את הקיץ שבו נרצחה שירה בנקי ז"ל אי אפשר לשכוח.
במצעד הגאווה של אותה שנה הייתי במשלחת של השגרירות האמריקאית בארה"ב. נסענו יחד מחנכות ומחנכים – יהודים וערביים, כדי לעסוק בהתמודדות עם גזענות בכיתה. תחושת המרחק היתה בלתי נסבלת ומצאתי את עצמי מחוברת לקבוצות הוואטסאפ הירושלמיות בהן הייתי חברה.
ברור היה לי שאם הייתי בארץ הייתי הולכת גם אני למצעד יחד עם משפחתי. את סוגיות המצעד הבאתי גם לכיתה שלי. זה היה שיח מורכב, שהעלה המון רגשות בכיתה ועם זאת, חשוב ומשמעותי, בניסיון לייצר סולידריות ומקום בטוח עבור מי מתלמידי ותלמידותיי בעיצוב הזהות האישית והמינית שלהן/ם.
אחרי הרצח של שירה, החברה הירושלמית חיפשה את הדרך. אי אפשר היה להישאר באדישות. תחושת המחנק של חברי וחברותי הירושלמיות/ים הגיעה עד לוושינגטון. התנועה הירושלמית יחד עם ציבור ירושלמי גדול יזמו אז שבעה ציבורית בכיכר ציון. תחושת היחד של נשים ואנשים ממגזרים ומינים שונים ביקשה כמו לשמור על הסולידריות שביקשה שירה בנקי ז"ל להפגין בעת צעידתה במצעד. אנשים ונשים שחיפשו מקום להתאבל בו מצאו את מקומם בכיכר ציון, בג'ינס וכיסוי ראש, עם מגבעת ושטריימל, יהודים וערבים, דתיים, מסורתיים וחילונים. מאות נשים ואנשים, אנשי ונשות ציבור, בני ובנות נוער, אומנים ואמניות, התאספו מידי ערב בכיכר העיר – במרחב הציבורי כדי להיות יחד.
שירה בנקי ז"ל
ההבנה כי המפגש הוא בסיסי הביאו ליצירה המופלאה של 'נקודת מפגש'. מאז מידי יום חמישי מקיימת התנועה הירושלמית את מעגלי השיח 'נקודת מפגש' בכיכר ציון. כיכר העיר, שהיתה לא אחת שייכת לאחרות ואחרים בימי חמישי בלילה, חזרה אל הציבור והשנה – ערב ט' באב מתרחבים מעגלי השיח מכיכר העיר אל השכונות. יש שיגידו חלק מתהליך של התבגרות, אני רואה בזה חלק בלתי נפרד מלקיחת אחריות. ט' באב הוא יום תענית המסמל את סיום המצור על ירושלים. בית המקדש לא חרב רק בשל שנאת חינם אלא גם בהיעדר מנהיגות ולנו כמחנכות ומחנכים יש אחריות.
ביום חמישי יתקיים מצעד הגאווה בירושלים. אצעד בו שוב יחד עם משפחתי, עם בני יובל בן ה-6 ועם בתי כרמל בת ה-3 וחצי כחלק מקהילה רחבה שצועדת יחד – בסולידריות. בכל שנה התחושה שלי היא שמעגלי הסולידריות מתרחבים. עוד ועוד נשים ואנשים מקהילות שונות ומגוונות מצטרפים ומצטרפות כדי לצעוד יחד מה שנותן תקווה. שירה בנקי ז"ל בחרה לצעוד במצעד הגאווה כחלק מסולידריות וממשיכה ללמד את כולנו שיעור. נמשיך לצעוד יחד גם השנה – לזכרה.
מצעד הגאווה ירושלים 2016 (צילום: אורן בן־חקון)
***
- הטור של רני: כמורה דתיה לא מצאתי לי מקום בחינוך הדתי
- הטור של רני: קריאה חשובה לכל בעלי העסקים בעיר
- הטור של רני חזון-וייס: על ביטול מתווה הכותל
- הטור של רני חזון-וייס: צדק צדק נרדוף
- הטור החדש של רני חזון-וייס: כל הפער בין חופשות התלמידים לחופשות ההורים
***
השנה זו תהיה השנה החמישית של "קהילה דתית תומכת" שתצעד יחד במצעד הגאווה לאות סולידריות. אז הרבנים יכולים להמשיך להוציא מכתבים ולהתנגד למשפחות חד מיניות אבל כמו שאומרות: הרכבת מזמן יצאה מהתחנה והיא לא רק נוסעת, היא דוהרת. אז חפשו את הצועדות והצועדים עם החולצה הכחולה עם הכיתוב: דתיות ודתיים למען הקהילה הגאה. גם על הבמה תוכלו לראות את נציגות המגזר ופרטים נוספים על מקום ההתכנסות של הקהילה הדתית התומכת תוכלו למצוא בעמוד האירוע בפייסבוק. לאירועי התנועה הירושלמית ברחבי העיר היכנסו כאן.
