עד כמה שזה יהיה מופרך להגיד את זה לנוסע מהעתיד שהגיח לפתע משנת 2018, אי אפשר להיות מופתע מההפסד של בית״ר, או הניצחון הגדול של הפועל – תלוי באיזה צד של העיר אתם – בדרבי הירושלמי האבוד שחזר השבוע מהמתים.
אמנם השער נכבש בנבדל ברור, אבל אל תאשימו את האיש במשרוקית, גם בלעדיו היה נראה שהפועל עדיפה על בית״ר. הדיבורים על הגמוניה עירונית חדשה הפכו למציאות. בבית״ר מבטיחים להחזיר את היריבה לקרקע במפגש הליגה שיתקיים בחודש ספטמבר.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
הפועל ירושלים הגיעה למפגש בעל הניחוח הנוסטלגי מוכנה, להוטה ומחוברת יותר מהרגע הראשון. ביתרון 0:1 ממשיכה לחפש את השער השני, כשרק משחק גדול של איתמר ניצן בשער מנע את בואו.
בבית״ר הורגש היטב חסרונם של זרגרי הפצוע, בואצ׳י – שאמור להיות המוציא לפועל של בית״ר בהתקפה והרבה מאוד תלוי ביכולת שלו העונה, בלם נוסף ועוד קשר אמצע שחסרונו פשוט זועק לשמיים.
שחקני החיזוק שאמורים להגיע ברגע האחרון ולעזור למאמן ארווין קומאן להרכיב 11 ראויים שיפתחו את העונה בצהוב. כרגע זה רע. רע מאוד.
ההתקפה לא מתפקדת – עם 0 שערים בשלושה משחקי הכנה ו-0 גם במוצאי השבת האחרונה.
בשישי האחרון הגיעו אוהדים – לא רבים, אבל מעטים וטובים – למתקן האימונים בבית וגן ותמכו בקבוצה לפני הדרבי. זה לא ממש עזר בסופו של דבר, אבל האווירה הייתה טובה. הייתי שם וראיתי את משה חוגג עונה לשאלות, מצטלם עם מעריצים, רוקד עם אוהדים, מנסה לשווק את מחירי המנויים החדשים, ומסביר לכל מי שמוכן לשמוע ש-71 שקלים למשחק זה לא הרבה כסף, זה המחי=A8 שיוצא לכל משחק בהסתכלות על עונה שלמה.
כדי להצדיק את התכנית המהפכנית אך מיותרת שלו, שנבחרה בטיימינג הגרוע בעולם, חוגג העלה את מחירי הכרטיסים למשחק בודד, ועשה את החישוב המוטעה של ״כמה יעלה לך כל משחק״, אבל התעלם מהעובדה שאי אפשר לצפות מהאוהד הממוצע לרכוש מנוי יקר יותר מהעונה הקודמת, אחרי אכזבה אדירה שחווה.
שנית, בתוך כל הכאוס והתהליך שהקבוצה עוברת, זה לא הזמן לניסויים וטעויות. למבחן התוצאה, אני סבור שהרבה מאוד אנשים יבחרו לוותר על שיטת המנוי הנוכחית.
ועם כל זה, אפשר גם למצוא משהו חיובי. משה חוגג מציג מודל בעלים שלא הכרנו, לטוב ולרע. על הרע דיברנו לא מעט, אבל יש גם טוב. הגישה הישירה שלו והמוכנות שלו לרדת לכר הדשא, להתחכך עם האוהדים, לשוחח פנים מול פנים עם כל מי שרוצה, נטול מניירות ויועצים, כאחד העם – ראויה לכבוד בעיני.
מה שקצת חסר לי בכל הסיפור הזה הוא אוזן קשבת, כי הרבה מאוד אנשים ניס ו להגיד לחוגג לרדת מהעץ, אבל הוא לא מוכן היה לשמוע.
