רק בשוק מחנה יהודה אפשר להתווכח על מחיר הכרישה (צילום: אופיר אמסלם)
רק בשוק מחנה יהודה אפשר להתווכח על מחיר הכרישה (צילום: אופיר אמסלם)

מזל עושה קציצות

רות פון שטראוס חזרה לאיטליה אחרי ביקור מטלטל של חודש ברחבי הארץ, במהלכו היא הספיקה להכין קציצות כרישה שנקטפה מאחד הדוכנים בשוק מחנה יהודה

אני כותבת לכם הפעם מברה שבאיטליה. כן, חזרתי לעוד שנת לימודים ועם המון תקווה שהשנה הזו תהיה המיוחדת מכולן. אני חוזרת עם שאיפה שהשנה יתעורר בי זיק של סקרנות, כזה שעוד לא בער בי קודם או אולי השנה סוף סוף אמצא יעד חדש לכבוש. בכל מקרה, אנחנו יחד נצעד לדרך חדשה, אני ואתם!


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון


אבל לפני שנעשה את הצעד הראשון, אספר לכם קצת על הביקור מולדת שארך כחודש (לאחר שנה שלמה בה לא ביקרתי בארץ). ובכן, החודש הזה ערער אותי במקצת, ולמה זאת? משהו באופוריה שיש לאירופה להציע התנפץ לי בשבועות האחרונים, אכן רבים כתבו והתלוננו על יוקר המחיה בארץ, על כמה שקשה לעומת מדינות אחרות ושהכלכלה שלנו ככה וככה, אפילו "סטפן" הוציא שיר שמדבר בדיוק על זה. אני לא אתיש אתכם בסוגיה, אבל כן אספר לכם, שרק עכשיו נתפס לי כמה אני חיה בבועה וכמה שהמציאות צחקה לי בפנים. אמנם הרגשתי זאת רק כשהייתי במרכז הארץ, בעיקר בתל אביב. יש משהו בעיר הזו שאני ממש אוהבת רק כשאני רחוקה ממנה. כולם מאוד יפים! זו עיר של "היפים והנכונים", אווירה מחשמלת וכל קלישאה שרק תרצו, אך אני לא עומדת בקצב שלה. ימים יגידו, אבל כרגע היא לא בשבילי, באמת שניסיתי. אני חושבת שלהיות תיירת בה זה גם בסדר. יש בה הכל, אך בתחושה שלי זה מרגיש שכולם רודפים אחרי משהו שעוד חסר להם. אני מחכה ליום שבו אוכל להרגיש בה בנוח.


לאציו, איטליה (צילום: רות פון שטראוס)

לאציו, איטליה (צילום: רות פון שטראוס)


בירושלים לדוגמא – אני תמיד ארגיש בבית! נכון, אני לא מהעיר במקור, אך זה מה שיפה בה, שהיא עיר כה אקלקטית, שגורמת לכולם לומר את אותו משפט נדוש: "יש בירושלים משהו, לא יודע/ת להסביר מה זה, אבל יש". הקסם הירושלמי שלא ניתן להגדיר במילים, הערגה שפיתחתי כלפי ירושלים בנתה בי מעין געגוע שמשך אותי לבלות את רוב ימי החופשה שלי בה. הנה דוגמא קטנה שתמחיש לכם מה אני אוהבת בעיר הזו כל כך: מספר ימים לפני שובי לברה ביליתי במרכז העיר בירושלים והייתי צריכה להגיע לבית הכרם בשעה מאוחרת. נאלצתי להגיע לשם ברכבת הקלה, דבר שאני לא רגילה אליו, כיוון ששנים גרתי במרכז העיר והרכבת הקלה לא שימשה לי עזר כלל. ובכן, הרכבת נתקעה והיה עלי למצוא קו תחבורה שיקרב אותי ככל שניתן. לקחתי הימור ועליתי על קו 7 לגבעת רם, כיוון שהוא הכי קרוב לשכונת בית הכרם, לא הייתי בטוחה ומסתבר שעוד שתי נוסעות חשו בדיוק אותו דבר. איכשהו יצא, שזוג נוסעים אספו אותנו כקבוצה והדריכו כל אחד מאיתנו לאן ללכת ובאיזה נתיב עליו לבחור כדי להגיע ליעד המבוקש. ככה, ללא היכרות מוקדמת, קרה שיצאנו לטיול שנתי שכונתי. זוהי תופעה שעלולה לקרות רק בירושלים! החום האנושי הזה, העזרה לאחר והשלווה בה הדברים נעשים – זה מה שמאפיין אותנו הירושלמים. או לפחות זה מה שאני מספרת לעצמי ומקווה שרבים חולקים איתי את אותה התחושה.

בנימה זו, יש בי משהו שרוצה לנפץ את תחושות "אזור הנוחות" שטיפחתי במהלך השנים ואת החלום הקרוב רחוק הזה, הרצון הלא מוסבר למצוא דירה ברחוב 'בן מימון' או ב'אחד העם' ולצאת אל העולם הגדול.

אולי לחשוב בענק ולחלום על ארצות הברית או איזו מדינה נורדית. ההבטחה שלי לעצמי השנה תהיה לנפץ מוסכמויות ולא ללכת בתלם. מקווה לצלוח את היעדים של עצמי ולקחת אתכם איתי.

בכל מקרה, היה לי ביקור מהסרטים! אכלתי את כל מה שרציתי, התלוננתי על יוקר המחייה ובאותה נשימה שילמתי שמונה שקלים על חלב ברחוב עזה (כן, מה?!), שתיתי מי ברז ללא חשש, בישלתי מלא מטעמים ואף הכנתי סחוג בפעם הראשונה, טיילתי בצפון ושכשכתי בנחל דן לראשונה ועוד שלל חוויות.

ישראל את אחת ויחידה, כיף גדול היה לי לגלות אותך מחדש. נתראה בעוד שנה וחצי.

צ'או בלה.

הכי כיף לבשל למשפחה (צילום: מתוך אוסף משפחתי)

הכי כיף לבשל למשפחה (צילום: מתוך אוסף משפחתי)

מתכון לקציצות / לביבות כרישה ותפוחי אדמה

מצרכים:

2 תפוחי אדמה גדולים

כרישה גדולה אחת

קישוא אחד בינוני

ביצה אחת

3 כפות קמח

2 כפות פרמג'יאנו רג'יאנו (פירורים)

מלח ופלפל

שמן לטיגון


בין לביבה לקציצה (צילום: רות פון שטראוס)

בין לביבה לקציצה (צילום: רות פון שטראוס)


אופן הכנה:

מקלפים תפוחי אדמה וחותכים לקוביות גדולות, מביאים אותן לרתיחה. כשהן מוכנות יש למעוך אותן לכדי פירה ולהניח בצד לקירור, במקביל לרתיחה אפשר כבר להתחיל בהכנת שאר המצרכים לקציצה.

את הקישוא יש לגרד במגרדת ולהניח בקערה,

את הכרישה יש לשטוף היטב, חתכו אותה לאורכה וקצצו אותה לחצאי טבעות

במחבת יש לרכך את הכרישה עם מעט שמן זית, יש לתת לכרישה להתאדות (במידת הצורך הוסיפו מעט מים). לאחר שרוככה תאחדו את כל המרכיבים יחדיו בקערה.

תתבלו במעט מלח ופלפל.

תחממו מחבת עמוקה עם שמן לטיגון, כאשר חם, בעזרת שתי כפות יצרו מעיין קנל ומיד הניחו בשמן. יש לשים לב לקצוות הלביבה – כשהם משחימים זה סימן שניתן להפוך לצד השני עד לכדי השחמה גם כן.

במידה ותעדיפו ניתן גם לאפות את הלביבות. כשאני אופה אותן אני מייצרת מעין כדור ומשטיחה אותו (תרטיבו את הידיים מידי פעם כדי לכדרר כראוי ולהשטיח את הקציצה).

תאפו במשך 25 דקות בחום של 190 מעלות. לאחר מכן תהפכו את הלביבות ותאפו כ-5 דקות נוספות.

** בינינו, אני הכי אוהבת לאכול אותן כשהן קרות – אבל מי אמר שיישאר משהו עד שיגיעו למקרר.

בתיאבון!

רות פון שטראוס - מלאת אופטימיות לשנה החדשה (צילום: טל במבי מילון)

רות פון שטראוס – מלאת אופטימיות לשנה החדשה (צילום: טל במבי מילון)

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר