הפינה ההיסטורית: שובו של בושם האפרסמון

מאז שנת 2010 גדלים בחווה בקיבוץ אלמוג ליד יריחו ובקיבוץ עין גדי, שוב, שיחי האפרסמון, שנודעו בתקופת בית שני וגם במשך כל תקופת השלטון הביזנטי-רומי כסמלה של ארץ יהודה. האפרסמון המקראי היה צמח הבושם המפורסם והיקר בעולם, שיוקרתו נבעה מכך שהוא גדל בארץ אך ורק באגן ים המלח.

מטעיו גדלו בנאות המדבר שהיו ביריחו, בעין גדי, בגלגל ובעינות צוקים (עין פשחה). באתרים אלו נמצא שילוב התנאים לגידולו – אקלים חם ויבש וריבוי הנביעות שסיפקו מים לאדמות פוריות.

צנצנת קטנה עם דבש שהופק מפרחי לבונת הקטורת (צילום אדם אקרמן)

הבושם שהופק ממנו נחשב למושא תשוקתן של נשים בכל רחבי האימפריה הרומית, ושימש גם לצורכי רפואה וקטורת. יוקרתו של בושם האפרסמון נבעה גם מהצורך במיומנות טכנית גבוהה על מנת להפיקו. ליברה אחת ממנו (329 גרם) נמכרה באלף דינרי זהב, הון עתק באותם ימים.

בושם זה היה מקור הכנסה חשוב ביותר עבור הורדוס וגם עבור הרומאים, לאחר שכבשו את האזור בשנת 68 לספירה. מסתבר כי אחת הסיבות שהרומאים החליטו לשים מצור על מצדה בשנת 73 לספירה, היו הפשיטות של הקנאים משם על שיחי האפרסמון באזור עין גדי, על מנת להשחית אותם ולפגוע במשאב כלכלי החשוב עבורם.

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו כותב כי את הבושם הביאה מלכת שבע למלך שלמה. הוא מספר גם על קליאופטרה מלכת מצרים, שדרשה מהמאהב הרומי שלה המצביא אנטוניוס, שייתן לה במתנה מטעים של האפרסמון מאזור ים המלח. הורדוס נאלץ להסכים לדרישה זו (מאז הבושם זכה גם לשם "בושם קליאופטרה").

שיח האפרסמון – מור הגלעד (צילום אדם אקרמן)

השמן שהופק מהאפרסמון שימש גם למשיחת מלכי יהודה, והפקתו חודשה בשנים האחרונות גם בחוות האפרסמון באלמוג שבנוסף לאלפי שיחי האפרסמון, גדלים בה כעת כ-2,500 שיחי ליבנת הקטורת ("הלבונה הקדושה").

שיח האפרסמון שנודע גם בשמו כצרי או בלסם ( השם העברי אפרסמון הוא שיבוש שהתגלגל ממיץ הבלסם (אפו-בלסמון) – ואין לו כל קשר לפרי האפרסמון של ימינו. הוא נכחד כצמח תרבות לפני כ-1,400 שנה (עם הכיבוש הערבי של הארץ בשנת 638). כצמח בר הוא גדל בדרום תימן, אתיופיה ודרום סעודיה, ומקורו היה בחצי האי ערב. החוקרים מייחסים אותו כמעט בוודאות לצמח המכונה מור הגלעד (קומפניה גלעדית). לבושם שיוצר מן הצמח הזה, ישנם שמות נרדפים רבים, ובנוסף לכינוי בלסם ובלסמון וצרי – הוא כונה גם נטף. לעיתים הוא כונה רק "הבושם", וכל העולם העתיק ידע במה מדובר.

ניתן להניח שזה היה הבושם שמלכת שבא הביאה עמה מאתיופיה וכתוב עליו: "ולא היה כבושם ההוא אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה: (דברי הימים ט: 9). על רצפת בית כנסת בעין גדי מהמאה ה-3 לספירה, נמצאה כתובה המאיימת בקללה את מגלה סוד הפקת בושם האפרסמון. יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמות יהודים" מתאר את אזור ים המלח וכותב: "שם נמצא עץ האפרסמון היקר בכל פרי הארץ". האפרסמון המקראי שתורבת בימנו, הוא שיח שגובהו בין מטר-למטר וחצי, עליו מנוצים ופרותיו בעלי צבע כתום-אדום. שמן האפרסמון מוזכר גם על ידי הרמב"ם, כשמן מרפא בעל סגולות רפואיות טובות. האפרסמון בשמותיו השונים נזכר למעלה מ-150 פעם במקרא, כבושם או כשמן. הנביא ירמיהו מרבה להזכירו: "הצרי אין בגלעד – אם רופא אין שם (ח: 22) או: "עלי גלעד וקחי צרי' (מו:11). בספר בראשית מסופר על אורחת ישמעאלים שבאה מגלעד וגמליהם נושאים צרי (בראשית לז:25).

פכית בושם אפרסמון מימי בית שני (צילום באדיבות מוזיאון ישראל)

בשנת 2004 הובאו הזרעים שלו מערב הסעודית והם נזרעו תחילה בגן הבוטני בירושלים, אך בשל האקלים הקר בעיר הניסוי לגדלם נכשל והם חולקו למשתלות בעין גדי ובערבה. מקים החווה באלמוג, גיא ארליך, לשעבר חבר מועצת העיר ירושלים, זכה לקבל את השתיל הראשון שלו מד"ר איליין סולווי מקטורה, המורה שלו לחקלאות. במשתלת קיבוץ עין גדי גדלים כמה עשרות שיחי מור ולבונה ואפרסמון, שבהם נעשו ניסויים על ידי חוקרים מאוניברסיטת בר אילן. החוקרים זהר עמר ודוד אילוז בחנו את הפוטנציאל התרופתי הגלום בצמחים אלו. התוצאות הוכיחו כי השרף המשחתי שהופק מהאפרסמון הוא בעל סגולות חשובות למניעת זיהום חיידקים, לרפוי ואיחוי פצעים.

בחוות האפרסמון שהוקמה על ידי ארליך בשנת 2010, גדלים כיום כ-20 אלף שיחי אפרסמון (מהסוג הקומיפורה הגלעדית), מהתחלה צנועה הוא הגיע לאוסף הפרטי הגדול ביותר של צמחים מקראיים במזרח התיכון של צמחי בושם מקראיים. במשתלתו גדלים גם עשרות סוגי מור ולבונה, ובגידולים שלו כבר נמצאים חמישה מתוך 11 סממני קטורת שהיו בבית המקדש.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בחממה בקיבוץ אלמוג, שהיתה בעבר לול תרנגולי הודו, ישנם עשרות צמחים נוספים שארליך למד לגדל ולרבות כמו הקינמון, הכורכום, זעפרן (זאפרנא במקרא), אזובין מדברי, לענת המדבר (משמש להורדת לחץ דם), לענת יהודה, כוכב ריחני, אכילאה ריחנית, שיטה רעננה, שיטת היאור, פרעושית גלונית, צטרה מדברית וגידולים נוספים שלא בויתו מעולם וגם כאלו הנמצאים בסכנת הכחדה עולמית. בחווה ניתן למצוא את עץ השיטין (שיטת היאור, ששימשה לבניין המשכן וכליו), ועץ המורינגה החותמית (ששימש בימי קדם גם לצורכי רפואה) והכופר הנזכר בשיר השירים (ממנו מכינים גם את החינה לצביעה).

ארליך נשבה ברעיון להקים חוות אפרסמון ליד יריחו, לאחר שהאזין להרצאה על הצמח הקדום בעינות צוקים. הוא החליט להקדיש את כל מרצו לגיוס משאבים במטרה לממש את החלום שהשיח המקראי יימצא שוב ליד חופי ים המוות. ארליך ייסד את "חבורת הבלסמון" ורתם עבורה מומחים בעלי שם עולמי הבקיאים בגידול עצים ממשפחות הבושמיים, בהפקת מיצויים מצמחים, בתעשיית השמנים האתריים ובחקלאות מדברית.

בשנת 2012 זכה ארליך למצוא את השותף הראשון שלו, חברת שמנים אתריים מארצות הברית, אשר השקיעה כסף בבדיקות ושלחה לחווה מזקקה. ברם, הוא מתקשה לשכנע חברות תרופות גדולות להשקיע ביצירת תרופות מאפרסמון, כי הן לא נוטות לייצר תרופות מצמחים בשל הקושי לרשום עליהן פטנט. ארליך מתפרנס מהקוסמטיקה וממוצרים כמו סבונים ושמנים אתריים שונים, וכן מקבל קבוצות לסיורים מודרכים בחווה. המבקר בחווה יכול לשמוע כיצד מפיקים שמנים אתריים על-ידי זיקוק במזקקה הגדולה הנמצאת בשטח. בארונית מזכוכית מוצגים סבונים שהופקו מהשיחים, קרמים שפותחו על פי מתכונים של רופאים מהמאה ה-3 ובקבוקי בושם אפרסמון. הריח הנעים מזכיר שילוב מרוכז של אקליפטוס ומנטה. מהתלמוד למדים כי ריח האפרסמון היה כה חזק שהורגש בכל אזור בקעת ים המלח – ולא רק סביב בית המקדש בירושלים. בנות ישראל השתמשו בשמן האפרסמון בעיקר בזמן ט"ו באב (חג האהבה), למשיכת תשומת לב הבחורים בעת הריקודים בכרמים. ההיסטוריון הרומי פליניוס "הזקן" (חי בין השנים 79-23 לספירה), מספר כי שיחי האפרסמון, שנחשבו לאחד מסמלי ארץ יהודה, נישאו בתהלוכות הניצחון ברומא בשנת 70, שערכו הקיסר אספסיאנוס ובנו טיטוס, לאחר ניצחונם על היהודים. תבליטי עלי השיח נבחרו גם לקישוט החלק הפנימי בקשת הניצחון של שער טיטוס, שנבנה במרכז רומא. פליניוס מתאר גם את העלים התלתניים של השיח, בעלי הצבע הירוק העז. במפת מידבא הביזנטית מופעים ציורי עלי שיח האפרסמון, המציגים את מקום גידולו באגן ים המלח.

בתקופת מגפת הקורונה רקחו בחווה באלמוג, שמן אפרסמון המתבסס על 94% שמן זית ו-6% פרי ושרף של לבנת הקטורת ושל מור הגלעד. תוך כדי בישול מתון נוצרה מרקחת ייחודית וריחנית – העונה במדויק על ההגדרות של שמן האפרסמון המקראי. השמן חולק חינם לחולי קורונה – והיו לו תוצאות מועילות לשיפור הנשימה ותופעות אסטמה. השימוש בו זירז החלמה מהירה יותר של חולים קשים. מאז נעשו בו ניסויים על חולי מחלות עור שונות –והתברר שפעילותו תורמת להקלה בדלקות שונות ומועילה בהאצת תהליכי ההתחדשות של עור פגום. כמו כן הוא מסייע בהקלה על כאבי מפרקים הנוצרים בשל דלקות או שחיקה.

בחווה מופק גם דבש מדבורים הניזונות מפריחת עצי הלבונה –הכוורות מוצבות בין העצים. טעמו של דבש זה ייחודי ואיכותי ביותר – העולה בניחוחו על הדבש בן ימיינו.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".