אי אפשר שלא לפתוח את העיתונים בתקופה האחרונה ולא להיות מוצפים בתחושת מיאוס מכך שהפוליטיקה זלגה והתפשטה לכל פינה בחיינו – גם לאלו שאמורות להיות האובייקטיביות ביותר.
הדוגמא הבולטת ביותר היא מינוי הבכירים בשירות הציבור: ראינו את זה במינוי הרמטכ"ל האחרון – את הקרבות הכוחניים והבוטים בין שר הביטחון לבין ראש הממשלה, שהופיעו בכותרות; גם מינוי נציב שירות המדינה לא היה חף מקשיים, כשלוועדה הוגשה מועמדת שאיש לא ידע להגיד מדוע היא מתאימה לתפקיד, כשהחשד היה ברור – פשוט מדובר במישהי שראש הממשלה חפץ ביקרה; ועכשיו הגיעה סוגיית מינוי המפכ"ל. כל הפוליטיקאים מושכים בחוטים על חשבון שמם הטוב ורגשותיהם של המועמדים. זהות האדם שאמור לבלום את האלימות בחברה, למגר את הפשיעה ולשמור על ביטחוננו, הפכה להיות מושא למאבקי כוח ואגו, כשעננה כבדה מרחפת מעל תהליך הבחירה ותחושת סלידה עזה תוקפת את כולנו.
ח"כ קארין אלהרר (צילום: ליאור מזרחי)
וכאן בעצם טמונה חשיבותה של הוועדה למינוי בכירים. בניגוד לדמוניזציה שרבים מנסים לעשות לה, תכליתה היא שמירה על האינטרסים שלנו – של הציבור. היא עוסקת במינוי האנשים המופקדים על סודות המדינה הכי רגישים, כאלה שנמצאים בצומת קבלת ההחלטות הדרמטית ביותר.
המעמד הרם והחשוב הזה מחייב את חברי הוועדה להיות האנשים המקצועיים, המוכשרים והישרים ביותר – כאלו שטוהר המידות הוא נר לרגלם ולא סתם מונח ערטילאי שמוזכר בפסקי דין ובנאומים. אלו הערכים העומדים לנגד עיניהם של חברי הוועדה, בעודם ממליצים על מועמד לתפקיד. הכלים שברשות הוועדה נועדו לסייע לה לבחור את האנשים הראויים ביותר לתפקידי המפתח במדינת ישראל. החברים בה עמלים קשה מאוד כדי להבטיח שההמלצה תהיה מדויקת, אמינה ונכונה ביותר.
השופט בדימוס אליעזר גולדברג (צילום: מיכל פתאל)
מטרתה הוועדה למינוי בכירים כפולה: בהמלצתה לשר הרלוונטי על האנשים הראויים ביותר לתפקיד, היא גם מחזקת את אמון הציבור במוסדות הממלכתיים של המדינה. כך כולנו מרוויחים – הציבור הישראלי בטוח שנבחר אדם נקי כפיים וראוי, הממשלה נהנית מתמיכה ציבורית והמועמד לתפקיד מקבל "תעודת יושר". עם זאת, וזה היופי בה – הוועדה ממליצה, ולא מחייבת אף שר. בניגוד לזעקות, אין כאן שום פגיעה ב"משילות" עלומה. הוועדה יכולה להילחם בשיניים כדי לשמור על תדמית המדינה כנקייה ככל הניתן ועל טוהר השירות הציבורי, אך השר עדיין יכול להחליט אם הוא מאמץ את המלצת הוועדה או דוחה אותה – והוא היחיד שיישא בתוצאות מינוי של אדם שאינו חף מרבב.
בנסיבות האלו, לא רק שהעליהום של חברי הקואליציה על ועדת גולדברג בכלל ועל העומד בראשה בפרט, אינו מוצדק – הוא גם שגוי במהותו.
ליאת דוידוביץ
גולדברג היה להוט לפסול את המינוי, אף שדוח המבקר לא פסל את צ'יקו אדרי, שהינו מפקד מוערך.
המבקר רק קבע שנעשו טעויות על ידי מפקדים באגף. ולא כתבו נגדו.
אך גולדברג, החליט לפסול ולצאת במילים בוטות נגד המינוי.
מה גם שהפוליגרף מראש לא כלל בדיקה בנושאים מסויימים שאינו אמור לעסוק בהם וגולדברג החליט שהוא נגד הצלחת בדיקת הפוליגרף לצ'יקו. ולאחר מכן, אמר שציקו לא עבר את בדיקת הפוליגראף בהצלחה, אף שידע שזהו דבר לא נכון.
התחושה היא שיש לגולדברג איזשהו עניין להכשיל את המינוי ורק בעניין זה גולדברג אינו מתבטא בשפה הראויה לשופטים.
אני מציעה לממשלה ולשר ארדן שלא לוותר על המינוי.
כולם רואים שיש כאן הוצאת שם רע ושינאה עיוורת כנגד קצין מוערך ביותר.