"מה זה עוזר לי שהוא גיבור?": שנה לנפילתו של סמ"ר עידו זריהן ז"ל מארמון הנציב

אנחנו נמצאים בימים גורליים בהם חלק מהחטופים חוזרים הביתה בעסקה וחלק עדיין בשבי החמאס ולצד השמחה הגדולה של חזרת השבים ממרתפי העינויים בחמאס, יש כאב גדול של משפחות השכול על אובדן הבנים והבנות במלחמה חרבות ברזל" הכואב.

שנה שלמה חלפה מאז איבד מאיר זריהן משכונת ארמון הנציב את בנו עידו ז"ל ברצועת עזה במלחמת "חרבות ברזל" והכאב – אין לו סוף ומרגוע. "אני עולה כל יום לקבר של עידו בהר הרצל ומבקש ממנו לתת לי כוח מלמעלה", כך בראיון קורע לב ל"כל העיר", מספר על ההתמודדות עם הכאב והשכול.

עידו, היה לוחם בסיירת גבעתי, ולחם כבר מיומה הראשון של המלחמה. הוא הוקפץ עם יחידתו לנחל עוז ושם נחלם בחירוף נפש והצליח להציל תושבים רבים בקיבוץ וחיסול מחבלים רבים.

סמ"ר עידו זריהן ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

"הוא ראה שם דברים נוראיים, הוא לא רצה לספר לנו יותר מדי, אבל אנחנו מבינים", מציין מאיר. עידו המשיך בלחימה לסורוגין עם יחידתו ולמעשה יצא ונכנס מספר פעמים לקרבות בשטח הרצועה. הפעם האחרונה לפני שנכנס, הייתה ביום חמישי, יומיים לפני נפילתו ביום שבת ב-24.2.24 – והחליט לעשות מעשה שנראה למאיר לא שגרתי. "הוא התקשר אליי, לאמא שלו, לחברה שלו זיו ולאחותו הגדולה רז. זו הייתה שחה לא רגילה, הרגשתי מועקה. זה היה מוזר שהתקשר לכולם, כאילו הרגיש שמשהו עומד לקרות", מספר האב.

עידו, נהרג בקרבות באיזור ה"עבסנים", הנמצא בין רפיח לחאן יונאס, איזור שממנו יצאו להתקפה המחבלים על כיסופים, עין השלושה, נירים וניר עוז. לוחמי הסיירת נתקלו במחבלים ופתחו לעברם באש מסיבית מקרוב. עידו התעשת מהר, השיב באש ביחד עם חבריו, אך בסוף הקרב הוא נהרג ביחד עם סמ"ר נריה בלטה ז"ל.

"כל כך לא רציתי שיהיה גיבור וביקשתי ממנו שלא יהיה. מה זה עוזר לי שהוא גיבור עכשיו?", אומר מאיר בכאב רב על לכתו של בנו האהוב. "ביקשתי ממנו שישמור על עצמו, שאולי לא יכנס להילחם והוא אמר לי, 'אבא, בשביל מה התגייסתי לסיירת אם לא להיכנס לקרבות להגן ולשמור על המדינה?'. המ"פ שלו שנפצע אף הוא בקרבות, אהב אותו כל כך עד שהפך אותו לקשר שלו. קודם לכן, בין כניסה לכניסה הוא היה מ"פ טירונים, למרות שזה לא היה התפקיד שלו, אבל המ"פ כל כך סמך עליו. לאחר שנפל, כשהגיעו לנחם, סיפר המפקד שלו שהוא תיפקד מדהים בזמן שהפתיעו אותם בהתקפה עליהם. הרבה היו בהלם, אבל עידו תיפקד בקור רוח מדהים והציל חלק מהחברים שלו. המפקד שלו אמר לי באופן אישי שבזכות עידו הוא חי. עידו היה כל כך גאה להיות בגבעתי ושמח כל כך שהתקבל לסיירת".

מנהיג מלידה

הכאב לא מרפא ממאיר ובחלוף הזמן זה רק הופך להיות עבורו יותר קשה והוא כאמור מבקר מדי יום בהר הרצל כשהוא עולה לקבר של עידו ז"ל. "כל אחד מתמודד אחרת, אני מרגיש צורך לעלות מדי יום. אני רק רוצה לחבק אותו, לדבר איתו. הגעגוע כל כך קשה, אני מתגעגע אליו המון. זה לא מרפה".

עידו ז"ל, גדל בשכונת ארמון הנציב בעיר, לתפארת ומאיר זריהן ואח קטן לרז בת ה-25. הוא למד בבית הספר השכונתי "קשת-ראם", הידוע יותר בשם סליגסברג. "הוא היה אהוב על המורות כל כך, תלמיד מצויין. הוא למד במגמת תאטרון", מציין מאיר, "המורות ממשיכות להתקשר אליי ולספר איזה תלמיד הוא היה, איזה בחור מדהים הוא היה בית הספר מאוד ואיך הוא היה שומר איתנו על קשר".

משפחת זריהן מימין לשמאל: האם תפארת, האב מאיר, עידו ז"ל והאחות רז (צילום: באדיבות המשפחה)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

איזה תחביבים בולטים היו לעידו?
"הוא מאוד אהב מוזיקה ולנגן בגיטרה. עידן עמדי ואדיר גץ הגיעו אלינו וניגנו ושרו אצלנו בסלון לפני מספר חודשים. הם חתמו על הגיטרה. כולם ידעו שגיטרה ונגינה זה בשבילו הכל. היא הייתה גורמת לו לחיוך ושמחה וחלק בלתי נפרד מחייו. בנוסף, הוא גם היה מדריך בתנועת הנוער 'מחנות העולים' בשכונה. הוא היה מדריך שהילדים מאוד אהבו, ראה כל אחד בפני עצמו ובגובה העיניים. הוא תמיד עזר לחלשים יותר, הוא היה מחנך בנשמה. מצד שני, הוא גם אהב לבלות, אהב את החיים, חפלות עם חברים. ממחנות העולים הוא היה לובש חולצה מכופתרת והולך לבלות. ניגודיות מעניינת".

בשלוש השנים האחרונות לעידו הייתה אהבה גדולה מאוד – בת הזוג שלו זיו, שנפילתו של עידו היא אובדן עצום גם עבורה. " הם היו זוג מושלם. היא הייתה כמו בת בית אצלנו, באה ממשפחה מדהימה", מספר מאיר על הקשר בין השניים. "היא הייתה כמו הבת שלי. הייתה ביניהם אהבה מאוד גדולה, היא גם מתמודדת עם הכאב והאובדן הקשה. זה קשה לכולנו, היא הייתה מאוד קשורה אליו כבת הזוג שלו. כל כך כואב שלא נוכל לראות אותו גדל ומקים משפחה".

עידו זריהן ז"ל וזוגתו זיו (צילום: באדיבות המשפחה)

מאיר ממשיך לספר על בנו:" הוא היה ילד מושלם, מנהיג מלידה. כל כך הרבה כריזמה, ולמרות זאת תמיד ראה את האחר. יש לי תחושת ריקנות כשהוא לא איתי, הוא היה בפירוש האור של הבית – לא רק שלי ושל אישתי, הבת שלי ובת הזוג שלו – של כולם. הוא היה המסמר של החברים, בני דודים והמשפחה המורחבת. בחור שמח ומלא אור. כשהיה מגיע לבית, רז הייתה אומרת לכולם שהמלך של הבית הגיע. כולנו היינו 'חיילים' שלו. כל כך הרבה אהבו אותו. בשבעה הגיעו אלינו כל מיני אנשים שאני לא מכיר וסיפרו עליו דברים, גם חיילים, גם חברים. לכל אחד הוא נתן את התחושה שהוא החבר הכי טוב שלו ושהם החברים הכי טובים שלו. כל אחד הרגיש אצלו שהוא הכי למעלה. איזה ילד נחת, כולו שלווה. הייתי מנשק אותו הרבה, הוא היה אומר לי שאפסיק עם זה ושהוא לא מזוזה, אבל בשבילי הוא היה ספר תורה, יותר מזוזה".

אתם עושים פעולות הנצחה לזכרו?
"כמובן. יש ספר תורה על שמו. תהיה תוכנית מנהיגות של שמו בבית הספר קשת-ראם, ערבי שירה לזכרו כולל קליפ. הוצאנו גם סטיקר עם משפט שאפיין אותו 'יש מישהו למעלה עם תוכנית מסודרת, הכל מתוכנן והכל לטובה'. חודשיים אחרי מותו, חגגנו לו יום הולדת 21. שתינו ערק ועשינו הפרחת בלונים ועוגות. באו המון אנשים, הוא אהב את החיים, את החברים והחברות. רצינו לעשות לו יום הולדת ולזכור אותו כמו שהוא אהב. לחגוג את החיים".