דעה | המסע להצלת ירושלים מתחיל עכשיו

שר האוצר, משה כחלון, וראש העירייה החדש, משה ליאון, נפגשו לפני ימים אחדים. כחלון הודיע בגאווה כי הוא מעמיד לרשות ירושלים 950 מיליון שקלים וציין כי "אם באים בזמן – מקבלים בזמן" בכך התייחס בציניות לניר ברקת, קודמו של משה ליאון, אשר אתו ניהל קרב התשה ארוך בנושא הסיוע לירושלים. זו היתה הערה נחמדה אבל היא אינה מצליחה לשנות כמובן את המציאות הקשה בירושלים.

רק לפני שבועות אחדים התפרסם בשנתון הסטטיסטי כי ירושלים הידרדרה לדרגה 2 בדירוג החברתי-כלכלי, מה שמייצב את ירושלים בקרב הערים העניות ביותר בישראל. מי שחושב במונחים של פיתוח העיר וגידולה, מי שמאמין שירושלים צריכה להיות עיר מודרנית, בעלת תעשייה מפותחת, מוסדות חינוך מתקדמים ותרבות מובילה, לא יכול לקבל בהבנה את ההידרדרות הנמשכת במצבה. משה ליאון ומועצת העיר החדשה, שבתוכם בולטת כמובן "התעוררות" בהנהגתו של עופר ברקוביץ, חייבת להתכנס כולה למאמץ עילאי כדי להציל את העיר.

ח"כ ד"ר נחמן שי, "המחנה הציוני" (צילום: משה שי)

ירושלים לא תוכל לעשות זאת לבד. היא זקוקה באופן נואש לממשלת ישראל. אנחנו דורשים, מתחננים ממדינות בעולם להעביר את שגרירותיהן לירושלים, כדי לשכנע שזאת עיר הבירה של ישראל. אני מסכים עם הדרישה הזו, זו באמת בירתנו, אבל עוד שגרירות או פחות שגרירות לא תשנה דבר. מה שיקבע את עתידה של ירושלים זה היכולת שלה להתמודד עם מצוקותיה, להעניק חינוך, דיור ותעסוקה לכלל תושביה. לכן הממשלה חייבת להתגייס, לא להסתפק עוד במילים יפות, אלא לפתוח את הקופה ולהזרים תכניות וכספים לעיר המיוחדת הזו.

הכיוון האחר הוא העם היהודי שרואה ובצדק בירושלים את בירתו שלו. ירושלים היא בירת העם היהודי ולכן לקהילות היהודיות בתפוצות יש אהבה גדולה אליה וגם מחויבות. את המחויבות הזו אפשר וצריך לתרגם למשאבים הכספיים שירושלים זקוקה להם. צריך לומר לקהילות הללו כי אם המשאבים האלה לא יינתנו, ירושלים אולי תהיה בירת ישראל הפורמלית אבל בפועל היא תהיה עיר מוכה ונשכחת.

המסע הזה להצלת ירושלים צריך להתחיל עכשיו. קו התחלה הוא הבחירות וראש עירייה החדש ומשם צריך ללכת הלאה. אני תמיד חושש לומר אבל הזמן פועל לרעתנו, ואם לא נעשה זאת עכשיו לא נוכל לעשות זאת בכלל.

הכותב הוא ח"כ ד"ר נחמן שי מהמחנה הציוני, יליד ירושלים. אביו, אליעזר ז"ל, היה יקיר ירושלים.