כמעט כל שבוע הופך אזור הכניסה לירושלים למתחם הפגנה. המפגינים והמפגינות, עומדים סמוך לגשר המיתרים, על הכביש, וחוסמים את תנועת כלי הרכבת והאוטובוסים בציר היציאה מירושלים והכניסה אל העיר. כל הפגנה, מוצדקת או לא, גוררת פקקים ועומסי תנועה כבדים, שמשפיעים על מאות אלפי אנשים.
רק השבוע הפגינו ביום ראשון בבוקר עובדות ועובדים סוציאליים, במחאה על תנאי העסקתם. המפגינים חסמו את אזור הכניסה לעיר – צוותי משטרה הוזעקו למקום על מנת לאפשר את זכות ההפגנה מצד אחד, ולאפשר תנועה מינימלית של כלי רכב מהצד השני על מנת להקל על עומסי התנועה. הנהגים הוכוונו לדרכים חלופיות.
כזכור, לא רק הפגנת עובדים הסוציאליים התרחשה במקום, בתקופה האחרונה נרשמו כמה הפגנות באזור הכניסה לעיר. בקיץ האחרון הפגינו מספר פעמים עשרות נכים, במטרה לעלות את קצבת הנכות הנמוכה. בחודש שעבר, 25.11.18, הפגינו עובדי תעשיית המלט – בין השאר המפגינים שפכו על הכביש שקי מלט במחאה על הכוונה שלא להשית היטל ייבוא מלט מטורקיה ומיוון – המלצה שעלולה לגרום לפיטורי עובדים בתעשיית המלא בארץ.
כשלושה ימים לאחר מכן ב-28.11.18, התקיימה הפגנה נוספת באזור, הפעם הזרם החרדי הקיצוני – ה"פלג הירושלמי" הפגין נגד מעצר של תלמיד ישיבה עריק. כ-500 חרדים קיצוניים חסמו את התנועה באזור גשר המיתרים, כולל את תנועת הרכבת הקלה. נוסעים רבים שהמתינו לרכבת נאלצו להמתין עד לסיום ההפגנה הלא חוקית של הפלג הירושלמי. גם אז נרשמו עומסי תנועה כבדים באזור הכניסה לעיר.
מחאת העובדות והעובדים הסוציאליים (צילום: דוברות המשטרה)
נראה שכל הפגנה שנערכת בירושלים – גם אם היא מכוונת כלפי הממשלה, נערכת בכניסה לעיר. הדרך להשפיע ולהגיע לתודעה ולסדר היום הציבורי היא השבתה של התנועה בירושלים. כמובן, שיש כאלה שמשלמים את המחיר.
דיירי השכונות הסמוכות לאזור הכניסה לעיר, ולגשר המיתרים כגון: קרית משה, גבעת שאול, משכנות האומה ועוד, סובלות מעומסי תנועה, מרעש ומהמולה, וגם מסירחון. לעתים המשטרה נאלצת להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות כלפי החרדים הקיצונים, בין השאר ב"בואש" – מכת"זית שמתיזה תמיסה מימית בעלת ריח רע מאוד. הריח נותר באזור מספר ימים לאחר פיזור ההפגנה.
לדברי יחיאל שוסהיים יו"ר מינהל קהילתי של שכונות קרית משה וגבעת שאול, מתאר בשיחה עם "כל העיר" כי "בסוף התושבים סובלים. כל ההפגנות שהיו בתקופה האחרונה מתנקזות לאזור של הדיירים. יש דרכים להפגין, אבל התושבים שמתגוררים באזור הכניסה לעיר סובלים גם ככה מעבודות התשתית והחפירות. ברגע שיש הפגנה מוניות לא מגיעות לאזורים גבעת שאול וקרית משה, הדיירים תקועים בבתים שלהם, לא יכולים לצאת מהבית. אני הצעתי כמה פעמים תחלופה למיקום ההפגנות. יש מתחת לגשר המיתרים רחבה מאוד גדולה – ההפגנות יכולות להיות שם וזה יהווה מרכז הפגנות, בלי להפריע לתנועה".
"בשורה התחתונה", מדגיש שוסהיים, "הכניסה לירושלים הפכה לקטסטרופה. וזה לא רק תושבי השכונות הסמוכות, זה גם כל האנשים שמגיעים לירושלים מערים אחרות. יש חופש ביטוי להפגין, אבל כל שבוע? כל שבוע סוגרים לנו את האזור.
"הכניסה לירושלים הפכה למוקד מרכזי לעריכת הפגנות", מדגיש יו"ר מינהל קהילתי לב העיר ד"ר אופיר לנג, "ייתכן והדבר נקשר בכך שעצם עצירת התנועה מעוררת יותר תשומת לב תקשורתית, ובאמצעותה ניתן להעלות נושאים על סדר היום הציבורי. לא ברור עד כמה הדבר אפקטיבי מכיוון שלעתים הפגנות אלה עלולות לעורר כעס מצד תושבי העיר שנתקעים בפקקי ענק. לכל זאת יש להוסיף את ההשלכות שיש לעבודות הכרייה בכניסה לעיר, שגם כך יצרו עומסי תנועה בכל הצירים המרכזיים באזור. אנו מקיימים קשר שוטף עם נציגי משטרת ישראל ודואגים לערב אותם ככל שעולות בעיות חריגות".
חברת ועד התושבים של משכנות האומה מוסיפה ומתארת כי "ברגע שיש הפגנות, אנחנו תקועים. כל האזור נמצא בתנועה מתמדת. שינוי הכבישים מאוד משפיעים על השכונה. כשיש הפגנה של נחרדים שסוגרים את הצומת המרכזי של קווי הרכבת והאוטובוסים – נוצרים בשכונה עומסי תנועה כבדים. כל הפגנה שמתרחשת סמוך לגשר המיתרים ובכניסה לעיר אנחנו מרגישים את זה לעומק, כמובן שגם עומדים בפקקים כמו כולם, כי אין ברירה".
מחאת הנכים (צילום: אוליבייה פיטוסי)
"גם התחבורה הציבורית תקועה בפקקים", אומר בשיחה עם "כל העיר" יוסי סעידוב, מייסד "15 דקות – ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל". "אמור להיות פתרון לזה. הנחת העבודה של כל הגופים המטפלים צריכה להיות שתמיד יש הפגנה – פעם נכים, פעם על ידי עובדי ארגון כלשהו. השאלה היא האם הם יכולים לחסום או לא יכולים לחסום כבישים ואת תוואי הרכבת הקלה. הרי מספיר שלושה-ארבעה אנשים שיושבים על מסילת הרכבת הקלה וכל התוואי מושבת. זה מוביל לתגובת שרשרת. המשטרה צריכה לבצע את העבודה שלה ולפנות את הדרכים".
מחאת החרדים הקיצוניים (צילום: פרטי)
סעידוב מבהיר כי הקצאה של נתיב לתחבורה ציבורית בלבד באזור הכניסה לעיר, יכול היה להקל על העומסים, לטובת נוסעי האוטובוסים. "אם היה מהתחנה המרכזית נתיב תחבורה ציבורית, זה משהו שהיה חוסך הרבה מאוד זמן ועצבים", מציין סעידוב. " במיוחד לנוסעי התחבורה הציבורית. גם אם היה נחסם כביש מסוים לכלי הרכב הפרטיים, נתיב התחבורה הציבורית צריך להיות פנוי על ידי המשטרה. ברגע שמשחררים חסימה של כלי רכב, שעמדו 40 דקות בפקק לצורך העניין, ואין לאוטובוסים נתיב תחבורה ציבורית, יוצא שהאוטובוסים תקועים בפקק ביחד עם עוד מלא רכבים. זה אבסורד, זה לא צריך לקרות. רכב מסיע 1.1 נוסעים לפי הממוצע, ואוטובוס מסיע 50 אנשים. צריכה להיות העדפה לתחבורה ציבורית, זה לא משנה ממה נוצר העומס. אם זה עצירה של תנועה על ידי מפגינים או שיפוץ כבישים. נוסעי התחבורה הציבורית צריכים לקבל העדפה על מנת לצמצם את הפקקים. ככה זה יפחית את העומס ויחסוך זמן לנוסע התחבורה הציבורית".
הפגנת עובדי תעשיית המלט (צילום: דוברות המשטרה)
גם נהגי ונהגות המוניות בירושלים סובלים כתוצאה מחסימות הכבישים באזור הכניסה לעיר. משה עמרם, מבעלי תחנת מוניות בית הכרם, טוען כי עבור המוניות, כל הפגנה משמעותה פגיעה כלכלית. "אנחנו עובדים באזור הכניסה לעיר וקרית הממשלה", מספר עמרם, "כל המוניות שלנו עובדות באזור בית הכרם ובקרית הממשלה, ואם מתקיימת הפגנה אז יש פקקים ועומסים וכולנו תקועים. הלכה העבודה. על כל הפגנה, הפרנסה של נהגי המוניות נפגעת".
עמרם מציין כי במהלך הפגנות הוא מסביר ללקוחות שמתקשרים לתחנה כי לא ניתן לקבל שירותי מוניות. "ברגע שיש הפגנה ומזמינים מונית, אנחנו כמעט ולא יכולים להגיע למקום של הלקוח", מסכם עמרם, "הנהגים תקועים באזור ההפגנה. יש אנשים שצריכים לעשות סידורים, אחרים לנסוע ללימודים, לעבודה, לפגישה. הכל משתבש".
