לא שגרתי לגדול במשפחת שכול, להיוולד 20 שנה אחרי שאב המשפחה איבד את אביו ואמו בעודו בן תשע בלבד בימים הראשונים של קום המדינה, להגיע במשך 40 שנה לטקס הזיכרון הממלכתי בחלקה הצבאית ביום הזיכרון כדי לחלוק כבוד לחלל הרובע היהודי בירושלים שנהרג בשנת 1948, להכיר כל פרט ופרט בסיפור חייו של מי שמעולם לא זכית להכיר, לכאוב את מותו ולהקדיש לו חלק ניכר מהחיים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
זהו סיפורה של אורלי אסיה, ילידת ירושלים ותושבת העיר, נכדתו של רחמים מזרחי ז"ל, אחד מחללי הרובע היהודי הקבור בקבר האחים בבית הקברות הצבאי בהר הזיתים, שינקה מילדותה את סיפורו ההירואי מאביה, יצחק אילת ז"ל, שהיה גיבור בפני עצמו. במשך 40 שנה היא מקפידה להגיע לטקס הממלכתי הצבאי לזכר סבה שנערך ביום הזיכרון לחללי צה"ל. לפני 16 שנה היא פעלה לבקשת אביה למען שינוי תאריך הפטירה השגוי שהיה שם על המצבה ולהוספת סמל צה"ל על גבי המצבה. רק אז הסכים אביה להגיע לטקס הממלכתי בערב יום הזיכרון המתקיים בכותל המערבי, שממנו הדיר את רגליו במשך שנים כיוון שנפגע מכך שהמדינה אינה מוקירה את זכר אביו וחבריו וחברותיו לנשק שנהרגו ברובע היהודי בירושלים.
הסיפור של סבה של אורלי, יועצת שיווק אסטרטגית לעסקים, השפיע רבות על חייה. היא שמעה סיפורים רבים עליו מאביה ומבני דודיה הגדולים ממנה ב-20 שנה, וחשה את הכאב העצום כאילו היא עצמה איבדה אותו. עד היום היא ממשיכה ללקט פרטים על חייו באמצעות חוקרים והיסטוריונים, ובימים אלו פועלת לעדכון פרטים על חייו ועל שאר ילדיו, דודיה שנפטרו למעט אחד – במוזיאון חצר היישוב הישן ברובע היהודי.
המבנה של הבאר הישנה של רחמים מזרחי ז"ל ברובע היהודי (צילום: פרטי)
בשנת 2017 התפרסם השיר "מחלק המים", שאותו כתבה אורלי לזכר סבה רחמים, באנתולוגיה לספרות "תמונה קבוצתית – ספרות ישראלית במאה ה-21" שיצאה לאור בהוצאת כרמל ובה פורסמו יצירות ספרותיות של סופרים ומשוררים ידועים רבים. השיר "מחלק המים" פורסם גם ב"צבע האהבה", ספר השירה השלישי של אורלי שיוצא לאור בימים אלו במהדורה דיגיטלית בהוצאת ספריאפ, נמכר בחנות ההוצאה באינטרנט ומוקדש לזכר אביה יצחק אילת ז"ל.
סבה של אורלי נולד בשנת 1900, ככל הנראה באיראן או באזור המזרחי של רוסיה, ועלה לארץ, כך משערים, בשנת 1908. לא ידוע דבר על בני משפחתו. בשנת 1927 הוא נשא לאישה את שרה, בת למשפחה ותיקה ברובע היהודי ונולדו להם 12 ילדים. היא נפטרה בלידה של אחד הבנים ב-12.11.1947. הילדים הועברו לחזקתה של האחות למחצה של האם. שלוש האחיות הגדולות שירתו בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה כשהן בנות 16 בלבד.
רחמים, כאמור אבי המשפחה, היה בעלים של באר מים בשכונת מאה שערים, והתפרנס ממכירת מים שחילק מחוץ לחומות העיר העתיקה. הוא חזר לרובע היהודי עם פטירת רעייתו. באותה תקופה החל המצור הירדני על העיר העתיקה וכתוצאה מכך עזבו רבים את הרובע ומי שנותר לגור בו היו רובם קשישים ומשפחות מעוטות יכולת. כל מי שנשאר ברובע היהודי, ילדים ומבוגרים, התגייס להגנה על הרובע, שהיה ברור לכול שהוא עתיד לעבור לידי הירדנים.
רחמים היה בין החיילים הראשונים של צה"ל ודאג לחלוקת מזון ואוכל לכ-2,500 תושבי הרובע היהודי שנותרו בו. הילדים הקטנים לקחו גם הם חלק בסיוע ושימשו קשרים, שהעבירו ידיעות ללוחמים בעיר הנצורה. אביה יצחק, שהיה בן תשע בלבד, ראה בעודו מעביר ידיעות ללוחמים את חברו הטוב ניסים גיני ז"ל, שהיה בן גילו, נהרג מאש הלגיונרים הירדנים.
ביום קום המדינה, 14.5.48, יצא הסב רחמים לבדוק שתריסי ביתו, שהיה בפינת רחוב היהודים-רחוב תפארת ישראל (כיום הפינה של החניה ברובע היהודי), מוגפים. לרוע מזלו, ליגיונר ירדני ירה בו והרג אותו. חתנו ניסים, בעלה של בתו הבכורה מזל, הגיע מיד למקום ומצא אותו מתבוסס בדמו עם המעיל ובו סכום כסף רב, שנועד לבני המשפחה. רחמים הובא עם כל חללי הרובע למשגב לדך, אך לאחר שעלה מספרם של ההרוגים ל-48, הוחלט להביאם לקבורה זמנית בכיכר בתי מחסה ברובע במקום שהיה סוד שמור רק למתי דבר. זאת על מנת שהירדנים לא יפגעו בגופות החללים ובתקווה שהם יזכו במהרה לקבורה בקבר ישראל. ב-27.5.48 עזבו כל התושבים את הרובע היהודי, שנכבש סופית על ידי הירדנים. בחלקה הצבאית שבהר הרצל הוקמה אנדרטה לזכרם, כיוון שהירדנים סירבו לאפשר לבני משפחותיהם להיכנס לעיר העתיקה. כך במשך 19 שנה, עד לשחרור ירושלים על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים.
על משפחתו של יצחק, אביה של אורלי, עברו חיים לא פשוטים. בהתחלה גרו האחים אצל האחות הגדולה מזל בת ה-18, שרק התחתנה. שני ילדיה התינוקות הועברו למשפחות אומנה ולא היה קשר איתם אלא רק 30 שנה לאחר מכן. שאר הילדים נשלחו לקיבוצים ברחבי הארץ. יצחק ניסה פעמים רבות לברוח מהקיבוץ לבית אחותו בירושלים. באחת הבריחות, בעודו בן 16 בשנת 1954, הוא נחטף בדרכו לירושלים על ידי חיילי הפדאיון הערבי שרצו לרצוח אותו. למרבה המזל, נשות הכפר הערביות הצילו אותו והעבירו אותו לידי הירדנים, שהיו רחמנים מעט יותר. הוא הועבר לשבי בעמאן בירדן, ואז שהה במשך חצי שנה בתא מבודד בקישלה.
המבנה של הבאר הישנה של רחמים מזרחי ז"ל ברובע היהודי (צילום: פרטי)
הודות לערבי מבית צפאפא שדאג לו, נכלא יצחק בחדרון שכיום הוא הקיוסק של הקישלה. הוא שוחרר על ידי כוחות צה"ל, התגייס לנח"ל המוצנח, נפצע והכיר את רעייתו רות. במהלך מלחמת ששת הימים עלו שניהם על הגג כדי לראות את היריות באוגוסטה ויקטוריה שבא-טור, שם לימים ייקבר בחלקה הצבאית אביו רחמים, סבה של אורלי. מיד עם שחרור הרובע במלחמת ששת הימים, רץ יצחק לכותל כדי לחפש את המקום שבו היה קבור אביו. לאחר שהר הבית היה בשליטת צה"ל, הוחלט להעביר את חללי הרובע היהודי לקבורת ישראל. ב-4 באוגוסט 1967 נערך טקס צבאי ממלכתי בהשתתפות אלפים עם הרב הרב הצבאי לישראל דאז הרב שלמה גורן בקבר אחים, שבו קבורים כל החללים יחד ובהם רחמים מזרחי ז"ל. בסמוך לקבר האחים יש קבר יחיד של משה רוסנק ז"ל, שהיה המפקד הצבאי של העיר העתיקה שהציל אלפי יהודים.
מידי שנה אוספת אורלי סיפורים על הלוחמים ועל החיים ברובע. בכל שנה הולך ופוחת הדור ובמקום הילדים של החללים מגיעים הנכדים והנינים שלהם להשתתף בטקס ביום הזיכרון. בשנה שעברה עמדו שני נינים של סבה רחמים, שלא הכירו האחד את השני ותוך כדי תישאול לגבי מיקום החלקה בהר גילו שהם צאצאיו ולמעשה קרובי משפחה. גם השנה, כמדי שנה ביום הזיכרון, תפקוד אורלי יחד עם אחיותיה, בני דודיה והנינים של סבא רחמים ז"ל, את החלקה הצבאית ויחד איתם תחלוק כבוד לו ולכל חללי הרובע היהודי.
רוצים להישאר מעודכנים?
העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
