יובל כרמי (צילום: מתוך יוטיוב)
יובל כרמי (צילום: מתוך יוטיוב)

פרשת הפסיכולוג יובל כרמי, שחשוד בניצול מיני של מטופלות: מה עומד מאחורי פרסום שמו של החשוד? | פרשנות משפטית

פרשנות משפטית: פרסום שמו של החשוד יובל כרמי לא באמת משרת תכלית חקירתית, אלא רק את יצר המציצנות, ובכך פוגע בקורבנות נוספים חפים מפשע - בני משפחתו של החשוד

פורסם בתאריך: 11.2.21 14:55

מעצרו של יובל כרמי, הפסיכולוג החשוד (עדיין רק חשוד) הוארך שוב ושוב על בסיס החשד' שמלבד המתלוננת הראשונה שהניעה את החקירה נגדו, ניצל גם מטופלות נוספות. כדרך לברר חשש נוסף זה, דרשה המשטרה להורות על פרסום שמו ותמונתו, מן הסתם כדרך לקרוא למטופלות אחרות שלו, להתלונן גם הן. התוצאה אכן היתה שלאחר מכן נגבו תלונות גם ממטופלות רבות נוספות.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


בעיני היתה זו אמתלת קש: הרי קל היה לקבל את רשימת הלקוחות שלו ולפנות אליהן, אחת לאחת, ובדיסקרטיות ואפשר שבאמת כך קרה.

סוגיה זו של פרסום פרטיו המזהים של חשוד, מטרידה במיוחד: האם באמת, במקרה של יובל כרמי (ולהבדיל ממקרים שבהם הדבר באמת נדרש כדי לאתר עוד קורבנות), הפרסום אכן משרת תכליות לגיטימיות ומוצקות?

כסנגור, מטרידה אותי המחשבה שהפרסום, מלווה במסר שעסקינן באדם אשם, הוא סוג של "הרמה להנחתה". תלונה שמוגשת לאחר "שפיטה מוקדמת", אפשר בהחלט שהושפעה מהפרסום בדרכים שונות. וכך, לא רק שהפרסום מייצר סכנות לא פשוטות לפתחו של חשוד, הוא מייצר גם בעיות משפטיות כבדות משקל שיכולות לחזור כ"בומרנג" לפתחה של המשטרה/פרקליטות (מהימנות התלונות הנוספות על בסיס "זיהום").

הנמקה אחרת להצדקת הפרסום, מבוססת על "אינטרס ציבורי", בדמות זכות הציבור לדעת. חזרתי ותהיתי – מיהו באמת אותו "ציבור"; איזו "זכות" יש לו באמת לדעת ומה באמת משנה זהותו של החשוד? הלוא מי שמכיר את החשוד – ממילא כבר יודע; מי שלא מכיר – זה הרי בשבילו "עוד שם ועוד תמונה". גם במקרה המוכר והעצוב של שירה איסקוב. לאחר התעקשות המשטרה שלוותה בהתקפה על שופט, שדווקא הקפיד על איסור פרסום, נחשפו שמו ותמונתו של בעלה. מה זה באמת נתן – ולמי? הילד שלו יגדל ואז יסבול מקנטורים.

בעיני רוחי, הפרסום אינו משרת כל "אינטרס ציבורי", מלבד יצר הנקמנות ועימו את יצר המציצנות. יתרה מכך, באופן פרדוקסלי במקרים רבים, פרסום שמו של חשוד גרם לכך שהציבור ידע לזהות את הקורבן עצמו, זה שבוודאי זכאי לפרטיותו ואז מוצא עצמו, ממש כ"בומרנג" נפגע בעצמו.


הפסיכולוג המוכר מירושלים, הבוקר - לפני הארכת מעצרו בבית משפט השלום בירושלים (צילום: שלומי הלר)

הפסיכולוג יובל כרמי, לפני הארכת מעצרו בבית משפט השלום בירושלים (צילום: שלומי הלר)


הפרסום גם מהווה "ענישה מקדמית" של אדם שחזקת החפות תמיד קיימת לו, וזו קשה, לעתים אף יותר מכל עונש שגוזר בית משפט. יש שיגידו: "מגיע לו", הוא "היה צריך לחשוב קודם". יש חשודים שגם זה לא באמת "מגיע" להם. לעתים, רק בגלל הפרסום, נאשמים שטרם "נאמרה המילה האחרונה" בעניינם, ניסו לשים קץ לחייהם. היה גם מקרה שנאשם (רופא) שהורשע "מיהר" להתאבד, אך אחר כך זוכה בבית המשפט העליון.

בצד כל אלה נשכחים הנפגעים האומללים האמיתיים של הפרסום. כך רעיה שמוצאת עצמה מתמודדת עם מצב קשה שנקלעה אליו בעל כורחה; כך ילדיו, לעתים רכים בשנים, של החשוד; וכך הוריו המיוסרים ממילא ועוד כהנה וכהנה בני משפחה. כל אלה  נקשרים בעצמם אל עמוד הקלון. בעידן החדש, ה"שיימינג" שהם סופגים לעולם לא יימחה. אלה שלא רק שלא חטאו ולא פשעו, אלא גם הם עצמם נפגעים קשות מההליך הפלילי נגד קרוב משפחה שלהם (ותמיד, גם אם חטא, הוא יישאר בעל, אבא ובן) מוקרבים בעצמם על מזבח הפרסום. בכל הכבוד ל"זכות הציבור לדעת", בעיני יש ליתן את הדעת ואת הלב דווקא לאלה ולהעדיף אותם על פני ה"ציבור".

שיקולים אלה היו צריכים לגבור גם במקרה הקשה של יובל כרמי, אך עבורו זה כבר מאוחר. במקרים רבים אחרים, שוכנע בית משפט, על בסיס טענות אלה, שלא לפרסם פרטי חשוד. עובדה היא שלא נגרם כל נזק, לא לחקירה ולא לציבור. חלקם של אלה זוכה, ואיסור הפרסום חסך מהם וממקורביהם נזק חמור ובלתי הפיך.


הכותב: עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי, יו"ר (משותף) של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בישראל.


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת17"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר"[email protected]


 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

8 תגובות
  1. ירושלמית

    יש אמת בדברו, אבל לא לגבי כל מקרה פלילי, כל מקרה ומקרה לגופו תינתן האחלטה לפרסום.
    אבל בעינין כרמי, העברה שלו היא עמוקה מנשוא. חושבים על האישה והילדים. ומה עם הנפגעות, פרסום הפושע זה חלק מהריפוי של הנפגעות, כן זה חלק מהריפוי. מכיוון שכרמי נטל מהמטופלות את השליטה העצמית לחייהם. והיתעלל בהן. במקום לחזק אותן להאמין בעצמן להיתמודד עם טראומה, הוא הוסיף עוד טראומה. הכח להיתלונן. במשטרה, ולפרסם את הניבזה הזה, החזירו למטופלות את הערך העצמי ונתן להן הכוח לטפל בטראומה. כרמי הודה במעשה ואמר שהוא חשב שיש לו רומן עם המתלוננת. באמת? רומן? ואכן האטיקה המקצועית. ??????
    הסנגור יפה הנפש כאן יש לנו עסק עם פושע.
    שחיסל באימון שניתן לו על ידי נשים חלשות שזקוקות לעזרה. כאן זה לא עינין של מס הכנסה, ואלי כן.
    אבל לעינין הציבור, כן יש לי עינין.
    ובקשר למשפחה, אני רוצה לשמוע מה האישה והילדים אומרים. צריך לבדוק אם הילדות שלו לא ניפגעו מיצרים חסרי שליטה שהוא דיגמן . פושע מין כמו כרמי צריך להרחיק מהציבור. לכן הוא פורסם. כדי שנכיר את האוייב.

  2. בת עמי

    פרשת הפסיכולוג הירושלמי,
    כבודו לא התייחס בכתבה בכלל לקורבנות של הפסיכולוג,בכוונה אינני מכנה אותו "הנאשם", בנות חלשות שרצו לקבל עזרה וטיפול והמציאות טפחה על פניהם.
    צדק בית המשפט שהתיר לפרסם את שמו, כדי שהנפגעות יבינו שלא הן אשמות במעשים שנעשו ויקבלו טיפול הולם.
    מה גם שהפסיכולוג הודה על קיום המעשים …
    הוא לא שונה מכל אחד אחר שעבר עבירה ובטח שהוא לא הקורבן בפרשה כפי שעו"ד קמר מנסה להציג.

  3. בת עמי

    כאשר לא מפרסמים את שמו של החשוד במעשים, כל פסיכולוג אחר בירושלים הופך להיות חשוד בעיני המטופלים שלו.
    נקודה למחשבה.

  4. אחד שמכיר אותו

    נכון מאוד, קל ישר להאשים , כל עוד לא הוכח אחרת הוא אינו אשם.

  5. רלי ספטי מועלם

    יש מקום לחכות עם הפרסום אם אפשר למצוא את יתר המתלוננות ע"י בדיקת רשימת המטופלות. אבל הרי בכל מקרה מפרסמים שמו של פושע משהורשע, בטח כשמדובר ברוצח. עצם הפרסום לאחר ההרשעה מקובל עלי משום שפגיעה מינית היא רצח. קל וחומר אם זה מהמטפל שאמור להביא להטבה ולהחלמה של לקוחות והוא עושה ההיפך. וקל וחומר יש לפרסם כדי להציף את הזוועה ולעודד נשים בכלל להתלונן. כידוע מצבן המזעזע והמחריד בהיקפו של תופעת הניצול המיני על כל אופניו ודרגות חומרתו נמצא מתחת לרדאר ולמצפון החברתי משחר האנושות.

  6. רלי ספטי מועלם

    זו קריאת השכמה לאיגוד הפסיכולוגים להתחיל לעשות בדק בית בתוכו ולמצוא דרכים למעקב אחרי פסיכולוגים כדי למנוע התרחשויות כאלה. אין זה מתפקידה של המטופלת לשים גבולות למטפל, ואין זה מתפקידה להתעסק במשפט הפלילי. תפקיד המערכת לוודא שהפסיכולוג ראוי לעסוק במקצועו, כמו שרופא אמור לרפא ולא לפצוע, וכמו שמאבטח אמור לשמור ולא להרוג. רצח הנפש דווקא על ידי רופא הנפש הוא ללא כפרה.

  7. רות

    אתה מדבר שטויות.ואם אנס נשים שהן לא מטופלות שלו? אז המשטרה תפנה לכל אישה מישראל? בני משפחתו נפגעו על ידי מעשיו ולא על ידי המשטרה. כל פושע פוגע בבני משפחתו. אי אפשר להשוות בין אונס לבין פגיעה בשם טוב. אנס בוחר מלכתחילה לפגוע בשמו הטוב כדי לספק את יצריו.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מסכימה עם רות. ומוסיפה שזה גם ממש לא נכון שאפשר להשיג את שמות כל המטופלות. וודאי שלא את אלה שהגיעו לטיפול אחד והלכו או כאלה מלפני 10-20 שנה, שגם קיימות. ובאשר לכבודו – הוא גבר והאינטרס שלו לשמור על עצמו מפני תלונת שווא. אבל אנחנו הנשים, זכותנו לראות תמונה ושם על מנת לשמור על עצמנו מפני תקיפה. האינטרס שלנו כנשים מנצח.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר