בעוד עשור, כשביציעי הפועל ירושלים יהיו עשרת אלפים צופים, אף אחד כבר לא ידבר על תקרת הזכוכית שלנו. שבועיים למשחק הראשון בליגת העל בו נחזור לצמרת הכדורגל הישראלי אחרי 20 שנה – והנה אנחנו, אדומים, כל כך אדומים, בדיוק כמו במשחק הראשון שאבא שלי לקח אותי לראות אי אז בשנות השמונים באצטדיון ימק”א בשבת בצהריים. אני לא זוכר אם הפסדנו או ניצחנו, אבל לא אשכח לעולם את הלחמניה העגולה עם האריסה והנקניק. גם את הגול של מישל דיין, גיבור ילדותי הנצחי בבעיטה חופשית בדרבי בבלומפילד אנצור בליבי לנצח, ובטח שלא אשכח את המשחק הראשון באצטדיון טדי החדש כשהפסדנו 3:0 להפועל ת”א.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
לכל אחד מאיתנו יש בארגז הזכרונות שלו עשרות אם לא מאות רגעים משותפים. רגעים שמחים, רגעים קשים של כעס, שנאה ואהבה אין סופית. האחווה של הקהל והגורל המשותף של האוהדים האדומים בעיר תמיד היוו עבורי את עמוד האש הספורטיבי שלי, הקהילה היתה עבורי לבית. לכן ביום שהוקמה הפועל קטמון בפורמט של קבוצת האוהדים, היה לי די ברור שאני אמצא את עצמי שם, וזה היה עניין של זמן עד שאגביר את המעורבות שלי בקבוצה. הרעיון של להיות אחראי לגורל של עצמך קסם לי אז בדיוק כמו היום.
אם להיות לגמרי כנה, החלום שלי והמאמץ הגדול שהשקעתי לאורך השנים עם שותפים רבים לדרך בכדי לחזור ולהפוך שוב ולאוהד את המועדון “הפועל ירושלים” נבע גם מהקנאה הגדולה שחשתי באוהדי הפועל ירושלים. כן, קינאתי בהם. קינאתי בנאמנות האין סופית שלהם, בהליכה באש ובמים ובטח במחיר המר של דעיכת אהבת חייהם לנגד עיניהם. אני זוכר שהייתי מגיע מידי פעם למשחקים של הפועל ירושלים ומביט בהם בעיניים ורואה אמת אדומה אחת צלולה וברורה שהתחברתי אליה מאוד. זה צבט לי בלב כשהייתי מביט במראה. דמות האוהד שבי נראתה לי לפעמים סדוקה ולא שלמה.
אנחנו בהחלט יכולים להיות גאים במה שעשינו עד היום: כל האדומים כאחד, החברים שנשארו בהפועל ירושלים שבלעדיהם לא היתה היום “הפועל ירושלים”, ואוהדי הפועל קטמון שהחזירו את הגאווה, לפחות בתקופת הפיצול, ולא נתנו לקהילה האדומה להיעלם. זה בעיני תמצית איחוד הקהלים תחת המטרייה המדהימה הזו שחזרה לחיים ששמה הפועל ירושלים. בשיחה האחרונה שלי בקו ירושלים מיאמי עם יוסי ליפקין, חברי האדום והאיש שלא נח לרגע עד הגשמת החלום המיוחל, פנטזנו לנו תוך כדי דיאלוג אוהדים טיפוסי על “פליאוף עליון”. גם חלמנו. זו לא בושה לחלום.
והיום, מול המציאות והאתגר הגדול, אני יודע שרק יחד, רק יחד כל האדומים בעיר, כולם כולל כולם, אלה שטרם התחברו למועדון האוהדים וגם חברי לדרך שקשה להם מאוד עם שינוי שם הקבוצה. כולנו יכולים להגשים את החלום הבא. 10,000 צופים במשחקי הבית שלנו. מקווה שכבר הוכחנו כקהל שאנחנו יכולים לרוץ למרחקים ארוכים, ושלאהבה של כולנו אין גבולות זה הייחוד שלנו. זו הדרך שלנו, ולעולם נהיה מאוחדים. יאללה הפועל.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
בשנות השישים ,והשיבעים כול מישחק בקטמון עשרת אלפים שגם,שלג,לך לישון
עודד
הפלא ופלא! שיא השיאים של הפועל בכל הזמנים היה זכייה בגביע המדינה אי שם בשנות השבעים .ומקום שלישי בליגה זהו!!! עכשיו בעקבות ניצחון "מפוקפק" משער מעמדת נבדל !!!באיזה משחק גביע טוטו חסר חשיבות.שבו היריבה מופיעה בהרכב טלאים. אתם יוצאים מגידרכם ואוטוטו "נוטלים את ההגמוניה בעיר .אז חברה .קצת פרופורציה וצניעות לא הזיקה מעולם .טוב וחשוב לעיר ירושלים דרבי לאחר שנים רבות .בהן השתרכה לה הפועל בליגות נמוכות.עד אשר לא היה ברור אם תשרוד ? אז אנא מכם לנחות בבקשה ולהתנהג בהתאם
אדום ותיק
כתבת מרגש והיטבת לתאר את מה שכולם מרגישים .
הגישה שלך של לקרב אוהדים גם בתקופת הפיצול .
אתה לא רק אחלה אוהד אלא גם בן אדם נפלא
תודה לך וליוסי
לב אדום
כל האוהדים ביחד ובלי מישל דיין המרעיל