אביב קסום שלא בזמנו פקד את עירנו באמצע החורף ונסך בנו תחושה אופטימית ואולי אפילו שמחת חיים. בסמטה צדדית הניצבת לרחוב רמב"ן ההומה בשעות היום, נהנו הדיירים מהשמש שקרעי עננים כיסו אותה לפרקים. אלכס ישב כדרכו ליד החלון, ניסה למקד את מבטו בציפורים ובחרקים ולא שעה כלל לעוברים והשבים. על גדר המרפסת טיפסה לטאה מכוערת להפליא, אבל אלכס מצא בה עניין. כאשר קפצה לגדר מעץ הברוש הסמוך שינתה את צבעה מחום לירוק. אלכס התפעל מאוד מיכולתה להסוות את עצמה. מעל עץ האורן ממול ריחפה להקת עורבים, שנראתה פחות מאיימת מהרגיל. אולי השמש החורפית הרכה האצילה עליהם שלווה, אלכס לא היה בטוח. ברצפת המרפסת נערמו המון עיתונים. אלכס היה חתום על כולם אבל לא הרבה לקרוא בזמן האחרון. סיפורי השחיתות הרגיזו אותו, אבל איבדו לחלוטין את אפקט ההפתעה. "שני אנשים ישרים התגלו בנס ציונה", אמר אלכס לעצמו והתפקע מצחוק.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- לידיעות חדשות נוספות באתר "כל העיר"
מאז שאשתו ריבי נפטרה לפני שבע שנים אלכס הסתגר בביתו כמעט לגמרי, אבל ערך בכל בוקר סיור רגלי נחמד ברחביה. הוא קנה מצרכים במכולת ונהג להכין לעצמו ארוחת ביניים קלה, ורק ביום שישי בצהריים אכל במסעדה ברחוב עזה. הוא קרא הרבה, צפה בסרטים בטלוויזיה ובעיקר דיבר כל הזמן אל עצמו. ריבי לא ענתה לו. אלכס לא היה מטורף, אבל הוא בכל זאת מצא ניחומים ב"שיחות" איתה. הוא פגש אותה בפלמ"ח, אהב אותה כל חייו ומעולם לא מצא עניין בנשים אחרות. היו ביניהם ויכוחים פוליטיים, היא הצביעה בעד מפלגת העבודה, הוא היה קומוניסט ביקורתי. היא תמיד היתה יפה בעיניו, ופגעי הזמן לא העלו ולא הורידו. ההומור המחודד שלה לא תמיד נעם לו. כמה ימים לפני שנפטרה אמרה לו: "אם הצלחת לחיות בלי סטאלין, תוכל להמשיך גם בלעדיי", היא עשתה מאמץ עליון להעלות חיוך על שפתיה, אבל אלכס דמע במקצת. הוא לא נעלב. מעולם לא היה סטאליניסט וניסה תמיד לחפש מנהיגים יותר אנושיים בתרבות הקומוניסטית כמו מקסים גורקי או אנטוניו גרמשי.
מבטה של ריבי היה אטום למחצה מחמת הסבל, ובתוך ימים אחדים קפא לנצח. לא היו להם ילדים וחלק מבני דורם כבר נפטרו או היו בבתי אבות. אלכס חיפש שותף כדי לשוחח עימו קצת על אשתו, אבל לא מצא כזה. דוביק הבלונדיני חי בקיבוץ ליד טבריה, והקשר בין השניים היה רופף. הוא הודיע לדוביק שריבי נפטרה ולא קיבל תשובה. מקץ שבוע הודיעה לו מזכירת הקיבוץ שדוביק חולה אבל מסר את תנחומיו. זה נגע ללבו של אלכס, שגמר אומר לבקר בקיבוץ של חברו. בסופו של דבר בקושי אזר כוח לבקר את קברה של ריבי.
את דירתו ניקתה אישה די מבוגרת; הפנסיה שלו משירותי הביטחון היתה בהחלט סבירה ואלכס יכול היה להרשות לעצמו לישון שעות ארוכות. כדרכו ניסה לרחרח את הכרית שמא יציל איזה רבע ניחוח של ריבי. עברו יותר מדי שנים, נהג לשנן לעצמו אבל בעצם סירב להפנים את העובדה הפשוטה והחד-משמעית הזו. הוא הבין שליבו שבור ללא תקנה, אבל לא ניסה לנקוט צעדים כלשהם כדי לשכוח. כאשר שוטט לפעמים בשבילי העפר היפים של החצר בביתו השכנים האירו לו פנים. השמועות על עברו הביטחוני הלכו לפניו, והתושבים הוותיקים שגרו לידו היו נכונים בהחלט לקבל את היותו קומוניסט בזכותו.
רוצים להישאר מעודכנים?
רחביה (צילום: Adiel lo)
עובדת סוציאלית הגיעה לביתו באחד הבקרים, וביקשה "לעמוד על מצבו". אלכס הכיר את סוניה מביקור קודם, ושוחח עימה גם ברוסית. הוא הכין לה מעטפה עם תוצאות הבדיקות שלו בקופת חולים והיא אמרה בחיוך שהוא בריא כמו גבר בן 50. היא ביקשה לדעת אם יש ברצונו לפגוש איזו אישה שתארח לו לחברה. אלכס עיקם את אפו, וסוניה הניחה יד חמה על זרועו. היא היתה צעירה ממנו ב-20 שנה, אבל לא ריגשה אותו במיוחד. כשנפרדו היא הציעה לו לשלוח אליו עובדת זרה דוברת עברית. כך קלט בביתו את אנה הנחמדה, שהגיעה לעירנו מרומניה אחרי שבעלה השיכור נהרג בתאונת דרכים. אנה עבדה בעבר בבית אחר ברחביה, וקלטה את השפה העברית במהירות עצומה. השכנים הציצו בה בספקנות; היא היתה נאה מאוד והם סברו שאלכס "יילכד ברשתה". לאנה לא היתה שום רשת, אלא רק חן עצום ואהבת אדם טבעית, לא רק רעיונית. אלכס נהג בה בכבוד אבל סירב להתיר לה להביא הביתה גבר שפגשה ביום החופשי שלה. היא הצטערה, אבל השתדלה להעלים את מורת רוחה. מקץ כמה ימים נעלמה מהבית לחודש שלם. הוא הצטער ודאג אבל העדיף לשתוק. סוניה אמנם טלפנה אבל אלכס רק שיבח את אנה. הוא חשב שאנה היא אולי יצרית, אבל גם סולידית ונבונה. בשום פנים לא רצה שיצוותו אליו אישה אחרת.
כשאנה חזרה היא נישקה את אלכס על לחיו, וסיפרה לו שבילתה את החודש באילת. אלכס רק אמר לאנה שהיא אישה צעירה ומותר לה למצות את החיים. היה לה על מי לסמוך, חרף העובדה שהיא הופיעה תדיר בהזיותיו, בכל הדרה. היא נסעה לחופשה ברומניה; הוריה עדיין חיו בעיר השדה שבה היא נולדה. אלכס חזר לחלון האהוב עליו. הלטאה שלו כבר נעלמה, אבל החתולה הג'ינג'ית התייצבה על גדר המרפסת, ונעצה בו עיניים ירוקות-צהובות. לא היה בה שמץ של רכות או פמיליאריות. היא ניסתה ללכוד ציפור קטנה בחצר, אבל טרפה חמק ממנה. היא חזרה למקום רִבצה הקבוע ועיניה התקבעו עליו בעוינות מתונה. אלכס נכנס לביתו ושכב במיטתו, רועד כולו. מבעד לחלון הפתוח ראה את השמיים האפורים, את העננים הלבנים ואת להק העורבים, שתמרן קצת עד שעף למקום אחר. אלכס ניסה שוב לקרוא ספר של א.ב. יהושע שהיה מונח ליד מיטתו כבר ארבע שנים. מקץ שלושה עמודים התעייף. הוא לא זכר מה התרחש בעמודים הקודמים ולא היה סקרן במיוחד לדעת, מה יקרה בעמודים הבאים. "ריבי אהבה מאוד את הסופר הזה", מלמל לעצמו, "חבל שהיא לא כאן, להקריא לי כמה עמודים".
אנה חזרה מרומניה, אבל אלכס כבר לא זיהה אותה. כשלקחו אותו לבית אבות מוגן, הוא פשוט נמוג לאיטו. אלכס כבר לא חלם על האיחוד המיוחל עם ריבי. הוא צלל לתהומות לא נודעים, ונפרד מהעולם במיתת נשיקה.
