הגיבור הזה הוא סבא שלי (צילום: שחר עזרן מתוך אלבום פרטי)
במילים "עם ישראל חי" היה מסיים אשר אוד כל עדות והרצאה שנתן בעניין השואה. המילים הללו, בקולו, מהדהדות גם היום, שנה אחרי מותו. האדם הזה, שבשמונים ושמונה שנות חייו שרד את מחנה אושוויץ-בירקנאו, הקים את ביתו בירושלים ופעל למענה הוא סבא שלי. אשר אוד ז"ל– גיבור מקומי.
אשר אוד נולד בפולין בשנת 1928 והיה בן 11 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הוא נפרד מהוריו ומאחיו הקטן שנספו בשואה ושרד את גטו לודז', את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו וגם את צעדת המוות. לאחר שהגיע לישראל ועם תום שירותו בנוטרים, הוא הקים את ביתו בירושלים ומכאן פעל למענה, למען הנצחת השואה ולמען הניצולים.
לעולם לא הפסיק לחייך (צילום: שחר עזרן – אלבום פרטי)
כ-20,000 ניצולי שואה שלא נשכחו – בזכותו
סבי נטמן לפני שנה בדיוק בחלקת יקירי ירושלים שבהר המנוחות בטקס לוויה מרגש בו נכחו כ-300 אנשים. בין המשתתפים נכח גם ראש העיר, ניר ברקת, שהיה שותף לדרך וחבר יקר שלו. במהלך ההספדים, ציין ברקת גם את אחד הפרויקטים עליו עבד סבי לאורך השנים ותיאר בדיוק רב את חלומו שהתגשם במסגרת פרויקט מיצוי הזכויות לניצולי השואה. "את החלום הזה הגשים [אשר] כמעט במלואו", תיאר אז ברקת, "בארבע השנים האחרונות הצליחה התכנית שיזם, דחף והוציא לפועל והגיעה לתשעה עשר אלף ניצולי שואה. תשעה עשר אלף אנשים יקרים שלא נשכחו – בזכותו". במסגרת הפרויקט שהזכיר ברקת גויסו כאלף מתנדבים מגופים שונים, ביניהם המשטרה, ביטוח לאומי ועוד, על מנת לזרז את הביורוקרטיה עבור אלפי ניצולי שואה בירושלים. הפרויקט הוכתר כהצלחה גדולה וכעת עתיד להתחיל גם בתל אביב ובערים נוספות.
במהלך חייו, ליווה סבי מאות קבוצות במסעם לפולין והיה מרצה ביד ושם כמעט מדי יום. הוא ליווה בני נוער, חיילים, שוטרים, אנשי שב"כ ועוד. את הרצאותיו הוא חתם תמיד עם המשפט 'עם ישראל חי' ואז היה הקהל פוצח בשירה גדולה. חיילים במדים, שוטרים ובני נוער, עומדים על אדמת מחנה ההשמדה אושוויץ ושרים משם את המשפט שלמענו חי סבי את חייו: "עם ישראל חי". על פועלו בתחום השואה קיבל סבי פרס מפעל חיים חינוכי בתחום השואה מטעם יד ושם וכך אמר במעמד: "כנראה נשארתי בחיים כדי לספר את זה לדורות הבאים וזה הייעוד שלי בחיים. בכל רגע שאני עם הילדים או עם החיילים אני חווה חוויית ניצחון".
הדלקת משואה עם הרמטכ"ל בדימוס, בני גנץ (אלבום פרטי)
מהמקום הנמוך ביותר אל הגאווה הגדולה ביותר – חוזר לאושוויץ עם צה"ל
רבים מהצעירים שיצאו עמו לפולין יוכלו להעיד בפניכם על התחושה המיוחדת שהייתה בעת מתן עדותו באושוויץ. הגעתו לשם שוב ושוב, בפרט בליווי צה"ל הייתה תמיד רגע מרגש עבורו. בטקס שנעשה פעם אחר פעם, כאשר היה מגיע בליווי חיילים וקצינים בכירים, היו החיילים צועדים מתחילת שביל גדול ואז חולפים על פניו ומצדיעים לו, מהזוטר ועד לבכיר ביותר. אין דרך לתאר את מבטו של סבי כאשר הסתכל על גדוד חיילים המצדיע לו בתוך אותו מקום לשם הובל בתור ילד רזה ומפוחד שעתידו היה מוטל בספק.
בשנת 2009 הוא זכה לקבל את אות יקיר ירושלים מידי ראש העיר וזאת על פועלו במשך השנים למען הכלל. באתר העירייה, שם מצוי פירוט על כל יקירי העיר, סוקרה פעילותו של סבי: "עם צאתו לגמלאות החל לעסוק בהתנדבות בענייני ציבור. הוא יושב ראש גמלאי תע"ש בירושלים ומזכ"ל ארגון הגג של הגמלאים בעיר וכן חבר הנהלה במתנ"ס זיו ובית הנוער העברי, חבר הנהלה במועצה לזקן, חבר במועצת הזקנים בעיריית ירושלים ויושב ראש ועדת שירותים לזקן. כניצול שואה, היה חבר העמותה הפרלמנטרית לניצולי השואה וחבר ועד יוצאי עיר הולדתו זדונסקה וולה". סבי היה גאה מאוד לקבל את האות הנכסף ויום זה היה רגע של גאווה עבורו עד יום מותו.
- חוד החנית: ירושלים בצמרת בתי הספר המצטיינים בארץ
- הפנים המחייכות שאחרי היציאה בשאלה: עטרה קרניאל – גיבורה מקומית
- התגייס כחייל בודד והיום עומד בראש מרכז מייקל לוין:ג'וש פלסטר – גיבור מקומי
השליחות של חייו – הנצחת השואה (צילום: שחר עזרן מתוך אלבום פרטי)
מילים אחרונות של פרידה
אנשים שהכירו אותו יוכלו להעיד בפניכם גם על אהבתו הגדולה לירושלים. מאז שהגיע לעיר הוא מעולם לא עזב אותה ובמרוצת השנים הוא התגורר בשכונות מרכז העיר, בית וגן ובבית הכרם. אהבתו הגדולה לעיר, כמו גם אהבתו לאנשים בכלל, אפיינו אותו מאוד ורגשות אלה גם חלחלו לבני המשפחה שחלקם עדיין מתגוררים בעיר. סבי עבר את התלאות והייסורים הנוראים ביותר שאפשר לדמיין ובכל זאת לא הפסיק לחייך אפילו בימיו האחרונים. עם כל אלה, נראה שאין דרך אחרת לסיים כתבה על אשר אוד, על חייו ועל פועלו מלבד רצף המילים שלמענו הקדיש את חייו: "עם ישראל חי".
