מירי איינלם
מירי איינלם, בת 51, נשואה ואימא לארבעה, תושבת ירושלים, עברה כברת דרך ארוכה מפלבוטומיסטית (דוגמת דם) לאחות מוסמכת – תואר אותו קיבלה לפני כשנתיים, בגיל 49. השנה וחצי האחרונות לא היו קלות עבורה. בעלה גויס למילואים וגם שלושה מילדיה שירתו בצבא במהלך המלחמה. אבל היא, מתברר, פייטרית לא פחות מהם.
האם את מרגישה שהשתנית בשנה שחלפה ואיך השינוי בא לידי ביטוי בעבודתך?
"אני מרגישה שעברתי שינוי משמעותי באישיותי ובמקצועיותי. רכשתי יותר ביטחון עצמי והתחזקתי יותר. בכלל, מאז שאני אחות מוסמכת, אני מרגישה שאני עוזרת הרבה יותר למטופלים. אני יכולה להציע להם עזרה במגוון תחומים, ובכך לחסוך זמן גם לרופא וגם למטופל, כמובן שעל פי כל הנהלים".
שתפי אותנו בסיפור מרגש מעבודתך מהשנה שחלפה?
"למרפאה הגיעה מטופלת כדי לבצע בדיקת הריון, אך היא הייתה ללא הפניה וגם סקפטית לגבי ההיריון. היא אמרה לי 'גם ככה אני לא בהיריון', אבל אני הצעתי לה את עזרתי ואמרתי לה שאנסה לעזור לה. הכנתי לה הפניה במקום, ולשמחתנו הבדיקה יצאה חיובית. זה היה רגע מרגש, ושמחתי להיות איתה ברגע המרגש הזה. בכלל, כל מטופל שמגיע אליי ויוצא ממני שמח, אין מאושרת ממני. אני יודעת שאני את שלי עשיתי, מילאתי את תפקידי, וזה קורה בכל יום".
כאמור, גם מההיבט המשפחתי, עברה איינלם תקופה מורכבת. היא מספרת: "כבר בתחילת המלחמה, בעלי גויס למילואים ארוכים. בתפקידו הוא קצין מודיע נפגעים. בני הבכור, אביאל, בן 24, משרת בחטיבת כפיר וגויס למילואים בצפון. בני אלירן, בן 22, משרת בדובדבן. הוא גויס ב-7 באוקטובר, בבוקר שמחת תורה. בתי, ענבל, בת 20, משרתת כקמב"צית בקורס מפקדים גולני. גם היא הוקפצה בשבת השחורה לבסיסה בדרום, כך שנשארתי בבית עם בני הצעיר אופק, בן 16".
איך אירועי השנה האחרונה השפיעה על המטופלים?
"לאירועי השנה בהחלט הייתה השפעה על המטופלים. הפכתי להיות האוזן קשבת שלהם, וזה היה מאוד משמעותי עבורי. למרות העומס בעבודתי, כאשר יש לי דקה פנויה, אני עושה את מרב המאמצים להקשיב להם ולהיות שם עבורם".
מירי איינלם ומטופלת (צילום: דוברות כללית)
מה זה אומר, מבחינתך, להיות אשת רפואה כיום?
"להיות אשת רפואה כיום זאת עבודת קודש. זו זכות גדולה עבורי לעזור לכל אדם באשר הוא. להיות אשת רפואה, משמעו – לקחת על עצמך תפקיד חשוב ומרכזי במערכת הבריאות ובחברה ככלל; תפקיד שכולל מתן טיפול מקצועי איכותי עם יחס חם ואמפתי למטופלים".
כיצד לדעתך ייראה התחום שלך בשנה הקרובה?
"אנחנו תמיד שואפים להשתפר וללמוד, לעבוד יחד כצוות, כדי להעניק למטופלים את הטיפול הטוב ביותר. נוסף על כך, חשוב תמיד לראות את חצי הכוס המלאה, להאמין ביכולת שלנו ובאפשרויות החדשות שנפתחות בפנינו. בעזרת תקווה ואמונה, נוכל להתמודד עם אתגרים ולשפר את איכות החיים של המטופלים שלנו. מי שמאמין לא מפחד, ואנחנו נמשיך לשאוף לשיפור, לבריאות ולאיכות חיים טובה יותר".
מהו יום האישה עבורך?
"יום האישה הוא יום שמכיר ביכולותיה ובעוצמותיה של כל אישה באשר היא. כל אישה היא בעלת יכולות מופלאות, אשת חיל אמיתית".
מסר אופטימי לסיום?
"אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא? וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" (משלי ל"א-10). הפסוק הזה ממחיש את חוזקתה של האישה ואומר שהיא יקרה יותר מפנינים. לאישה יש יכולות יוצאות דופן, והפסוק משבח את האישה על ייחודה. יום האישה שמח!".
רוצים להישאר מעודכנים?
רחלי רוטנברג
רחלי רוטנברג, רק בת 27, אבל מאחוריה כבר הספק אדיר. היא נשואה ואימא לשתי בנות (7, 4), עובדת בכללית ירושלים זה כחמש שנים, מאז סיימה את לימודי הריפוי בעיסוק, והיא מחלקת את זמנה בין המכון לריפוי בעיסוק לשיקום בשכונת תלפיות מזרח, שאותו היא גם מנהלת, לבין מכון נוסף שבו היא עובדת במעלות דפנה. בעבודתה בתחום השיקום היא רואה, בראש ובראשונה, שליחות.
ספרי מעט על העבודה שלך במכון.
"ההתמחות העיקרית שלי היא שיקום כף היד במקרים של פציעות, דלקות, שברים, שחיקת סחוס, פגיעות עצביות ועוד. הידיים הן איבר מרכזי בתפקוד היומיומי שלנו, ותפקידנו הוא לשפר את איכות החיים של המטופלים. אנחנו גם עוסקים בשיקום נוירולוגי של מטופלים לאחר אירוע מוחי. למעשה, אנחנו הקמנו בקהילה שיקום רב מקצועי, המייתר את הצורך להפנות מטופלים הזקוקים לשיקום לבתי החולים. תחום נוסף שאנחנו עוסקים בו באופן נרחב הוא טיפול בצלקות".
שתפי אותנו בסיפור מרגש מעבודתך?
"הסיפור שהכי חרוט אצלי קשור לטיפול בצלקות, וזה היה בתחילת העבודה שלי בכללית. הגיעה למכון אישה שהייתה אחרי כמה ניתוחים קיסריים וביקשה טיפול בצלקות שהניתוחים הותירו בה. האישה הזו האירה את עיניי וגרמה לי להבין שכל נושא הצלקות סובל מחוסר מודעות. התחלתי לגשש וללמוד, ובין היתר נכנסתי לקבוצת פייסבוק של נשים אחרי ניתוח קיסרי, ושם ראיתי שהנושא שמטריד במיוחד את המשתתפות הוא הצלקות שנותרו בגופן. שמתי לב שרוב המידע שניתן בקבוצה לא היה מדויק, ושכלל לא הזכירו שם את הריפוי בעיסוק ואת היכולת שלו לרפא צלקות. העליתי שם מספר פוסטים בנושא, הסברתי על הטיפול באמצעות ריפוי בעיסוק והצלחתי לעורר מודעות. מאז אנחנו מקבלים המון נשים אחרי ניתוח קיסרי לטיפול בצלקות, ולא אחת, על הדרך, אנחנו גם מטפלים בבעיות כף היד שלהן. בעיות בכף היד הן תופעה שכיחה לאחר לידה, בין אם מסיבות הורמונליות ובין אם מעבודת ידיים מאומצת. חשוב לי להדגיש שצלקות הן לא רק פגם אסתטי. צלקת יכולה להיות כואבת מאוד ולהגביל בתפקוד, וצריך ואפשר לטפל בה".
רחלי רוטנברג (צילום: דוברות כללית)
איך אירועי השנה האחרונה השפיעה על הצוות ועל המטופלים?
"הצוות שלנו הוא משפחה חמה ותומכת, וזכיתי בסביבת עבודה מחבקת ועוטפת. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בימי המלחמה, שכן בצוות יש נשות מילואימניקים וגם עובדים שיצאו למילואים. מבחינת מטופלים, טיפלנו בנשות מילואימניקים אחרי לידה, והייתה לי גם מטופלת שעברה אירוע נוירולוגי מרוב סטרס ועומס פיזי ונפשי. בפצועי מלחמה עדיין לא טיפלנו, כי הם עדיין בשיקום פיזיקלי במסגרת בתי החולים, אבל אני מעריכה שהם יגיעו בהמשך גם לטיפולים בקהילה. כל פצוע שצריך לחזור לתפקוד, יצטרך אותנו בשלב כזה או אחר. מהסיבה הזו אנחנו מתמחים עכשיו יותר בתחומים של שיקום לאחר פציעות טראומה ובריאות הנפש. תחום הריפוי בעיסוק הוא מאוד משמעותי מההיבט הזה במיוחד בעת הזאת של המלחמה".
כיצד, לדעתך, ייראה הריפוי בעיסוק במהלך השנה הקרובה?
"אני מעריכה שנקבל עוד תקנים, כי יותר מטופלים יזדקקו לנו, ונידרש גם לזהות את הצרכים החדשים לאור הפציעות המגוונות. נצטרך להתאים את עצמנו למצב החדש. ייתכן שנקים קבוצות טיפול ייעודיות למטופלים שונים בהתאם למצבם ולצורכיהם".
מהו יום האישה עבורך?
"יום העצמה של כל אישה באשר היא אישה, ולא משנה מאיזה מגזר היא ומאיזה פלח באוכלוסייה. לכל אישה יש את העוצמות שלה, ויום האישה הוא ההזדמנות לראות זאת, להעריך ולהוקיר".
מסר אופטימי לסיום?
"אני בוחרת מסר מעולם השיקום. בכל אדם יש את היכולת להרים את עצמו, גם אם הוא עבר אירוע מאוד קשה. לפעמים, הדברים הולכים לאט ונדרשים זמן וסבלנות, אבל בסופה של הדרך, יש תוצאות, והתוצאות תלויות בעוצמות שיש בכל אחד ובדרך שהוא עושה".
תגובות