(צילום:AP-Armando Franca)
(צילום: AP-Armando Franca)

הטור של חיים ברעם: אירוויזיון? מתאים לתל אביב

ההחלטה להעביר את תחרות השירה האירופית מירושלים מוצדקת

ראיתי את ראש עיריית תל אביב רון חולדאי מקבל בחיוך רחב (וקצת מוזר) את ההחלטה לערוך את האירוויזיון הבא בתל אביב ולא בעירנו ירושלים. לגופו של עניין הוא אולי צדק: המופע הקיטשי וסר הטעם הזה מתאים לתל אביב.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון


98 אחוזים מהשירים ששמענו בו מאז ומעולם היו דוחים, רעשניים ובעיקר אחידים. הטורקית, הסרבית, האיסלנדית, העברית או האיטלקית נשמעו מאונגלזים לגמרי, ובעיקר מונוטוניים. גם תנועות הריקוד הזכירו את הרקדניות ליד העמודים במאורות הסטריפטיז מהסרטים האמריקאים. הבנאליות של הזבל המוזיקלי איננה גרועה כמו הבנאליות של הרשע, כמובן, אבל ההשחתה התרבותית מציפה את כולנו בגל מצחין, ביובי ורק החולדות חסרות כדי להשלים את האפקט. נכון שהיו פה ושם במהלך השנים כמה שירים לא רעים, כולל מישראל, אבל הם היו רק טיפות בושם דלילות שאין בהן כדי להכחיד את הצחנה.

אין לקרוא את הדברים האלה כאילו היו מניפסט עוין על התרבות התל אביבית. העיר הקדחתנית הזאת, המזיעה, הנושמת בכבדות, היא גם בירת היצירה העברית בארצנו. בה כתבו וכותבים רוב הסופרים, המשוררים והעיתונאים שהטביעו את חותמם בחיי המדינה; בה פורחים חיי התיאטרון, הקולנוע והמחול ואליה נוהרים צעירים רבים, שמפרים את חורבות התרבות הישנה. אבל גם תרבות ההבל והריקנות משגשגת בתל אביב, והיא ניכרת באופנה ובהתנהלות של רבים מתושביה. רבים מחבריי שערקו לתל אביב מדברים בשבחה. אווירת החופש שם מאפשרת פריחה של כוחות יצירתיים, אבל היא גם זירה למדורי הרכילות הזולים בעיתונים היומיים ובשבועוני הבידור.

האירוויזיון נולד לתל אביב, והיא מהווה את סביבתו הטבעית. עם זאת, מנהיגי עירנו מקוננים בפומבי על ההחלטה לקיימו בתל אביב, ומוכיחים בהתנהלותם שניתן להציב בירושלים את הצֶלם, כיוון שאין בה היכל.

זאב אלקין, למשל, שהוא נציג אותנטי של הציבור הדתי-לאומני, תומך בהפרדה המגדרית בכותל וקרוב לתפיסה החרדית של הדת, ובלבד שהיא תשרת את חזון ארץ ישראל השלמה. מדוע אדם כזה מניף את דגל האירוויזיון ומוחה בקולי קולות נגד העברת המופע הפגני הזה למקומו הטבעי בשפלת החוף? נראה שהסיסמאות הלאומניות הקשורות בעיר מרגשות אותו יותר מהנושא הדתי. זהו סדר העדיפויות האמיתי של אנשים כמו אלקין: הדתיות שלהם רתומה לנושא הלאומי במובנו הימני-קיצוני של המונח הזה. נכון שגם המועמדים "החילונים" לראשות העיר מחו נגד קיפוחה המדומה של עירנו, והנימוקים שלהם היו בעיקר כלכליים. ההכרעה כבר התקבלה ואין סיכוי רב לשנותה.

התחרות היחצנית בין ראשי העיר לעתיד בעיני עצמם תימשך, ויש להתייחס לכל ההצהרות בערבון מוגבל. כמה מאוהבי ירושלים שביניהם לא טרחו לבנות בה את מרכז חייהם. עם כל הצער שבדבר, גם בנושא האירוויזיון עמדתם של החרדים קרובה יותר לליבם של אנשי התרבות בעירנו. הם לפחות עקביים ומסרבים להזנות את העיר בעבור תמורה כלכלית או לאומנית.

נטע ברזילי, בליסבון (צילום: FRANCISCO LEONG/אי־אף־פי)

למען האמת, ההכרעה על אודות צביונה של העיר כבר נפלה, ובקרב התושבים היהודים נראה ש"יתומי טדי קולק" כמו עופר ברקוביץ וחבריו מנהלים קרב מאסף על המעט שנותר. זהו קרב מכובד, כמעט הרואי, וגם חיי שעה קרויים חיים. כמו בנושא הלאומי אין לציבור הליברלי-חילוני בעיר תקומה אפילו בעתיד, אלא אם כן הם יאזרו עוז ויפנימו את התובנות שיובילו לשיתוף פעולה פוליטי עם התושבים הערבים. לפי שעה אני שומע שכמה אנשי ציבור פלסטינים בעיר חושבים על הקמת רשימה למועצת העיר. זוהי התפתחות חיובית, אבל אין בה כדי לשנות את יחסי הכוחות האמיתיים. ההגמוניה נשארת בידיים ישראליות, ואנשי שמאל שתמכו בעבר בקולק, גם כשהוקמה בעיר רשימת שלום ברשות יעקב ארנון (1978), עדיין דבקים בדוקטרינה הישנה שדוגלת ב"ירושלים מאוחדת תחת ריבונות ישראל". המסקנה היא שאם מנהלים "קרב מאסף" כדאי שהשמאל העקבי יהיה מאיץ שמאפשר ברית לא רק עם כוחות מתקדמים במגזר היהודי, אלא גם עם מנהיגות ערבית אמינה.

אין טעם לכרות ברית כזו עם נציגים מבודדים במגזר הערבי, שלא יקבלו תמיכה כלשהי מבני עמם בעיר וברחבי הגדה הכבושה. ניתן כמובן להצביע בעד מועמד ערבי אבל לא לתלות בהצבעה כזו תקוות מופרזות.

מישהו שאל אותי ברחוב את דעתי על יוסי חביליו, שנשמע איש סביר יחסית לאחרים, אבל קשה להאמין שהוא יחלץ את עירנו ממצוקותיה. היומרה שלו "להציל את ירושלים" רק מפריעה להצלחת מסע הבחירות שלו. הוא נראה מועמד סימפטי, אבל המסע להצלת העיר קצת גדול עליו.

 

החילונים בעיר מודעים בדרך כלל לכורח להילחם למען המִשלָטים שלנו בעיר. מי שנשאר כאן, רוצה את חלקת האלוהים הקטנה שלו. גם כאן אנחנו חייבים להנחיל לאחרים את התודעה שאם הם יתנכלו לנכסי צאן ברזל של הציבור שלנו, נתאגד כולנו נגדם. ההגנה על התושבים הערבים המנושלים היא חלק מהציווי שכתוב על לוח לבנו, גם אם לא תהיה לנו רשימה למועצה. הישגים קטנים יקלו על חיינו; הישגים גדולים לא יהיו בזמן הקרוב.

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר