רותי זינדל-אוכמן, ילדים רצים (צילומים: פרטי, א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)
(צילומים: פרטי, א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)

רותי המאמנת בפנייה למורים ולהורים: ספורט זה לא עונש לילדים

להעניש תלמיד בשכיבות סמיכה או בסיבובי ריצה זה כמו לרצות ללמד ילד לבשל, אבל כ'עונש' נשלח אותו להכין חביתה

פורסם בתאריך: 9.10.17 18:04

הבן שלי, עידו בן ה-6, היה רשום בשנה שעברה לחוג כדורגל באחד מהמתנ"סים בירושלים. בגדול – הוא נהנה ללכת לחוג כי החברים שלו היו שם. בקטן – היו שם עונשים מוזרים שלא תואמים את רוח התקופה שלנו.

במשחק הכדורגל בחוג –  הקבוצה המנצחת היתה יכולה לשתות מים ולשמוח, מנגד, הקבוצה המפסידה נדרשה לבצע סיבובי ריצה ושכיבות סמיכה. עונש גופני בסגנון צבאי – מינימום יחידת דובדבן.

עצרו הכל וחשבו רגע  – האם יעלה על הדעת שנרצה ללמד את ילדינו לאהוב מתמטיקה, אבל כעונש נכריח אותם לפתור תרגילים? האם זה הגיוני שנרצה ללמד את ילדינו לאהוב לבשל, אבל כדי להעניש אותם נשלח אותם להכין חביתה?

 

רותי זינדל אוכמן (צילום אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)

(צילום אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)

אז למה לא כדאי להשתמש בפעילות ספורטיבית כעונש?

ריצה, שכיבות סמיכה וכפיפות בטן נראים לכמה מאיתנו כעונש הגיוני, כפי שבעבר פליק פה ושם או קצת מכות בישבן לילד כדי ללמד אותו לקח היו נראים בעבר סבירים. היום זה כבר ממש לא חוקי. האם נרצה ללמד את ילדינו משהו מתוך מקום אמיתי של שיקול דעת והיגיון או מתוך מקום של פחד?

אנחנו שולחים את ילדינו לחוגי ספורט ולשיעורי החינוך הגופני בבית הספר כדי שבראש ובראשונה הם ילמדו לאהוב פעילות גופנית ספורטיבית או ישפרו את יכולתם הגופנית מתוך מוטיבציה פנימית. כשמורים או מאמנים מענישים דרך פעילות גופנית המסר הוא חד וברור שספורט זה עונש! פעילות לא נעימה שצריך להימנע ממנה. הבעיה היא שהמסר המוטעה הזה הולך עם אותו ילד או ילדה גם לתקופת הבגרות ומשם זה מוביל גם לחיי המבוגרים. ילדים הם חכמים והם לרוב מצליחים לקרוא את הסאבטקסט הרבה יותר טוב מהמסר הישיר.

 



 

מה אפשר לעשות?

בראש ובראשונה כשאתם שומעים על עונשים שכאלה כלפי הילדים שלכם לכו לדבר עם אותו מאמן/ת ומורה שמתנהגים כך ותנסו להבין איתו או איתה מה הם מנסים להשיג. הסבירו לו או לה על ההשלכות הקריטיות שיש לכך ותנסו לקוות שהוא או היא יבינו שעונשים כאלה שייכים פחות או יותר לתקופת ימי הביניים.

בתור הורים, מחנכים או מאמנים אנחנו צריכים לחשוב טוב על המסר. שיחה עם הילד בצד, קצת תשומת לב וחיזוק התנהגות חיובית מאשר שלילית יכולים הרבה פעמים לעשות את ההבדל הגדול.

לסיכום, עם יד על הלב –  כמה מכם מכירים מבוגרים שלא רוצים להתקרב לפעילות גופנית בשל חוויה שלילית מתקופות היסודי והתיכון? תמשיכו להאיר את הפעילות הגופנית באור חיובי ולחזק את ילדכם לאהוב זאת – יש לכך השלכות בכל כך הרבה מובנים להמשך החיים.

 


 


רותי זינדל-אוכמן,

מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,

בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,

רצה ואמא לשלושה מתוקים.

רותי זינדל-אוכמן (צילום: פרטי)

רותי זינדל-אוכמן (צילום: פרטי)

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר