השבוע מחליטים יהונתן ועמית לנצל את מה שנראה כאחד מימי השמש האחרונים של הסתיו הירושלמי לבדיקה של לוקיישן שמחייב ישיבה בחוץ. בחלקו העליון של גן סאקר, הסמוך לרחוב בצלאל ולבית המשפט העליון, הוקם לאחרונה על ידי העירייה מבנה חדש שנועד לשמש כבית קפה – ורשת "קפה גן סיפור" היא שנבחרה בסופו של דבר להפעיל אותו.
יהונתן: אני חושב שאין כמעט אדם שבא בשערי אחד הפארקים הגדולים של אזור המרכז – חוץ מפארק הירקון בתל אביב – שלא נתקל ב”קפה גן סיפור”.
עמית: הלוקיישן הראשון היה בפארק חולון, משם להרצליה, ובהמשך ראשון לציון, קרית אונו, אשדוד וכעת גם ירושלים. זו רשת שהצליחה לפצח ולהבין בדיוק מה רוצים הישראלים בבתי הקפה שלהם, בעיקר בסופי השבוע. מקום שיש בו משהו לכל אחד מהטיפוסים או הסטריאוטיפים שאתה מצפה לפגוש בפארק בבוקר – אמהות עם עגלות, אבות עם ילדים קטנים, ספורטאים וספורטאיות אחרי אימון.
יהונתן: קצת ארוחות בוקר מושקעות, קצת מאכלי בריאות ובעיקר – הכל בעטיפה נגישה, לא מתחכמת אך איכותית ומושקעת למראה. והכי חשוב – הפעלות לילדים: שעות סיפור, ספרייה לילדים, צבעים ועוד.
עמית: בדרך כלל במקומות מן הסוג הזה יש מסוג הנחת יסוד של ויתור מסוים על האיכות, משהו כדי שהילדים ירוצו בכיף שלהם ולא יציקו לי – אני מוכן להתפשר על הקרואסון.
יהונתן: זה לא מסוג המקומות שאתה מגיע אליהם בציפייה לקולינריה עילית. מניח שאפשר וצריך להשוות אותו לתת הז’אנר שהתפתח בשנים האחרונות בארץ של “רשתות הפרימיום” – “ביגה” מבית קפה גרג או “עלמה” של לנדוור, שמנסים להיות קצת יותר מבית קפה, כלומר מקומות מעודכנים וטעימים יותר.
(צילום: ארנון בוסאני)
עומס חריג של אוטובוסים מסביב לגן סאקר מגלה ליהונתן ועמית שלא רק הם בחרו לנצל את היום היפה. צעידה קצרה מחניון הלאום לתוך הפארק מגלה את הסיבה. מדובר ביום שבו נערך “מרוץ אמזלג” המסורתי, שמושך אליו תלמידים ותלמידות מכל רחבי העיר. סביבת בית הקפה החדש, בהתאם, מוצפת במאות, שלא נאמר אלפי צעירים וצעירות על מלוויהם, שצובאים על עמדת הטייק אווי. ביניהם משובצים כ־20 שולחנות של לקוחות רגילים למראה שסועדים את לבם ושותים קפה.
עמית: אח, הסנטרל פארק הירושלמי. עשרות שנים שאנשים הגיעו לכאן כדי לאכול רק שלוש פעמים בשנה בערך – ביום העצמאות, במימונה ובסהרנה.
יהונתן: המבנה היפה שהרימו פה, בהמשך לבית הקפה שהוקם לפני כמה שנים בלב גן העצמאות, מסמל בעיני את ההבנה המבורכת של הרשויות בעיר שהפארקים שלה חייבים לצעוד קדימה ולהציע יותר ממרחבים ירוקים ופלטפורמה לספורט עממי.
עמית: קצת קשוח מה שהולך פה… ואני חשבתי שפנינו לבוקר פסטורלי ושקט.
יהונתן: אני דווקא שמח שבאנו דווקא היום. קודם כל כי זו הזדמנות לשוב ולהיזכר בהישג הנדיר של חברנו אסף כהן, שבשנת 1986 סיים את מרוץ אמזלג במקום ה-194 אחרי שהוביל את המרוץ לאורך כל 200 המטרים הראשונים.
עמית: מה היה אורך המרוץ?
יהונתן: שני קילומטר. ומאתיים משתתפים.
עמית: אני מבין. וברצינות – אתה חושב שזה הוגן לבחון את המקום במצב הנוכחי? נראה כאילו פתחו קייטנה.
יהונתן: בטח שכן. זה חלק מהסיפור של המקום הזה. ואם נניח היית מבקר בפארק הרצליה בשבת בבוקר, היית יודע שמה שקורה פה הוא כאין וכאפס לעומת מה שהולך שם. זה מקום שכל תכליתו היא להצליח לתת שירות ראוי וזריז למי שיושבים בשולחנות לצד עבודה מאומצת בגזרת הטייק אווי.
עמית: טוב, שכנעת אותי. אנחנו דוגלים בתפיסה של להגיע באופן הכי אקראי שאפשר, ובדיוק כשם שכל מי שיושבים כאן מסביב כנראה לא ציפו שהבוקר הרומנטי שלהם יופרע על ידי עשרות ילדים בחולצות תואמות ומערכת כריזה רעשנית – כך צריכים לנהוג גם אנחנו.
(צילום: ארנון בוסאני)
מארחת חייכנית ורגועה מבהירה למבקרים כבר בכניסה שאל להם להתרגש מהבלגן הסביבתי ומוליכה אותם לאחד השולחנות הפנויים שבמרפסת הפתוחה.
עמית: מבט מהיר על השולחנות מסביב מגלה שאולי התפריטים, שאינם קטנים בלשון המעטה, בכלל מיותרים. לדעתי על קרוב ל-90 אחוז מהשולחנות יש את ארוחת הבוקר המקומית, זו עם המתכונת המוכרת של שתי ביצים, צלוחית ממרחים, לחם, סלט ושתייה.
יהונתן: אז שנסביר למה אנחנו מעולם לא נזמין את ארוחת הבוקר הזו, הקלאסית?
עמית: זה נראה לי חובה.
יהונתן: אני לא מוצא בזה שום דבר מעניין ומעט מאוד דברים שיכולים להעיד על מחשבה או על איכות ביצוע. צריך לדעת לטגן ביצים, לקנות גבינות נורמליות, לחתוך ירקות ולהביא לחם טרי. אני מבין את הקסם של הארוחות האלה, שמעניקות תחושת שפע ואולי חשוב מכך – מציעות דיל “הכל כלול” מבחינת המחיר, אבל זה לא בשבילנו.
עמית: אז נפנה, כהרגלנו, לאגף המיוחדים ולמקומות שבהם בתי הקפה המודרניים מנסים לשוות לעצמם נופך מסעדתי מקצועני יותר – כנאפה מלוחה, ברוסקטה ביצים עלומות, קערות סמות’י בריאותניות, כריך קרואסון ועוד.
(צילום: ארנון בוסאני)
המבקרים בוחרים לפתוח בשתי מנות ביצים מאגף ה”מיוחדים לבוקר”: כנאפה של גבינת עזים וריקוטה וברוסקטה של ביצים עלומות. באופן מפתיע למדי ביחס לעומס במקום, המנות מוגשות בזריזות יחסית. באופן לא מפתיע, הן מוגשות בצלחות ענק.
עמית: כמה שהתחום הזה של בתי הקפה לא מתקדם, על צלחות הענק והמנות העצומות טרם הצליחו לוותר כאן. אלה כלים שבמשפחות מסוימות יתפקדו ככלי הגשה למרכז השולחן. הכנאפה בגודל שיכול להספיק לשלישייה או רביעייה.
יהונתן: במנות מהסוג הזה יש תמיד את הסכנה של להיות מקוריים מדי. מבחינת הקריאה בתפריט זה נשמע, חייבים להודות, יומרני – “כנאפה עשוי כהלכתו עם יוגורט דבש תמרים, ביצים עלומות, מי יין אדום מתוק, בוטנים קלויים ועירית גינה”.
(צילום: ארנון בוסאני)
עמית: זה לא רק נשמע יומרני, זה נשמע משונה. מה קשור בוטנים? ומה זה מי יין אדום מתוק?
יהונתן: למרבה הצער הטעימה מהמנה לא מספקת תשובות נחרצות. הכנאפה אמנם שחומה ויפה, בנקודות מסוימות אף שחומה מדי ויש שכבה נדיבה של גבינה מתחת לאטריות. הבעיה הכללית היא יובש – מאוד חסר הסירופ או הנוזל שיחבר בין הגבינה לבין הבצק.
עמית: כנראה שזה מה שהיו אמורים לעשות מי היין האדום המתוק, מה שזה לא יהיה… הביצים העלומות בוצעו היטב ומרטיבות יפה את הכנאפה בביסים שבהם הן משתתפות. רוטב היוגורט שמסביב חסר טעם ושברי הבוטנים סתמיים ולא קשורים. אין מספיק משחק מלוח-מתוק שאמור להיות בכנאפה.
יהונתן: זה מנה שנשמעת כמו רעיון מעולה על הנייר שבקלות אפשר לדייק ולהרים לגבהים. כרגע היא לא ממש סגורה על עצמה.
עמית: המיומנות הטכנית שהפגינו הביצים העלומות מקבלת חיזוק במנת הברוסקטות. צמד פרוסות חלת בריוש קלויות היטב, עליהן יש ירקות צלויים טובים מאוד – פטריות ופלפלים שקיבלו מכת חום ששמרה עליהם עסיסיים וטעימים.
יהונתן: הדבר הכי נחמד במנה הוא גבינה צפתית שטוגנה בציפוי פריך. זה היה עובד טוב יותר עם גבינה קצת יותר עזת טעם, ועדיין – מוצלח סך הכל. זה מראה שאת רוב המרכיבים יודעים לבצע, ולבצע היטב, במטבח.
עמית: הבעיה המסוימת היא בעודף המרכיבים – מעבר לירקות, וללחם, ולביצים ולגבינה יש פתאום מן רוטב סומסום אסיאתי לא קשור. ואלה בדיוק המקומות שבהם בתי הקפה האלה צריכים להשתפר – ביכולת לעשות מעט, אבל מעולה ביכולת להבין שמינימליזם הוא לרוב עדיף על בלגן. חלה קלויה, פטריות צלויות, גבינת עזים, ביצה עלומה. מי צריך יותר?
(צילום: ארנון בוסאני)
נאמנים לחוק הלא כתוב של המדור לפיו יש להזמין כריך קרואסון בכל מקום שבו הוא מופיע מחליטים יהונתן ועמית כי סיבוב המנות השני יהיה במתכונת “כריך וסלט”. המלצרית מעדכנת כי הקרואסונים נגמרו וממליצה על כריך שנשמע יומרני אף יותר – טוסט מוופל בלגי עם גבינת שמנת, גבינת פטה, פטריות צלויות ובצל סגול. לצדו – “סלט שוק בצלאל” – מעין סלט קצוץ בתוספת גרגירי חומוס, חצילים קלויים וביצה קשה שלצדו פנכת טחינה.
עמית: שנאמר – אם חשבנו שהצלחות הקודמות היו גדולות…
יהונתן: הסלט הזה, שהזמנו בעיקר מתוך סקרנות לגבי יחס התמורה למחיר – 65 שקל, כנראה הסלט הקצוץ היקר בתולדות המדור – הוא אפילו לא מנה זוגית. זה פשוט הר של ירקות.
עמית: חייב לומר שיש בזה משהו לא אסתטי בעיני. אני חושב שסועד יחיד שיקבל צלחת כזו עלול לחוש ממש לא בנוח. זה נראה כמו פרודיה על מנה לאיש שמן מדי, ואומר את זה מישהו שמכין לעצמו סלטי ענק בבית על בסיס קבוע.
יהונתן: הלוק הוא של סלט בית קפה מיושן, אלא שטעימה מגלה שכמעט כל מרכיב על הצלחת העמוסה מדי קיבל טיפול שהופך אותו טעים, מה שמעיד על מחשבה. על ראש הסלט יש הר תלתלי גזר שנועד להוסיף נפח – הוא תובל במלח, שמן ולימון והפך נחמד. הפוקאצ’ה שבבסיס הצלחת עברה קלייה, הביצה הקשה תובלה כראוי במלח גס ופלפל שחור גרוס.
עמית: מסכים שנוצר סלט מאוד טעים. רענן סך הכל, גרגירי חומוס רכים, חצילים קלויים ולא ספוגים בשמן. חבל רק שהטחינה פשוט לא אכילה – יש בה תועפות של פלפל לבן. אני רק מקווה שמדובר בתולדה של בלבול רגעי במטבח ולא שזה מתכון הרשת או משהו, כי זה פשוט נורא.
יהונתן: כריך הוופל הבלגי הוא כנראה הכי יומרני מכל המנות שראינו פה. הרעיון בעיני לא פחות ממבריק – כריך של גבינות נמסות למחצה, שכלואות בין שתי שכבות של ופל בלגי פריך. הבעיה בביצוע היא שמדובר בוופל קנוי ומתוק מאוד, לא משהו שהוכן במקום.
עמית: המילוי עשיר וטעים. אותן פטריות צלויות היטב שראינו גם בברוסקטה, גבינת פטה מלוחה, גבינת שמנת מועשרת בפסטו, אולי קצת מוצרלה. טעים סך הכל, אבל קצת הולך לאיבוד אל מול המתיקות האגרסיבית של הבצק.
יהונתן: שניות אחרי שהעליתי את המנה לסטורי שלה קיבלתי תגובה משלי משה, חברתי הירושלמית לספסל הלימודים. היא סיפרה שאכלה את המנה לפני כמה ימים שהיא מתוקה מדי. אז טוב לדעתי שהבעיה אינה בנו.
(צילום: ארנון בוסאני)
צנצנת זכוכית עצומה שמלאה בקצפת, סירופ שוקולד, שברי עוגיות ושאר מתוקים מוגשת לשולחן הסמוך וגורמת ליהונתן ולעמית ולהבין שאף הקינוחים במקום עצומים. ההחלטה המתקבל, אם כך, היא לקנח בקפה בלבד.
עמית: סך הכל כללי בסדר גמור, ואף למעלה מכך. הגענו לכאן כשהיינו בטוחים שהמקום על סף קריסה מרוב בלגן, ולא רק שהוא עמד במבחן, הוא עשה זאת היטב – השירות היה מצוין, מהיר, יעיל.
יהונתן: גם מבחינת אוכל, בטח שביחס לציפיות, זה יותר ממה שפיללנו לו. בדיוק מסוג המקומות שבתור הורים צעירים מנחם אותך לדעת שהם קיימים, ותמיד יהיו שם ב-8:00 בבוקר כשאתה כבר אחרי שעה של ריצה בין הנדנדות.
עמית: אין ספק שיש כאן התקדמות לעומת מה שהיה מקובל בתחום לפני 7-5 שנים. ועדיין יש דברים שצריכים להשתנות. המנות העצומות והיקרות מדי לא משרתות בעיני שום מטרה. במקום סלט לשלושה ב-66 שקל אפשר להגיש סלט נורמלי ב-45-50 שקל.
(צילום: ארנון בוסאני)
יהונתן: יש פה יצירתיות חביבה וראויה לשבח במטבח, צריך רק לדייק ולהדק אותה מעט כדי להתאים לרוח הזמן. ואולי כל זה פחות משנה, כי אנחנו ביום חול, שעת בוקר מאוחרת, והמקום מפורק באנשים שאוכלים ארוחות בוקר.
עמית: והשאלה הכי חשובה – האם יש תוחלת למקום כזה שלא פתוח בשבת?
יהונתן: אני חושב שמה שקורה כאן מסביב מספק לכך את התשובה המוחצת. ואני לא מתכוון למרוץ אמזלג.
קפה גן סיפור, שדרות יצחק בן צבי (גן סאקר), 072-3360999. כשר.
תביאו חשבון
ברוסקטת ביצים – 59 שקל
כנאפה עיזים וריקוטה – 49 שקל
סלט שוק בצלאל – 65 שקל
טוסט וופל בלגי – 49 שקל
2 X אספרסו כפול – 24 שק
סך הכל: 246 שקלים
