שלוש לוחות הנצחה הנמצאים בגב בניין העירייה הישן, במתחם ככר צה"ל ובסמוך לאכסניית נוטרדאם – מהווים אנדרטת זיכרון צנועה לאחד הקרבות הקשים והגורליים להצלת ירושלים המערבית במלחמת העצמאות.
בין ה-15.5.1948 ל-24.5.1948, עשה הלגיון הירדני מאמץ אדיר לכבוש את מנזר נוטרדאם, ששלט על המעבר מהעיר המזרחית והיווה מחסום בפני פריצה אל לב ירושלים היהודית. כיבוש ירושלים אז על כ-100 אלף תושביה, היה מהווה מכה מורלית אנושה למדינה היהודית, שאך קמה ב-14 במאי. מול הכוח הירדני, שנעזר בהפגזה מתותחים ומקלעים רבי עוצמה וכלל מאות חיילים מאומנים, עמד כוח יהודי קטן של לוחמי ההגנה שמנה פחות מ-100 איש, שנעזר בתגבורת לוחמי חי"ש (כוחות שדה) מתל אביב ואף נערי גדנ"ע בני 16. הלוחמים היו מצוידים בנשק דל ובבקבוקי תבערה, ותוך גלויי גבורה עילאיים, שנמשכו מספר ימים, הצליחו בבלימת הלגיון.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
קרב מכריע זה, שנפלו בו 23 לוחמים, הונצח עד שנת 2018 בשלט קטן שנקבע על קיר בעורפו של בית החולים הצרפתי סן לואי, הסמוך למבנה הנוטרדאם. השלט לא המחיש את חשיבותו של הקרב, שלולא הצלחתו מדינת ישראל עלולה היתה להיות ללא לב, ללא ירושלים. לאחר התארגנות ממושכת של משפחות הנופלים ובגיבוי חברי עמותת לוחמי עציוני, הוגש בשנת 2016 מכתב לראש העיר ניר ברקת, שקרא להקים אנדרטה מכובדת הסמוכה למקום האירועים. המאמץ נשא פרי. במאי 2018, 70 שנה לאחר הקרב הנשכח, הוקם אתר ההנצחה. על הלוחות נחקקו שמותיהם של הנופלים, תיאור הקרב והסבר על מתחם נוטרדאם וסביבתו. בטקס המכובד לחניכת האנדרטה, ייצגה את המשפחות השכולות עדנה בריל, שהיתה בת 4 כאשר אביה, ראובן ויינשטיין, נפל בקרב נוטרדאם ואשר פעלה רבות לאיסוף עדויות לוחמים ולתיעוד גבורתם. בדבריה היא ציינה כי הקרב העקוב מדם על נוטרדאם, היה אחד הקרבות המשמעותיים ביותר שהתנהלו בירושלים בתש"ח, קרב שללא הניצחון בו, לא היה ברור בכלל שנחגוג ב-1967 את איחוד העיר, "וכי עתה נעשה צדק עם הלוחמים, עם הנופלים ועם בני משפחותיהם, ובעיקר עם האמת ההיסטורית למען הדורות הבאים".
לוחות ההנצחה של קרב נוטרדאם (צילומים: ד"ר אדם אקרמן, עזרא קטרי)
על אחד מלוחות ההנצחה מובלט סמל פלוגת הגדנ"ע "יהונתן". אחד נערי הגדנ"ע היה מרדכי רוטנברג בן ה-16, שסיפורו הפך לסמל גבורה. בעיצומו של הקרב, התקרב משוריין ירדני אל מתחת לבניין נוטרדאם בדרך העולה משער שכם (כיום רחוב הצנחנים). הנער רוטנברג השליך בקבוק תבערה, שהדליק את המשוריין וחסם את דרכם של משוריינים נוספים שעלו בעקבותיו. משוריין זה נשאר בשטח עד פינויו לאחר איחוד העיר ב-1967. ב-23 במאי, התנהלו בנוטרדאם קרבות פנים אל פנים עם כ-200 חיילים ירדניים, שבחסות הפגזה קשה פרצו לבניין. מצב המגנים היה קשה. בצר להם הם ביקשו להפעיל את הדווידקה נגד ריכוז הלגיונרים שהגיעו לחצר, על אף החשש שהפגזים יפגעו גם בהם. נורו שלושה פגזים שלמרבה המזל נפלו בשטח ההיערכות הירדנית וגרמו לנפגעים רבים ולנסיגת הלגיונרים.
מנזר נוטרדאם – כיום (צילומים: ד"ר אדם אקרמן, עזרא קטרי)
לפי עדות גלאב פאחה, מפקד הלגיון הירדני, הכוח התוקף הותיר אחריו יותר מ-100 הרוגים ועשרות פצועים. הבניין הענק על כ-500 חדריו נראה פגוע ומחורר – ולכך הוסיפה העובדה שחזיתו הפונה לרחוב הראשי, פוצצה על ידי חבלני ההגנה כדי ליצור מחסום לכל ניסיון נוסף של הירדנים להתקדם לעבר נוטרדאם. הבניין עמד פגוע ובחלקו הרוס, וגגו הרם שימש עמדת צה"ל קדמית, שהשקיפה על העיר העתיקה. אחרי איחוד העיר ב-1967 נרכש הבניין כל ידי הוותיקן ששיפץ אותו והפך אותו למלון מפואר.
יצחק רבין ז"ל, שהיה אז מפקד חטיבת "הראל", הגיע לנוטרדאם לאחר שדווח לו על שבירת ההתקפה הערבית והתרשם מאוד מהעדויות ששמע, ואמר – "אפילו הפלמ"חניקים המנוסים ביותר לא היו יכולים לעמוד במשימת ההגנה כפי שעמדו בה הירושלמים".
לוח ההנצחה של קרב נוטרדאם (צילומים: ד"ר אדם אקרמן, עזרא קטרי)
