הפינה ההיסטורית: מוזיאון הכנסת בבית פרומין נחנך בטקס ממלכתי

כ-60 שנה לאחר סגירתו של בית פרומין, ברחוב המלך ג'ורג' 24 – הושלמה הפיכתו למוזיאון המשחזר את השנים בהן שמש הבניין כמשכן לחמש הכנסות הראשונות (1966-1950) – עד חנוכת בית המחוקקים המפואר בגבעת רם. באחור רב ולאחר דחיות רבות ו-15 שנה לאחר שהכנסת קבעה בחוק כי "בית פרומין" יהיה למוזיאון – התקיים טקס מרשים וחגיגי – בנוכחות כ-200 מוזמנים. בטקס חגיגי, במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה וראש העיר משה ליאון – נוסף לירושלים  אתר היסטורי ולאומי – ובעל ערך חינוכי רב. הטקס אמור היה להיערך בט"ו בשבט השנה (13 בפברואר) – יום בו הכנסת מציינת את יום הולדתה – בחג האילנות וזאת משום –  שהכנסת הראשונה התכנסה לראשונה בבניין המוסדות הלאומיים בט"ו בשבט (14 בפברואר 1949). אולם למועד 13 בפברואר, המוזיאון טרם היה מוכן ואי לכך נקבעה דחיה של שלושה חודשים – ברם בשבוע המיועד לטקס – החל מבצע "עם כלביא" – כך הטקס הוזז ל-11 לאוגוסט – וללא פרסום נרחב – ורק למוזמנים.

שער הכניסה למוזיאון הכנסת בבית פרומין (צילום: אדם אקרמן)

בין השנים 1950-1948 שכנה הכנסת במבנים שונים בתל אביב ובירושלים. בתל אביב עברה הכנסת מבית הקרן הקיימת למשרד ראש הממשלה בקריה ומשם למוזיאון הישן. הישיבה הראשונה שהתקיימה  בירושלים כחודש לאחר הבחירות הראשונות לכנסת (שהיו ב 28 בינואר 1949) – הייתה חגיגית ומרגשת ביותר. מרבית הנבחרים הגיעו לירושלים מהשפלה  – ובדרכם הם עצרו בשער הגיא לטקס נטיעת עצים – מעשה שהיה לחלק בלתי נפרד ממסורת יום ההולדת של הכנסת. תזמורת צה"ל קידמה את פני 120 חברי הכנסת (שנקראה אז האספה המכוננת) – ששרו את ה"תקווה". רבים מתושבי ירושלים וילדיהם – התקבצו באזור המוסדות הלאומיים ונפנפו בדגל ישראל. חיים וייצמן – שכעבור יומיים נבחר לנשיא המדינה – פתח את הישיבה במילים "ברוך שהחיינו", והמעמד כולו הזכיר לעיתונאים את הקונגרס הציוני הראשון ב-1897, בראשות בנימין זאב הרצל. נשמעו תקיעות שופר ויו"ר הכנסת יוסף שפרינצק – דפק בפטיש לפתיחת המושב – שעליו היה כתוב ט"ו בשבט. בשל המצב הבטחוני הנזיל עדיין והחלטת האו"ם על בנאום ירושלים – ומתוך רצון שלא לקומם את אומות העולם – הוחלט על חזרת הכנסת לתל אביב – הפעם לקולנוע "קסם".

מוזיאון הכנסת בבית פרומין (צילום: אדם אקרמן)

ב-13 בדצמבר 1949 החליט דוד בן גוריון ראש הממשלה, להכריז על ירושלים כבירת ישראל, לשים גולל על תוכנית הבינאום –  ולקבוע את עובדת ריבונותה על העיר. תחילה חזרה הכנסת לבניין הסוכנות היהודית –  ומיד החל החיפוש אחר משכן קבע. בישיבה הראשונה של הוועדה לסידור משכן הכנסת בראשות שפרינצק, דנו במספר הצעות שהונחו על השולחן: בנק לאומי אפ"ק ברחוב יפו, סמינר למורים בבית הכרם, בית הכנסת ישורון – ומבנים בולטים נוספים. לבסוף הוועדה החליטה על בחירת בית פרומין, וזאת בשל מיקומו במרכז העיר וקרבתו למוסדות הלאומיים – ובהיותו בשלב בנייה.

הנכד איציק שפרינצק על כסא סבו בחדר יו"ר הכנסת המשוחזר (צילום: אדם אקרמן)

בית פרומין, שנבנה על ידי מפעל הביסקוויטים "פרומין", תוכנן להיות בניין בן שש קומות ובנייתו החלה בשנת 1947 – אך נפסקה עם פרוץ מלחמת העצמאות. שלד הבטון שהיה כבר מוכן עבור שלוש קומות נשמר – והפנים הותאם לייעודו החדש. בתוכנית הבניין הלא גמור היה אולם כניסה גדול נתמך בעמודים, עם גלריה עליונה שנועדה במקור לסניף בנק. חלל זה שפנה לעבר רחוב המלך ג'ורג' – הוסב לאולם הישיבות עבור מליאת הכנסת. דוכן הנואמים היה ממוקם בסמוך לכניסה ופנה אל יושבי המליאה, שישבו מצפון לו. שולחן הממשלה הוצב במרכז אולם המליאה. נציין כי העמודים הפריעו בזמן ההצבעות שהתנהלו בהרמת יד – ולעיתים קשה היה להבחין בחבר כנסת המצביע, וכל ספירה הייתה נעשית מספר פעמים. האווירה במבנה הקטן יחסית הייתה אינטימית, אך הוויכוחים היו סוערים תוך הקפדה על כיבוד הזולת. יחד עם זאת, בראשית ינואר 1952 היה דיון קשה סביב אישור הסכם השילומים עם גרמניה. מנהיג מפלגת חרות, מנחם בגין, שהתנגד בחריפות להסדר – ארגן הפגנה לכיוון הכנסת. מאות מפגינים ניסו לפרוץ את מחסומי המשטרה סביב בית פרומין – בעוד השוטרים משתמשים בזרנוקי מים וגז מדמיע. המפגינים עברו לשימוש במוטות ברזל ובאבנים. גז מדמיע חדר לבניין, נופצו חלונות וחברי הכנסת הוברחו בדלת האחורית. אירוע דרמטי אחר התרחש ב-29 לאוקטובר 1957,כאשר רימון שהושלך מיציע הקהל – גרם לפציעה קשה של שר הדתות משה חיים שפירא ולפציעה קלה מהרסיסים של דוד בן גוריון, גולדה מאיר ושר התחבורה משה כרמל. התברר שהמתנקש היה חולה נפש ולא פעל מתוך מניעים פוליטיים. מאותו אירוע הותקנה הפרדה של קיר זכוכית משוריין בין הקהל לאולם המליאה.

קטע משולחן הממשלה (צילום: אדם אקרמן)

לאחר עזיבת הכנסת את "בית פרומין" הוא שימש את משרד התיירות ששינה את אולם המליאה על ידי בניית משרדים. בשנת 1999 יזמו הרשות לפיתוח ירושלים ורשות מקרקעי ישראל –– תוכנית להסבת הבניין שהיה בבעלותה – למבנה בן 16 קומות והקמת מלון בתוכו. במכרז זכה יזם ירושלמי  – אך התוכנית החדשה וסכנת ההריסה שנשקפה למבנה – עוררה את זעמה של המועצה לשימור אתרים. חברי כנסת הופעלו להתנגד להרס הצפוי, והוגשה הצעת חוק בשנת 2002 האוסרת ביצוע שינויים במבנה. המדינה שכרה את המבנה מהיזם עבור בית הדין הרבני – למניעת הריסתו – ולבסוף שלמה ליזם סכום נכבד ביותר כדי שהבניין יחזור לרשותה. בשנת 2010 חוקק חוק "מוזיאון הכנסת", אך למרות אישורו, בתי הדין הרבניים שכנו בבניין עד 2016. החוק נשאר על הנייר – הבניין עמד נטוש בשל קשיים כלכליים ולמעשה רק בשנת 2018 החלו הליכי התכנון ומשנת 2022 החל השיפוץ היסודי שלו.

התהליך הארוך והמייגע של התרת הסבך הבירוקרטי סביב המבנה – להחזרתו לרשות הציבור – והמאמץ העילאי והקדחתני – בשלוש השנים האחרונות  שנעשו לשימור – הצדיקו עצמם. המוזיאון שצויד במיטב חידושי הטכנולוגיה – מצליח להעביר חוויה דמוקרטית – אינטראקטיבית מרגשת למבקר – שחש כאילו הוא חבר כנסת ליום אחד. עבודת השימור של חלל הפנים – היא מהמדהימות שנעשו בארץ – ומשוות לו את מראהו המקורי. האדריכל הכללי של הפרויקט – יורם פרידמן (משרד פרידמן-פלוך) – ואדריכלי השימור גיורא ודרור סולר – נאלצו להתמודד עם אתגרים רבים. קושי רב היה בהתאמת בניין משרדים ישן בשטח של 2,600 מ"ר למרכז מודרני של מבקרים ולהרחבתו ל-3,000 מ"ר. הותקנו מערכות תוכן מתקדמות המייצגות את הדמוקרטיה הישראלית, על בעיותיה השונות והתפתחותה המרשימה. נבנה אולם התכנסות נוסף על גג הבניין "טרקלין ירושלים" – חוזק הבניין כולו לצורך עמידתו בתקנים הקפדניים ביותר – כאשר נושא השימור עומד בראש מעייניהם. הותקנו מערכות מתקדמות של חשמל, מיזוג אוויר, תקשורת – הכל תוך פגיעה מינימלית בחללים הקיימים בבניין. הוקם מחדש יציע האורחים, שנהרס כאשר המקום שימש את משרד התיירות – נעשה שיחזור מלא של אולם המליאה – כולל הריהוט, תא הנשיא ובימת הנואמים. הגג פורק וחוזק – כך שהאולם הרב-תכליתי שהוקם עליו יחזיק מעמד ויעמוד בתקן הבטיחות. עמודי התמיכה העגולים והנאים באולם המליאה – עברו הליך של עיבוי וחיזוק. המזנון המיתולוגי בקומת הכניסה עבר שיחזור מלא. לשכת יושב ראש הכנסת – מרשימה ביותר עם תמונותיהם של שלושת יושבי הראש שכיהנו בבית פרומין – יוסף שפרינצק, נחום ניר וקדיש לוז. קיים מיצג בו שומעים את שלושתם משוחחים ביניהם ומציינים גם את משך זמן כהונתם (שפרינצק וקדיש לוז כיהנו משך 10 שנים – בעוד נחום ניר כיהן במשך כחצי שנה עד הבחירות לכנסת הבאה).

יורם פרידמן, האדריכל הראשי של הפרויקט (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הפסלים של אישים כמו בן גוריון, יצחק בן צבי, מנחם בגין, גולדה מאיר משה חיים שפירא – ובקרוב גם יתווסף פסלו של יוסף שפרינצק – שיוצג במרפסת הצמודה  לחדרו – מחיים את חווית העבר. מאמץ רב נעשה באיסוף הפריטים המקוריים. אותרו המאווררים הישנים, הטלפונים הציבוריים, המיקרופון ההיסטורי, מכונת החישוב ממתכת שביצעה שלוש פעולות חשבון בלבד (חיבור, חיסור וחילוק) שזכתה לכינוי "אניגמה" ( ששימשה לספירת קולות במערכות הבחירות הראשונות של המדינה), התקליטים עם נאומים היסטוריים  וקטעי הסרט המוסרט באולם המליאה – הכל מנגיש את ההיסטוריה של הכנסת – והימים הצנועים של ראשית המדינה.

מזנון הכנסת המשוחזר ופסל המלצרית ברטה (צילום: באדיבות יורם פרידמן)

המוזיאון בכללותו מעמיק את הקשר של העם עם נבחריו – וההיסטוריה של הדמוקרטיה הישראלית הופכת לנגישה ולזמינה לכל מבקר – ובעיקר לתלמידים, לסטודנטים, חיילים וגם לתיירים שיגיעו למקום. מעטפת הבניין עברה ניקוי  חול יסודי  והכניסה המקורית השתמרה.  ה"חלונות" בחזית הן וויטרינות משוחזרות של החנויות שתוכננו במקור בבניין. בגב הזכוכית של הוויטרינות הותקנו מסכים עליהם מקרינים סרטונים היסטוריים.