אין כמיהה עזה בעולם כמו הערגה למופלטה בזמן המימונה. ואם האדם הזה הוא אני, זה ממש לא נעים. מה לעשות, אני שייכת לאלו שלא שפר מזלם ואין להם חבר/שכן/דוד של מכר שפגשו לפני 20 שנה שהכיר את סבתא שלהם – שהוא מרוקאי, כך שמדובר בכאב לב של ממש.
- אייסלנד – עולם מהפנט של קרח
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- גאווה ירושלמית: סיגל קליין ברשת האופנה "ICE CUBE"
תשוקה דומה מתעוררת אצלי בתקופת הרמדאן, שהסתיים לא מזמן, למעדן הקרוי "קטאייף". מדי שנה מוצאת עצמה משפחת קליין על מנומשיה ועקביה תרה ומחפשת אחר אחד המטעמים הכי שווים של המטבח הערבי, עבורו הרחקנו אפילו עד נצרת.
סיגל קליין בסדנת אפייה (צילום: אלבום פרטי)
מרגע שתתוודעו לקטאייף תתחיל השתוקקות, ששיאה בחודש הרמדאן, אז מדי ערב הוא מוגש חגיגי ויפיוף לכלל המורעבים. אפשר לחפש אותו בעיר העתיקה והחכמים ביותר פשוט יכינו לבד. התמזל מזלי והוזמנתי לסדנת בישול ערבי, שם למדתי את רזי הכנת הקינוח ושלל מאפים נוספים המיוחדים למטבח הערבי, והם די פשוטים מסתבר.
הקונדיטורית אליה ברנס מעין- חמד, שבדרך כלל מעבירה סדנאות לבישול גורמה, החליטה שחלאס! הגיע הזמן להביא משהו מקומי, מהשכונה. היא הציעה לחברתה הבשלנית והאופה כיפאיה ברהום מהכפר השכן עין רפא ליצור סדנת אפיה משותפת, והמיזם הצליח.
השתיים מציעות סדנאות משותפות להכנת מאפים מלוחים ומתוקים הייחודיים למטבח הערבי. כיפאיה היא בכלל סייעת בגן ילדים, שבעבר טיפלה גם בילדיה של אליה, כך בעצם הכירו השתיים, מה שהפך לחברות עם עניין משותף באפייה ובבישול.
כיפאיה ברהום ואליה ברנס (צילום בשמת איבי)
***
***
לכיפאיה קוראים בשם החיבה "כיף" (בחיריק), ורק זו סיבה למסיבה. אישה מצחיקה, חייכנית, שופעת קסם והכי הכי – מומחית במטבח. לקנא. גם אליה היא חייכנית לא קטנה וגם לה הבנה גדולה ברזי המטבח.
כך הגענו שמונה נשים, צעירות ומבוגרות, באווירה משוחררת ושמחה לעין חמד, שם פועל הסטודיו לבישול של אליה. בלי אילוצים ובלי מחויבויות – רק מי שרוצה חותכת, רק מי שרוצה מטגנת ובהתאמה רק מי שרוצה טועמת. ברור שסעיף 3 היה הכי פופולרי. לצערי.
הקסם של הסדנא טמון דווקא בה, באליה. היא לא מתיימרת להעביר סדנה לבישול אוכל ערבי אסלי, היא משאירה את כל הבמה לכיפאיה. פה אין כיבוש ואין השתלטות. השטח כולו של "כיף" (בחיריק, כן), ואליה מצידה עוזרת, מגישה, מסבירה, מוסיפה, אבל משאירה את העיקר והנוכחות ל"כיף". ויש כאן הרבה מה ללמוד ממנה על המשמעות של לכבד.
אז מה הכנו בסדנא? התחלנו במאפה ערבי על בסיס של בצק שמרים – פטייאר" – מאפה מלוח במילוי של תרד בלאדי, המבוסס על ליקוט עלים בשדות האזור. תודה לאל לא יצאנו ללקט עלים, אבל קצצנו אותם טוב-טוב, כולל הגבעולים, ולאחר מכן פשוט לשנו בידיים, ממש כמו שלשים בצק, עד שכל עיסת העלים הגירה נוזלים. זו דרך מדהימה לכווץ את העלים מבלי לאדות אותם. נהניתי מהתחושה הזו של פעילות באצבעות הידיים.
סיגל קליין בסדנת אפייה (צילום: אלבום פרטי)
עוד הכנו את "האריסה" – עוגת סולת בסירופ מתוק, שמוגשת בימי שמחה וחג בכפר עין רפא, שבו כאמור מתגוררת כיפאיה, על בסיס של טחינה גולמית.
ולסיום קיבלנו תדריך להכנת ה"קטאייף" הנכסף, מעדן מלכים. לכאורה, נראה פשוט להכנה בידי הזהב של כיפאיה, כשיתר השוליות באותו הערב עוזרות לגלגל, לשפוך ולמלא, אבל בבית לקח לי לא מעט זמן, אם כי היה שווה את קריאות השמחה והעונג שהשמיעו מנומשי הבית.
את כל המונחים של "כיף", כמו "לשפוך לפי העין", או "לתבל בנדיבות" – הפכה אליה למדע של ממש, עם כמויות מדויקות, אחרי ניסיונות לא מעטים בסטודיו שלה.
השתיים חקרו ובחנו את המאפים הייחודיים למטבח הערבי, התאימו אותם למטבח הביתי, כתבו מתכונים ויצרו ביחד את הסדנא המקורית.
סדנת האפייה של אליה וכיפאיה (צילום: סיגל קליין)
***
***
חזרנו הביתה מהסדנא עם שלל מאפים לפינוק בני הבית ועם חוויה מתוקה להפליא. גילינו שיהודים וערבים יכולים לדבר שלוש שעות על אוכל ולא להתווכח אפילו פעם אחת בערב עמוס טעמים וריחות. הבנו שדרך המטבח הערבי העשיר אפשר להגיע לקרוב לבבות. הבנו שהכמיהה לקטאייף לא מסתיימת גם כשמכירים את המתכון, כי לא בטוח שיהיה לו שימוש.
וטיפ קטן – חשוב לזכור שלמחרת הסדנא לא מומלץ לגשת לבדיקת סוכרת.
"אליה אפיית בוטיק", הבושם 52, עין חמד. טל' 054-4701641.
עלות הסדנא: 300 שקל (עד 12 איש משתתפים/ות).
