עמית: אין ספק, יהונתן, ש־2017 תיזכר בדברי ימי המדור כשנה של חגיגות. 50 שנה לאיחוד העיר, בכל זאת, לא הולכות ברגל אלא צועדות על קיבתן, ומספקות לנו שלל סיבות לחזור למקומות ותיקים ואהובים.
יהונתן: וכך יהיה, אני מניח, גם היום.
עמית: כן ולא. אנחנו אכן הולכים לחגוג יום הולדת לאחד המקומות הוותיקים בעיר, אבל לא מדובר על מקום שחוגג 50 אלא משהו צנוע יותר – עשר שנות פעילות.
יהונתן: בעירנו הלא פשוטה עשור זה משהו שממש לא הולך ברגל. אז לאן פנינו?
עמית: לאכול אצל מוטי אוחנה במסעדת "החצר", שכאמור חוגגת החודש עשור לפעילותה.
יהונתן: איזה כיף. יש לי סימפטיה למוטי אוחנה ולאוכל שלו. בפעם שעברה פגשנו בו ב"מדיטה" – המסעדה הצעירה יותר שלו בכניסה לתלפיות, והיה לנו טעים מאוד.
עמית: מאוד מסקרן אותי לראות מה קורה בימים אלה במסעדה הראשונה שלו. בתחילת הדרך של "החצר" שמעתי טובות על המקום, ואיכשהו לא יצא לנו לבקר בו. בתקופה האחרונה אני מרגיש שהמסעדה קצת ירדה לנו מתחת לרדאר, וחייבים לטעום על מנת לגלות האם השקט המסוים מעיד על עייפות החומר או פשוט על שגרה מבורכת.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן במסעדת "החצר"
מסעדת "החצר" שוכנת בחלקו הדרומי ביותר של מתחם התחנה, בסמוך ל"קולוני" ולבר ה"ג'סטיס". מדובר במקום הוותיק ביותר שפועל במתחם התחנה, שהפך מאז לאחד מאתרי הבילוי הפופולאריים בעיר. בשעת צהריים קיצית השמש החמה קופחת מעל מבני הבטון הוותיקים ומשטחי העץ, ויהונתן ועמית מוצאים את עצמם מחפשים סימני חיים.
יהונתן: בעצם, אם "החצר" חוגגת עשור הרי שכל המתחם צריך לחגוג. יפה לראות מקום שמלווה את האזור הזה מתחילת הפעילות ועדיין מצליח.
עמית: ממבט ראשון קצת קשה לזהות שהמקום פעיל. יש חצר אמנם, רק שהיא נראית קצת נטושה ועזובה. אם לא היה שלט שמצביע לכיוון הדלת הייתי מתקשה להאמין שאנחנו ניצבים לצד מסעדה פעילה.
יהונתן: החצר נפתחה במקור בכלל על ידי פיני לוי האגדי, כסוג של המשך טבעי למסעדה שלו מחצר פיינגולד. אלא שלוי עזב לטובת הרפתקאות תל אביביות שלא עלו יפה ואת מקומו תפס מוטי אוחנה, בן ירושלים, שאני חושב שאפשר כבר לומר שהוא אחד השפים המוכרים והאהובים בעיר.
עמית: לגמרי. אוחנה הצליח לייצר במקומות שלו את התמהיל המתבקש בין מסעדנות קלאסית לבין אירועים, ונראה שהוא פיצח את סוד הטעם של הקהל הירושלמי.
יהונתן: מטבח בשרי כשר, מודרני אך לא מתחכם, ובעיקר נדיב. כמו שבצ'אקרה המיתולוגית היית מקבל לחם ומאזטים עוד לפני שפתחת תפריט, גם אוחנה יודע שהירושלמים אוהבים תחושת שפע ופינוק – כך שאפשר לצפות לתפריט גדול ולמנות גדולות.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
יהונתן ועמית נכנסים למסעדה ומגלים מספר שולחנות שמאוכלסים בסועדים לצד שני שולחנות ענק מאורכים, שממתינים לקבוצה שצפויה להגיע מחגיגה משפחתית בכותל. התפריטים מוגשים לצד עדכון מהמלצרית כי המסעדה ניצבת בפני שינוי יסודי של התפריטים, במסגרתו יתחילו להציע עסקית צהריים מובנה. בעוד המבקרים מתלבטים במה לבחור נפרשת על השולחן ערכת הסלטים המפורסמת של מוטי אוחנה.
יהונתן: אז נכון ליום ביקורנו, הדיל הלא כתוב ב"חצר" הוא שמזמינים מנה עיקרית ומקבלים פלטת סלטים נדיבה במיוחד, שאנחנו מכירים לא מעט מסעדות שהיו מחייבות עליה 30 שקל לסועד, אם לא יותר. אין עסקית מובנית, אלא תפריט צהריים מעט מצומצם לעומת תפריט הערב ובמחירים מעט נמוכים יותר.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
***
***
עמית: אני עדיין זוכר את פלטת הסלטים המעולה שקיבלנו ב"מדיטה", ומה שמשמח אותי לראות הוא שלמעט קרם החצילים וסלט המנגולד החם אני לא רואה שום חפיפה. כרובית מטוגנת, קישואים צלויים בטחינה, מטבוחה, פלפלים קלויים, פלפל חריף מטוגן, מנגולד מרוקאי חם, קרם חציל.
יהונתן: בהמון מקומות בעיר יערכו לך על השולחן כמה צלוחיות ולחם עוד לפני האוכל, פה מבינים את הרמה כבר מטעימה אחת מהלחם – שלוש לחמניות פרנה חמות ומצוינות שנאפו במקום.
עמית: כשיורדים לפרטים כמעט בכל צלוחית וסלט יש משהו מצטיין, מדויק. סלט של בצל ירוק עם אגוזי מלך וחמוציות נראה במבט ראשון כמו משהו מאולם שמחות, אבל מספיקה טעימה אחת כדי לגלות כמה התיבול מדויק והטעמים רעננים.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
יהונתן: המטבוחה סמיכה וטובה. ניכר שבושלה שעות והיא מחזיקה בתכונה שבעיני היא הכי חשובה למטבוחה – ביס ממנה מתחיל בטעם מתוק עמוק ונגמר בחריפות אכזרית.
עמית: הקישואים הצלויים בטחינה זהובים ולא מרירים כלל, הכרובית טוגנה בקפדנות, אפילו הפלפלים הקלויים – לכאורה מאזט משעמם ומוכר – טעימים במיוחד.
יהונתן: זו יופי של ערכת פתיחה שכמעט ומייתרת את הצורך במנה ראשונה. עיקרית והסלטים הללו זה יותר ממספיק.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
על אף קביעתו הנחרצת של יהונתן סקרנותם של המבקרים מוליכה אותם להזמנת שלוש מנות ראשונות – קציצות דגים ברוטב חריימה, המבורגר מבשר קובה בלחמנייה מאודה, וסיגר שקדי עגל.
עמית: נתחיל מהטופ – סיגר שקדי העגל, שמוגש לצד מעט טחינה וסלט עגבניות חריף, פשוט נהדר.
יהונתן: השף רפי כהן מ"רפאל" היה הראשון להראות שסיגר יכול להיות מנה במסעדת שף יוקרתית, ואחריו הגיע המאסטר שף אבי לוי עם הגרסה שלו לסיגר שקדי עגל.
עמית: המנה שלפנינו ממשיכה ראויה לשושלת. כשמזמינים סיגר במסעדה שמוגדרת מסעדת שף, זו רמת הביצוע שמצפים לקבל. למרות שחייבים להודות ששקדי העגל לא מאוד מורגשים במילוי.
יהונתן: חוטי בשר בבישול ארוך, שקצת מזכירים את הסיסקה של הקובה, פיסות שקדי עגל, שומן כבש ותיבול של לימון כבוש, כוסברה ואריסה הופכים את מילוי הסיגר לטעים במיוחד, פשוט ייתכן שיותר ראוי לקרוא לו "סיגר בשר".
עמית: המחיר, 54 שקל, מעט גבוה בטח לאור הנוכחות הלא גבוהה של חומר הגלם העיקרי. בכלל, יש בתפריט איזה נטייה לשימוש בשמות ותארים מפוצצים, עיין ערך "קובה ביף" בהמבורגר.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
יהונתן: אז בשר קובה, עם סגול ודגש ב-ב', הוא בשר בקר משובח במיוחד שמגיע מיפן, ומצטיין בהרבה מאוד שומן שמפוזר לאורך הנתח, במרקם רך ובטעם ייחודי, נכון?
עמית: בדיוק. בשר שמקורו בזן הוואגיו, שגדל אך ורק במחוז היוגו שבאי המרכזי של יפן, תוך שימוש בטכניקות מיוחדות של הזנת הפרות והטיפול בהן. רק בשר שמגיע משם יכול להיקרא קובה ביף, והדבר האמיתי, שמראש קיים בכמויות קטנות מאוד, לא רק שאינו מגיע לישראל אלא מחירו אסטרונומי.
יהונתן: אז מה יש לנו כאן בלחמנייה, בעצם?
עמית: לדעתי פשוט נתח שמן מאוד של בקר מיובא, אולי מזן שהוכלא עם בקר יפני. בכל מקרה, קובה ביף זה לא.
יהונתן: בלי קשר להגדרות זו מנה טעימה בסך הכל. הקציצה מאוד עסיסית והתוספת – בייקון שעשוי מטלה, מוצלחת מאוד.
עמית: יש פה שתי לחמניות ובכל אחת קציצה של לפחות 70 גרם, להערכתי. זה המון בתור מנה ראשונה, בטח בהתחשב במינוני השומן הגבוהים.
יהונתן: המנה הפחות מוצלחת של הסיבוב הזה היא קציצות הדגים. שש קציצות עגולות במיץ אדום. התפריט הבטיח רוטב חריימה, בפועל קיבלנו רוטב דליל יחסית. הקציצות כשלעצמן טובות ועסיסיות.
עמית: במנה הזו, להבדיל ממנת הסיגר, חסר לי המשהו הנוסף שיהפוך את המנה מכזו שאפשר לקבל במסעדות עממיות יותר למשהו של מסעדת שף. אין איזה אקס פקטור – לא בטכניקה ולא בטעם.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
התפריט הגדול של ה"חצר" מציב בפני המבקרים התלבטות לא פשוטה בתחום המנות העיקריות. בסופו של דבר הם בוחרים בשתי מנות שמלוות את המסעדה כבר שנים ארוכות – קבב מנתח אנטרקוט על סלט זעלוק חצילים ומנה של ריזוטו עם שקדי עגל ופטריות בציר בקר.
יהונתן: כתמיד הקפדנו לבחור מנה אחת קלאסית ואחת מורכבת – במקרה הזה הריזוטו, שמהווה אתגר לא פשוט לכל מטבח ועל אחת כמה וכמה למטבח בכשרות בשרית.
עמית: ריזוטו ללא חמאה, ללא תוספת פרמזן – לא בטוח שאיטלקים טהרנים בכלל יראו בכך ריזוטו. קיבלנו מנה נדיבה וגדולה ובטעם בסיסי טוב. הציר בנוי היטב ויש הרבה פלפל שחור טרי שנותן את העוקץ שמנות כבדות מהסוג הזה צריכות.
יהונתן: החיסרון העיקרי הוא ביצוע האורז, שמבושל הרבה יותר מדי. הכל מרגיש רטוב ודייסתי ועדיין לא מרגיש מספיק כמו ריזוטו.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
***
- האם המסעדות הירושלמיות מכניסות כלבים?
- ספיישל יום ירושלים: אוכל הרחוב הכי טוב בעיר
- מה חשבו עמית ויהונתן על רשת "שמונה" של שף מושיק רוט?
***
עמית: אני חושב שאם עושים ריזוטו שקדי עגל כדאי לקצוץ את השקדים יותר קטן כדי לאפשר ביסים מאוזנים מכל חלקי המנה. עד עכשיו, בכל הארוחה, זו המנה היחידה שבה אפשר להרגיש את מגבלת הכשרות. לא בלתי טעים, פשוט אפשר לעשות טוב יותר.
יהונתן: הקבב, לעומת זאת, קלאסיקה מנצחת. חמש קציצות גדולות, עסיסיות, ורדרדות במרכז כמו שצריך. אין פה בשורה או תחכום, רק מנה שכמותה פגשנו כבר באלף ואחת גרסאות. ועדיין, כשהיא מבוצעת טוב, היא מהנה מאוד.
עמית: הדבר היחיד שהייתי מוסיף כאן זה מעט עמבה. המצע, על בסיס חצילים שרופים באש יחד עם בצל ופלפלים קלויים, מתחבר מצוין לקבב.
יהונתן: בעיני מה שהכי נחמד במנה הזו הוא המחיר. 64 שקל, שתמורתם מקבלים גם את הסלטים לפתיחה, זה דיל פגז, מהמשתלמים בעיר. אין יותר מדי מקומות בירושלים שאפשר לקבל בהם בצהריים אוכל במגע של שף ובמחיר שלא גבוה מבית קפה בינוני.
מסעדת "החצר" (צילום: אסף קרלה)
עמית: בסך הכל אני מופתע מאוד לטובה. למרות שאנחנו מכירים את מוטי אוחנה ומעלותיו, הגעתי מעט סקפטי – עשר שנים זה הרבה למסעדה במיקום מאתגר, וחששתי שנגלה מקום קצת עייף.
יהונתן: בפועל מצאנו מקום חי ועובד, עם תפריט קצת גדול מדי וכיוון קולינרי נכון מאוד. בסך הכל, בטח אחרי שמוסיפים לארוחה הזו את החוויה הטובה שהיתה לנו ב"מדיטה", קל מאוד להבין למה אוהבים בעיר את השף הזה ואת האוכל שלו. זה לא אוכל פורץ דרך או מבריק, לא כזה שעולים מתל אביב בשבילו, אבל זו אחלה אופציה לבילוי של צהריים או ערב – פשוט, טעים וראוי.
עמית: וכתמיד במקרים כאלה על הקינוח אנחנו מדלגים כדי להישאר עם טעם של עוד, וקובעים להיפגש כאן בחגיגות ה־20 למסעדה.
יהונתן: בשמחה רבה.
החצר, דרך בית לחם 7 (מתחם הרכבת), 02-6719922. כשר.
חשבון
סיגר שקדי עגל – 54 שקל
קציצות דגים – 52 שקל
באו המבורגר קובה – 40 שקל
ריזוטו שקדי עגל – 62 שקל
קבב אנטרקוט – 64 שקל
סך הכל: 272 שקל
