובה וסלט של שעועית ירוקה, זיתים ופלפלים קלויים. כמה טוב לראות אותך שוב.
ברוסקטה ניסואז ב"קפה שלוה" (צילום: ארנון בוסאני)
3. סיגר בשר – המוציא החדשה
יהונתן: אחרי שנים של הצלחה בסמטה החבויה של משיח בורוכוף מאסטר שף אבי לוי העתיק ושדרג את פעילותו למיקום מרכזי הרבה יותר על רחוב יפו.
עמית: מבנה גדול יותר, מטבח גדול יותר וגם ציפיות גדולות יותר.
יהונתן: אנחנו אוהבים את האוכל של לוי, זה לא חדש, ואוהבים אותו במיוחד כשהוא מגולגל ומטוגן במילוי בשר, כמו הסיגרים האלה – פריכים מאוד, לא שמנוניים, ופשוט מתחננים לליווי של כוסית אלכוהול קרירה.
סיגר בשר – המוציא החדשה (צילום: אסף קרלה)
כריך השנה
1. סנדביץ' רחל – רחל
עמית: בקיוסק שבו אין תפריט ואין ממש חוקים, אין כנראה גם שני כריכים שזהים זה לזה. ככה זה כשרחל בן אלול, יוצאת מאסטר שף, עומדת מאחורי הדלפק ומשחקת באוכל.
יהונתן: דגים, גבינות, ירקות, פירות וממרחים מקוריים חוברים יחד בין שתי פרוסות לחם ומתובלים במרכיב החמקמק מכל – היד הטובה של בעלת הבית.
עמית: אני אפילו לא זוכר מה בדיוק היה בסנדביץ' שאכלנו שם, אבל אני כן זוכר את מבט התדהמה על פניו של יהונתן אחרי הביס הראשון, וזה אומר הכל.
יהונתן: מקום אחר, שונה, שצריך לבוא אליו עם ראש פתוח והרבה סבלנות.
2. צ'יצ'ארון – ארחנטו
יהונתן: כצרכן נלהב של שומן מן החי באשר הוא, הכריך הזה – שמשוח בשומן בקר לפני שנצלה בטוסטר – הוא סוג של חלום.
עמית: הדוכן הקטן של השף לוקאס אמנם מוכר יותר בזכות האמפנדס שלו, שכבודן במקומן מונח, אבל בפרספקטיבה של כמעט שנה – היינו שם ממש בתחילת 2017 – הכריך הזה, עם חוטי של בשר אסאדו מפורק, כרוב כבוש וירקות – הוא כוכב במידה לא פחותה.
יהונתן: הטריק הממזרי של שימוש בשומן בקר הופך את הסנדביץ' הזה מסתם טוסט בשרי לפצצת טעם מרוכזת – נסו לדמיין לחם פריך שספוג במיצי ציר בקר איכותי. אם זה לא עושה לכם תיאבון, גשו לרופא המשפחה.
כריך צ'יצרון במסעדת "ארחנטו" (צילום: אסף קרלה)
3. כריך רובן – R&R DINER
עמית: המצטרף הטרי ביותר לרשימה מגיע מאחת המסעדות המדוברות והמסקרנות של התקופה האחרונה. הדיינר הלא כשר במפגיע של רעות כהן וזוגתה בלב רחוב יפו.
יהונתן: המקום הזה הוא כולו אצבע בעין לכל מי שהמסורת והקודים הירושלמיים הלא כתובים של כבוד הדדי חשובים לו. ועם זאת, חשוב שהוא כאן וחשוב שימשיך לעבוד.
עמית: הביקור שלנו שם, רק בשבוע שעבר, לא היה מן המוצלחים. ועדיין, מנה אחת – כריך הרובן – הותירה בנו רושם עז והוכיחה לנו את מידת הפוטנציאל שטמונה במקום.
יהונתן: ערימה ענקית של פרוסות כתף בקר מעושנת בין שתי פרוסות של לחם קלוי כמו שצריך, בתוספת חרדל, מיונז, חסה, עגבניה ובצל, בלי גבינה במפתיע, והנה – אפשר לעשות אוכל מושחת ומגרה גם בלי להרגיז 80 אחוז מהעיר.
כריך רובן במסעדת "R&R DINER" (צילום: ארנון בוסאני)
דג השנה
רול סלמון ואבוקדו במסעדת "JLM סושי מקומי" (צילום: אסף קרלה)
1. רול סלמון ואבוקדו – JLM סושי מקומי
עמית: יש הרבה סושי בירושלים ומעט מאוד סושי טוב באמת. אל תוך הנחת העבודה הזו מתברגת המסעדה היפנית הנהדרת שכבר הוזכרה כאן.
יהונתן: הגדולה של המקום הקטן הזה ניכרה במיוחד ברול הצנוע והבנאלי לכאורה של סלמון ואבוקדו. משהו שמוצאים היום בכל חתונה או תחנת דלק מוכיח כאן כמו טוב הוא יכול להיות כשהוא עשוי מחומרי גלם מעולים ועם תשומת הלב הנדרשת לטכניקה.
עמית: אני חושב שמאז הימים היפים של "סאקורה" לא היה רול סושי כזה בעיר. יכול להיות שזה קשור לעובדה שבמטבח עובד הבן של בועז צאירי?
2. תבשיל קציצות דגים – רשטא
יהונתן: הנה עוד מקום שבקלות מתחרה על תואר "פתיחת השנה" או "המסעדה המפתיעה של השנה" – 180 מעלות מכל המוכר לנו באבו-גוש ובמרחק של פחות מקילומטר בקו אווירי, בכפר השקט עין רפא, קיבלנו לראשונה מזה שנים מטבח ערבי-פלשתיני מוקפד, אותנטי, לא כזה שמנסה להתנחמד.
עמית: מסעדה ערבית שאין בה חומוס, אין בה קבב, אין בה צ'יפס ואין בה קינוח וקפה על חשבון הבית. יש בה, לעומת זאת, תפריט מקורי שמבוסס על חומרי גלם נפלאים, מרביתם גדלים בסביבת המסעדה.
יהונתן: הדגים שמהם הוכנו הקציצות הרכות והעסיסיות האלה אולי לא שחו קודם לכן בסכר בית זית, אבל לא בטוח שזה מפריע לי. מנה אחת מתוך שורה ארוכה של מנות טובות וראויות שדגמנו במסעדה הזו. אם במקרה עוד לא הייתם – סורו.
קציצות דגים במסעדת "רשטא" (צילום: אסף קרלה)
רוצים להישאר מעודכנים?
אות הוקרה לאחריות חברתית ע"ש ניקול ראידמן – המנה הזולה והנדיבה
עמית ויהונתן אצל "פלאפל עובד" (צילום: ארנון בוסאני)
1. לאפה פלאפל – פלאפל עובד
יהונתן: כל שכונה צריכה פלאפל, וכל שכונה הייתה שמחה לפלאפל כמו זה של עובד. הדוכן הוותיק התאושש השנה משריפה שהשביתה אותו לכמה שבועות וחזר לפעול בכוחות מחודשים, אך בלי לשנות יותר מדי.
עמית: ואולי טוב שכך. אני, כידוע, לא חסיד גדול של פלאפל, אבל מהמקום הזה יצאתי מרוצה.
יהונתן: 20 שקל שילמנו שם עבור לאפה עם כמות כדורים וסלטים שתשביע אפילו את האדם הרעב ביותר. המון אוכל, מעט כסף.
2. מקלובה – הפקולטה
עמית: מדרחוב ש"ץ, בחלקו שסמוך לרחוב בצלאל, היה מאז ומעולם אזור עמוס בסטודנטים. עכשיו יש שם סוף סוף גם מסעדת סטודנטים אמיתית.
יהונתן: מאחורי השם המתבקש אך הלא מקורי במיוחד "הפקולטה" נפתח שם לאחרונה בית תבשילים מזמין, עם חלון שפונה לרחוב וממנו אפשר להביט מה יש בסירים.
עמית: אנחנו מצאנו שם מנה נפלאה של מקלובה – ערימות של אורז צהבהב ומתובל היטב, ירקות מטוגנים וכרע עסיסית של עוף.
יהונתן: המחירים כולם נוחים והמקום מקיים את הערך החשוב ביותר בז'אנר – נדיבות.
מקלובה במסעדת "הפקולטה: (צילום: ארנון בוסאני)
3. קציצה בפיתה – אבו ג'יהאד
יהונתן: הרגע שבו עמדנו זה לצד זה ונגסנו בפיתה עם הקציצה שקנינו מהאיש שמסתובב ברובע המוסלמי כשסיר קציצות על ראשו זכור לי כאחת הפסגות של השנה האחרונה.
עמית: קציצה שעטופה בעלי גפן ומבושלת ברוטב עגבניות עם תפוחי אדמה שנדחסת לפיתה טרייה ומקבלת כתר של פלפל שיפקה כבוש. 9 שקלים, קצת קשה להאמין, הוא המחיר של כל הטוב הזה.
יהונתן: מנה שצריך להתאמץ קצת כדי למצוא, ולגמרי שווה.
קציצה בפיתה של "אבו ג'יהאד" ברובע המוסלמי (צילום: אסף קרלה)
פרס מפעל חיים
יהונתן ועמית ב"קפה קדוש" (צילום: ארנון בוסאני)
קפה קדוש ודולפין ים
יהונתן: 50 שנות פעילות בעיר מוטרפת כמו ירושלים הם נקודת ציון ראויה לפרס עוד לפני שהכנסנו פירור לפה.
עמית: שני מוסדות קולינריים סמוכים זה לזה חגגו השנה יחד עם העיר חמישה עשורים מלאים של שחרור ואיחוד. אחד עושה זאת כמעט מבלי להשתנות, השני צועד קדימה ללא הפסקה.
יהונתן: קרן ואיציק קדוש השכילו להפוך את בית הקפה של אביו של איציק ממקום של הפוך בכוס זכוכית ובורקס לפטיסרי שלא נופל ברמתו ממקומות שאנחנו רגילים לפגוש בנסיעות לחו"ל.
עמית: ויטרינת המתוקים מופלאה באמת, ובתור בונוס גם מה שמלוח לא נופל.
יהונתן: מנגד, במסעדה הוותיקה של משפחת רוזנצוויג ממשיכים את שרשרת הדורות אחרי פטירתו של המייסד שרגא, הלא הוא צ'ופי, ומגישים ערימות נדיבות של פירות ים ברטבים מושחתים, דגים טריים, ופלטת סלטים קלאסית.
עמית: במדינה צעירה כל כך קשה קצת לדבר על מסורות קולינריות ארוכות שנים – מקומות כמו "דולפין" או "קדוש", שבהם אפשר לפעמים לראות שלושה ואף ארבעה דורות יושבים ואוכלים יחד, הם היוצאים מן הכלל. שרק לא ישתנו לנו.
מנת השנה
1. נקניקיית "סטריט דוג" – קרייב
נקניקיית "סטריט דוג" – קרייב (צילום: אסף קרלה)
עמית: בטח יש עכשיו לא מעט קוראים שמרימים גבה או כמה, כי מה בין נקניקייה למנת השנה. אלא שהמנה הצנועה למראה הזו מספרת את כל הסיפור הנהדר של "קרייב".
יהונתן: לחמנייה רכה, נקניקיית בשר בקר צרובה, שנותנת את אפקט הפריכות המתבקש, מיונז סומסום, כרוב כבוש בסגנון קוריאני ובייקון טלה שמרגיש בדיוק כמו הדבר האמיתי. שילוב טעמים שלבדו מצדיק עלייה לרגל, ובהחלט מסביר את התור הלא קצר שנוטה להשתרך בכניסה למקום לאורך רוב שעות היום.
2. שקד טלה עם עדשים – לה רג'אנס
יהונתן: מסעדת היוקרה שבחלקו התחתון של מלון המלך דוד מיצבה את עצמה כבר מזמן כאחת הכשרות הטובות בארץ, אולי הטובה מכולן. השנה סוף סוף הבנו למה.
עמית: ארוחת הערב החגיגית שלנו שם, רגע לפני פסח, היתה תענוג צרוף שנמשך למעלה משלוש שעות, עם מצעד של מנות מבריקות שיצאו תחת ידיו ברוכות הכישרון של השף דודו ביטון.
יהונתן: מעל כולן זכורה לי המנה הזו – שקד טלה צרוב לכדי שלמות, פריך מבחוץ ורך מבפנים, עטוף בטעמי שמן זית ועשבי תיבול, ולצדו תבשיל של עדשים ובצל מטוגן.
עמית: מרכיבים פשוטים, של מנת פועלים – שקדים ומג'דרה תכל'ס, הפכו כאן לקונצרט נדיר. לא זול, בהחלט שווה.
שקד טלה עם עדשים במסעדת "לה רג'אנס" (צילום: ארנון בוסאני)
3. קובה מטוגנת – ביבי אקספרס
עמית: שום דבר לא הכין אותנו להפתעה הענקית שהסתתרה על הדלפק במסעדונת הקטנה שהחליפה את "חיוקה בפיתה" בתחנת הדלק אורנים.
יהונתן: מבחוץ חשבנו שמדובר בעוד קובה מטוגנת גנרית, אלא שחיתוך לשניים גילה מילוי אדיר של תבשיל שפונדרה בבישול ארוך עם מעט עשבי תיבול ואפילו קוביות של עגבנייה.
עמית: מעטפת פריכה, מילוי עסיסי ומנה שלגמרי יכולה לעבור במסעדת שף מהדור החדש.
קובה מטוגנת – "ביבי אקספרס" (צילום: ארנון בוסאני)
מסעדת השנה
מסעדת קרייב (צילום: אסף קרלה)
קרייב
עמית: כשם שבטקס האוסקר פרס הבמאי הטוב ביותר ופרס הסרט הטוב ביותר הולכים לרוב יד ביד, כך במדורנו מנת השנה תגיע לרוב ממסעדת השנה.
יהונתן: לדעתי זו הבחירה הכי קלה שהיתה לנו מאז ומעולם בטקס הזה – כי באמת שכבר הרבה שנים לא נפתח בעיר מסעדה כל כך יוצאת דופן, מיוחדת ומעניינת כמו קרייב.
עמית: מקום שמנפץ לרסיסים את תקרת הזכוכית של האוכל הכשר בעיר, ומוכיח שדתיים אמריקאים, חרדים, פודיז תל אביביים וסטודנטים מבצלאל יכולים להצטופף יחד באותה המסעדה וליהנות מאותו האוכל בדיוק.
יהונתן: כששמענו על הכוונה להפוך את מטבח הפיו'זן הקליפורני לכשר קצת נחרדנו, אלא שאז נתנו ביס גדול בהמבורגרים הקטנים, בעוף הפריך, בטאקו עם הדג, בבוריטו ארוחת הבוקר, ופשוט עף לנו הראש.
עמית: השף טוד ארונס מצליח לייצר בכל ביס משחקי חריף-חמוץ-מתוק-מעושן שאף אחד לא יישאר אדיש מולם, ומוציא את המיטב מדברים שעל הנייר נשמעים די מפחידים למי שאינו שומר כשרות, כמו גבינה טבעונית מסויה או בייקון טלה. יו, נהייתי רעב.
וכמה תקוות לשנה הבאה
1. עוד מסעדות חדשות
עמית: כיף לפתוח שנה עם רשימה לא קצרה ב"בנק המטרות" שלנו. השיפודייה החדשה של שי עזרא בתלפיות, ממפיס בורגר בשוק, הגלגול המחודש של "גבריאל" כמסעדת בשרים מעושנים.
יהונתן: ואל תשכח את המקום החדש של אבירם חיוקה יקירנו, אחרי האפיזודה הקצרה מדי בצומת אורנים הוא התמקם לפני שבועות ספורים ברחוב עמק רפאים ואני אשמח שנפתח אצלו את 2018.
עמית: קבענו.
2. צ'יפס עבודת יד
יהונתן: לא ננוח ולא נפסיק לחפש את ההמבורגר הכי טוב, ולא ננוח שבעתיים עד שכל מקום שמגיש המבורגר יואיל בטובו לחתוך תפוחי אדמה טריים, לטגן אותם ואז לטגן אותם שוב. נשבעים לכם שזה לא כל כך מסובך, וההבדל בטעם שווה את זה.
עמית: נמאס לקבל ב-90 אחוז מהמקומות בעיר את אותו הצ'יפס בדיוק. דיינר R&R עושה צעד בכיוון הנכון, לכו בעקבותיו.
3. ומה יהיה עם עין כרם?
עמית: באמת שאנחנו קרובים להרים ידיים לגבי הכפר המקסים הזה, שחוץ מאוכל טוב יש בו הכל. בשנה שבה נפתחת "רשטא" המסעירה מול אבו-גוש, עוד אזור מדכא קולינרית, אפשר רק לייחל שגם מישהו מאנשי עין-כרם ירים את הכפפה.
יהונתן: נתנו שם צ'אנס השנה למוסד הוותיק מכולם, הפונדק, וקיבלנו ארוחה בינונית במקרה הטוב. בכל שאר המסעדות שיש לאזור להציע כבר היינו, וכנראה שנצטרך להמשיך ולחכות לבשורות.
עמית: כי גם למטיילי סוף השבוע ולתיירים מגיע קצת יותר.
4. אוכל אסיאתי
יהונתן: עוד תחינה קבועה שלנו שלא נניח לה כל עוד נקבל את מבוקשנו.
עמית: ומבוקשנו, בהקשר הזה הוא למשל קערות מהבילות של מרק פו וייטנאמי או כריכי באן-מי, קארי תאילנדי חריף שיגרום להזיע אפילו בשיא החורף המקומי, אוכל סיני אמיתי ולא טובע במתיקות ובשמן ואולי אפילו קצת טעמים הודיים?
יהונתן: שלא נאמר קוריאניים? עמית: אמן ואמן. מי ייתן ואת 2018 נוכל לסכם כמו טיול אחרי צבא, לפחות מבחינת מספר המדינות.
