השביתה במערכת החינוך במזרח ירושלים בשבוע שעבר משקפת יותר מכל את זרמי העומק של תושבי מזרח ירושלים והקונפליקט המובנה בין הרצון, מצד אחד, של התושבים לקחת חלק יותר ויותר בהוויה הישראלית בעיקר בתעסוקה ובחינוך ומצד שני, ההזדהות הלאומית והזיקה לרשות הפלסטינית.
מערכת החינוך במזרח ירושלים היא אדירת מימדים. לומדים בה כ-115 אלף תלמידים ותלמידות ופועלים בה כ-200 בתי ספר, כ-800 גנים ולמעלה מ-6,000 מורות, מורים וגננות. המערכת מחולקת לשלוש תתי מערכות: הראשונה, בתי ספר פרטיים אשר אינם מפוקחים או מתוקצבים על ידי משרד החינוך הישראלי (דוגמת בתי הספר של אונר"א) והרשות הפלסטינית והם פועלים ללא מעטפת חוקית כלשהי במזרח העיר; השנייה, בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים המופעלים על ידי רשתות חינוך ערביות בפיקוח של משרד החינוך הישראלי ובתקצוב חלקי שלו (תקצוב משרד החינוך יכול להגיע עד לכדי 75 אחוז מתקציב המוסד) והשלישית, בתי ספר רשמיים עירוניים של מנח"י.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
כדי להבין את שורשי השביתה יש להבין כי בשנים האחרונות מתחוללת לא פחות ממהפכה בתחום החינוך במזרח ירושלים. אם עד לפני מספר שנים למדו אחוזים בודדים בלבד של תלמידים לפי תוכנית הלימודים הישראלית (ממש כפי שהיא נלמדת גם בערים הערביות של ישראל דוגמת טירה, כפר קאסם וקלנסווה) ואילו רוב מכריע של התלמידים למד ועודו לומד לפי תוכנית הלימודים הנלמדת בשטחי הרשות הפלסטינית (הנקראת "תווג'יה" בערבית), הרי שבעשור האחרון חל גידול משמעותי במספר בתי הספר הלומדים לפי תוכנית הלימודים הישראלית במזרח ירושלים.
הסיבה לכך נובעת מביקוש הולך וגדל מצד הורים ותלמידים מזרח ירושלמים ליהנות מרמת חינוך גבוהה יותר וכן מכוח החלטות ממשלה שהקצו משאבים פיזיים ופדגוגיים ליצירת יתרון יחסי לבתי הספר הלומדים לפי תוכנית הלימודים הישראלית על פני זו הפלסטינית. חשוב לציין כי באשר לתוכנית הלימודים הפלסטינית, הוחלט על ידי ממשלת ישראל סביב הסכמי אוסלו, כי כדי למנוע הסתה לאלימות וחיכוך שלילי עם ישראל, יילמדו בבתי הספר במוכר שאינו רשמי וברשמי אך ורק הספרים שמחלקת עיריית ירושלים לבתי הספר. מדובר בספרים שעברו ניטור והוצאת תכני הסתה ולא בספרי הלימוד המקוריים של הרשות הפלסטינית.
ד"ר דוד קורן (צילום: מכון ירושלים למחקרי מדיניות)
אלא שלאחרונה נתגלה בביקורות שערך משרד החינוך כי בשני בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים הנחשבים לבתי ספר מובילים ומוערכים במזרח ירושלים – "אלאבראהימיה" ו"אלאימאן" – נלמדים ספרי הלימוד שמחלקת הרשות הפלסטינית ולא העירייה. לאור זאת, שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, החליטה להתנות את המשך רישיונם ותקצובם של השניים בכך שיילמדו בהם ספרי הלימוד שמחלקת העירייה בלבד. בעקבות זאת, כאקט מחאה על ההחלטה ועל "הצנזורה" על ספרי הלימוד ככלל וכן על המדיניות העירונית והממשלתית המעודדת את תוכנית הלימודים הישראלית על פני זו הפלסטינית, התקיימה שביתה חד-יומית בכלל מוסדות הלימודים במזרח העיר והתלמידים לא פקדו את מוסדות החינוך.
למיטב הבנתי, מדובר במהלך משולב של ההנהגה הפוליטית של ערביי מזרח ירושלים בין גורמי פת"ח וחמא"ס תחת השם "הכוחות הלאומיים והאסלאמיים" ואפשר להניח כי זו גם הסיבה שלקריאה נענו רוב ועדי ההורים, שחלקם מזוהה עם גורמי הכוח הפוליטיים הפלסטינים. אלא ששביתה זו חושפת טפח ממאבק איתנים המתחולל בתוך החברה הפלסטינית המזרח ירושלמית הקרועה בין זהותה הפלסטינית והאסלאמית לחיי היום-יום שלה המתנהלים בתוך ההוויה הישראלית. ברחוב המזרח ירושלמי ישנם קבוצות ופרטים הנוטים לגישה אידיאולוגית חדה יותר הגורסת כי על אף היתרונות ההשכלתיים, התעסוקתיים והכלכליים הנוגעים להיטמעות בחברה הישראלית; הרי שעל הפלסטינים המזרח ירושלמים להיבדל ממגמות של אינטגרציה בחברה היהודית והישראלית.
רוצים להישאר מעודכנים?
יחד עם זאת, נשמעים יותר ויותר קולות בציבור הגורסים כי בהיעדר אופק מדיני על הציבור המזרח ירושלמי לנקוט בגישה פרגמטית יותר ולמצות את ההזדמנויות ההשכלתיות והתעסוקתיות הטמונות באינטגרציה עם המערכות הישראליות והחברה היהודית בירושלים. המאבק בין שתי גישות אלו חוצה לעיתים משפחות ועל פי רוב גם מתחולל בתוך תוכו של התושב המזרח ירושלמי עצמו. יצויין כי ישנו מעגל זהות מובהק אחד שבו נזנח הצד הפרגמטי לשולי הזירה ומתעצם זה האידיאולוגי-זהותי והוא הר הבית (אלחרם אלשריף בערבית) ומסגד אלאקצא, ואכן עימותים וחיכוכים באזור זה מעצימים את מעגלי ההזדהות הזהותיים של המזרח ירושלמים.
לפיכך השביתה שחזינו בה השבוע היא אינה אלא ביטוי לזרמי העומק המזרח ירושלמים. להערכתי אנו נצפה דווקא בהתעצמות של הדילמה ובהתחדדות שלה. יוקר המחייה המאמיר במדינה ובעיר ידחק ביתר שאת את הציבור המזרח ירושלמי אל עבר המגמה הפרגמטית, שעניינה השתלבות במעגל החיים של מערב העיר ואילו המתח הלאומי ההולך וגואה ברחוב הפלסטיני ביו"ש יעצים ביתר שאת את המרכיב האידיאולוגי-זהותי של ערביי מזרח ירושלים, שרובם מגיעים במקור מיו"ש ובעיקר מחברון.
אני צופה כי מגמות סותרות אלו תמשכנה לעצב את המרחב המזרח ירושלמי מבלי שהאחת תכריע את רעותה ולפיכך תמשיך לייצר אתגרים כבדי משקל למערכת הישראלית.
- ד"ר דוד קורן משמש כמנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות. בעבר שימש כמנהל תוכנית החומש לחינוך במזרח ירושלים מטעם משרד החינוך ויועץ ראש העיר למזרח ירושלים.
