הפינה ההיסטורית: היהודי המומר והמנזר הענק בלב העיר

המנזר הענק, בצורת האות ח' הפוכה ודמוי סירה, שממוקם בלב ירושלים – ברחוב שמואל הנגיד 26, הוא מצבת ענק למקימו, היהודי המומר אלפונס רטיסבון.

זהו מבנה ארכיטקטוני מרשים. החזית אורכה 90 מטר, ובקצוות מגדלים מרובעים שיוצאים מהם שני אגפים באורך 20 מטר כל אחד. באגף הדרומי בנויה הכנסייה, והאגף הימני (הצפוני) משמש את הפיקוח וההנהלה. סגנון הבנייה הסימטרי אופייני לסגנון הרנסנס-ברוק איטלקי עם מאפיינים רומנסקים.

כאשר נקנתה הקרקע על ידי רטיסבון בשנת 1874 מהכנסייה היוונית, היה האזור כולו עדיין שומם. כיום גובל המנזר בבית הכנסת ישורון, וחלק מאדמותיו נמכרו להקמת שכונת המגורים "גן רחביה" ו"ראש רחביה" היוקרתיות. המנזר נמצא כיום בבעלות הוותיקן ושוכן בתוכו המרכז הסלזיאני התיאולוגי, המשמש להכשרת נזירים קתולים עבור סניפים של מסדר זה ברחבי העולם.

אלפונס רטיסבון מוקף ביתומים במנזר אחיות ציון (צילום: צלמי המושבה האמריקנית, מתוך ויקיפדיה)

אלפונס רטיסבון נולד ב-1814 בשטרסבורג שבצרפת, למשפחה יהודית אמידה וגאה. סבו תיאודור סרפ-בר היה מעשירי המדינה ושימש כשר אוצר בחצרו של לואי ה-16. חרף החינוך היהודי הרחב שהעניקו ההורים לכל עשרת ילדיהם, שניים מהם נטשו את דת משה והתנצרו. תחילה תיאודור הבכור ובעקבותיו אלפונס רטיסבון. הם הפתיעו את המשפחה שדבקה מאד במסורת היהודית, ואימצו את השם "מרי". בכך שהתנצרו הם איבדו את חלקם בירושה, ואת האפשרות להשתלב במשרות בבנק שהיה בבעלות המשפחה. שני האחים עשו זאת מתוך אמונתם כי הפתרון לקשיי היהודים, ימצא כאשר הללו יתנצרו.

עד התנצרותו בגיל 26, הספיק אלפונס רטיסבון לסיים בהצטיינות לימודי משפטים בפריז. הוא היה עורך דין ובנקאי בעל כישרונות פיננסיים ויכולות ביצוע מבריקות. לאחר שהמיר את דתו, פעל מתוך דבקות רבה להמיר את דת בני עמו לנצרות. פעילותו ההומניטרית למען ילדים יתומים בני כל הדתות והקמת מסדרי נזירים לגברים ולנשים, ששמו להם כמטרה להעביר את כל בני ישראל אל הנצרות, הקנו לו במותו תואר קדוש על ידי האפיפיור.

מנזר רטיסבון בשנת 1916 (צילום: באדיבות הארכיון הציוני)

רטיסבון, שהגיע לארץ ב-1855, התגורר בעין כרם והקים שלושה מוסדות בירושלים. מנזר לנשים "אחיות ציון" ברחוב ויה דולורוזה (1856), בית יתומים בעין כרם (1860) תחת השם "אחיות ציון" ואת מנזר רטיסבון. הוא אישית ביצע את עסקאות הרכישה ובחירת הקרקע, היה מעורב בתכנון המבנים והשגיח בשטח על תהליך הבנייה. יחד עם עושרו ופעילותו היה אדם סגפן, הסתפק במועט ונהג להתפלל שעות ארוכות ובדבקות רבה. בתי היתומים שהקים בעין כרם ובעיר העתיקה טיפלו ביתומים מהעדה המרונית, שהוריהם נטבחו על ידי הדרוזים בלבנון. בבניין רטיסבון לימדו נזירי מסדר "אבות ציון" מקצועות יצרניים ומגוונים, לילדים שהגיעו מאוכלוסייה נזקקת. רטיסבון חלק זמנו בין חדרו ב"בניין רטיסבון", לבין ביתן קטן שהיה לו במנזר בעין כרם. הוא ביקש להיקבר בגינת "אחיות ציון" בעין כרם, ועל קברו ניצב פסל שיש לבן של מרים. על המצבה חרוטה המילה "מרי" והמילים: "הו מרים זכרי את ילדך שנכבש באהבתך". הביתן שהתגורר בו נשמר כמוזיאון לפועלו. כל חייו סיפר שהגיע להתגלות הנוצרית בהיותו בביקור בכנסייה ברומא. כאשר נשאר לבדו במקום, לפתע ראה את דמותה של מרים, אם ישו, "זוהרת מלאת רוך והוד ועם ידיים פרושות ואור, אשר סימנה לו להתקרב אליה".

מסדרון מפואר במנזר רטיסבון (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

***

הביקור בכנסייה הענקית הבנויה בסגנון ניאו-גותי, במנזר רטיסבון, מעורר עניין רב בזכות העיטורים הרבים והגובה הרב – כ-20 מ'טר, והחלונות בעלי הוויטראז'ים בשלל צבעים. דמותו של רטיסבון מעוצבת בכנסייה בפסל עץ בדמות קדוש. פסלו נמצא גם במגדל הפעמונים הקטן הנמצא מעל לכניסה הראשית לבניין, בידו האחת הוא אוחז בצלב ובשנייה אחת ממגילות הברית החדשה. בחצר הפנימית שבגינת המנזר, מעל לבור מים ניצב פסל אמנותי ומרשים של האם מרים האוחזת בבנה ישו. בצד האחורי של המנזר ניתן לראות מבנה עגול וקטן – זוהי אחת מתחנות השמירה והאיתות (על ידי עשן) הטורקית בין יפו לירושלים, בימים שלפני המצאת הטלגרף. בזמן מלחמת העולם הראשונה החרימו התורכים את הבניין. בית היתומים נסגר, והצבא הטורקי תפס את הבניין והקים בו בית חולים. אחד מאגפיו נמסר למפקדת הצבא האוסטרי, שסיפק ממנו שרותי הנדסה לצבא העות'מאני. עם הכיבוש הבריטי של ירושלים התמקמה בו היחידה ההודית של צבא אלנבי.

אלפונס רטיסבון (צילום: Foto Franck Paris, מתוך ויקיפדיה)

בתום המלחמה הוחזר הבניין למסדר "האבות של ציון" ופעל בו עד1948, בית ספר מקצועי לתלמידים ערבים נזקקים. במלחמת העצמאות שוכנו בו זמנית הנשים והילדים שפונו מגוש עציון ומהקיבוצים קריית ענבים ומעלה החמישה. הנזירים טיפלו בהם במסירות רבה ולא על מנת לקבל שכר או תמורה. בשנת 1947 שכרה את המבנה האוניברסיטה העברית והשתמשה באולמות כחדרי לימוד. בשנות ה-60 הוחזר הבניין לרשותה של הכנסייה הקתולית הצרפתית ובמקום פעל סמינר תיאולוגי שעסק בלימודי יהדות לנוצרים וקלט תלמידים מכל רחבי תבל (אחד המורים היה חתן פרס ישראל האב מרסל דיבואה). מאז שהבניין עבר ב-1994 לרשות הוותיקן, ישנה בו פעילות רבה של המסדר הסליזיאני לדוברי אנגלית. בנוסף לתלמידים, יכול גם הקהל הרחב להיעזר בספריית הענק המודרנית של כשישים אלף כרכים בתחומי דת, פילוסופיה והיסטוריה. הספרייה נמצאת באחד מהאולמות הגדולים במרתף הבניין. האודיטוריום נקרא על שם רש"י. השיחות הדיפלומטיות בשנת 1993 שהביאו להכרת הוותיקן במדינת ישראל, התנהלו באולם הספרייה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"

מנזר רטיסבון (צילום: אדם אקרמן)