משפט הרצח של מיכל סלה ז"ל: הבל וגסות לב – על מופע ההגנה של אלירן מלול בבית המשפט | פרשנות משפטית

העובדה המצערת היא שמיכל סלה היקרה ז"ל (לא זכיתי להכירה) הומתה על ידי אלירן מלול ב-11 דקירות סכין מטבח ש"התגלגלה" לפתע לחדר שינה, מדברת בפני עצמה ומוכיחה בפני עצמה את החלטתו  הנחרצת – להמית, כמו גם שקדם לכך תכנון. עובדות אלה "סותמות לו את הפה", והוא אכן שתק בחקירתו.

אחרי ש"ישב", תרתי משמע, והמשיך בשתיקתו במשך תקופה ממושכת, ורק לאחר שנחשף לחומר החקירה, מלול "חישב מסלול מחדש" (רק על עצמו לספר ידע). אז הגה "הגנה", שמטרתה לשכנע את בית המשפט להמיר את סעיף האישום מ"רצח בנסיבות מחמירות" ל"המתה בנסיבות של אחריות מופחתת".

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

לשם כך צריכות להתקיים אחת משתי חלופות: האחת (אז העונש המרבי הוא 15 שנות מאסר), היא שהנאשם "היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו". לצורך זה, הפך את מיכל ז"ל, שדמותה אצילת הנפש משתקפת מעיניה הטובות ומשלל מעשיה כפי שהכל מעידים, בעצמה למה שהוא באמת, קרי מפלצת אדם. בתוך אותה גרסה, סוג של "לחילופין", הוא מפנה לחלופה השנייה (אז העונש המרבי הוא 20 שנות מאסר), דהיינו שקדמה למעשה "התגרות כלפי הנאשם" ואז "התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו" (קודם ניסה להשתמש בחלופה נוספת הנוגעת ל"מצב נפשי", אך זו נפסלה על ידי הפסיכיאטר המחוזי).

אחרי שהקדים "ליתר ביטחון", וציין שהיה שתוי (היא "שכנעה" אותו לשתות וויסקי) ועל כן לא זוכר פרטים, לפתע הוא דווקא כן זוכר שהוא זה שהותקף על ידי מיכל. עוד זכר לפתע הרבה פרטים שצריך לומר כדי להיכנס תחת כנפי האחריות המופחתת.

הכל בגדר הבל הבלים וגם רעות רוח. אימוצן של חלופות אלה תלויות במידת האמון שבית המשפט ייתן במוצא פיו, אך זהו מקרה קלאסי לפיו אין "ערכאה משפטית בת דעת", שיכולה להרשות לעצמה ליתן אפס קצה של אמון לא בטוען ולא בטענה. עצם כבישתה של גרסה זו במשך זמן ממושך, כאשר עליה הוא משליך את כל יהבו, ובאין לו כל הסבר מניח את הדעת לכך, מחסלת כל סיכוי שבית משפט יאמין לו וכך גם יאפשר הכתמתה המכוערת של דמותה אצילת הנפש של מיכל ז"ל. עסקינן במי שהוכיח שצלם אנוש הוא ממנו והלאה וכך גם "מהימנותו".

מיכל סלה ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

ב"הגנה" מטופשת זו, לא רק שאלירן מלול רק הוסיף והכתים דווקא את עצמו (והוא לא היה צריך להתאמץ), אלא גם דווקא חיבל בעצמו בתוכניותיו. אם רצה "להמתיק את הגלולה" – הפך אותה להרבה יותר מרה. במקום לחשוב אחורה, טוב היה שיחשוב דווקא קדימה, דהיינו להתחיל כבר כעת בהליך שנועד לשכנע (בעתיד) את ועדת השחרורים לנכות "שליש" בתוספת ניכוי מנהלי, יכול לחסוך אולי אפילו 15 שנות מאסר.

אלא שזה מותנה בהוכחה שעבר הליך שיקום. בסיסו של כל הליך שיקום הוא הבעת צער וחרטה אמיתיים. מוטב היה לו לנסות לקנות, כבר כעת, את ליבה של ועדת שחרורים, לעתיד לבוא. מוטב היה לו, במקום לשתוק, דווקא ל"השתפך"; להשפיל מבט מפני כבודה של זו שזה עתה הרשה לעצמו ליטול את חייה ומרבה בתפארתה דווקא ומעל לכל – מתפלש בעפרה, תרתי משמע; לבקש את סליחתה ואת סליחת הבת שנותרה יתומה מאם וללא דמות אב, כמו את סליחתם של אחיותיה אצילות הנפש. ככל שהיה מקדים דווקא לקחת אחריות מלאה, בלא כחל וסרק, על מעשיו האיומים, ואחר כך עובר הליך שיקומי, אולי, היה משיג את מטרותיו האגואיסטיות.

במקום זה, בחר, באמתלה של "הגנה", דווקא לחלל את כבודה של מיכל אצילת הנפש ולהשליך אשמה דווקא לפתחה. זו תוכח כ"התקפה עצמית". מן הסתם, כאשר יתייצב בפני ועדת השחרורים, "ישנה פאזה". רק אז כבר יגיד "סליחה, טעיתי, לא יודע מה עבר עלי" ועוד הבלים שימציא אז. אלא שאז עדותו זו, מה גסת לב היא, תחזור אליו כבומרנג. מן הסתם חברי הוועדה "יחמיצו פנים", יסלקו אותו מעל פניהם ויחזירו אותו לתא ולטבלת הייאוש.

הכותב: עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי, יו"ר (משותף) של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בישראל.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת11"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר"[email protected]