דעה | חילוף שכולו דיכאון

פילוסופיית המשחק המעוותת של זיו אריה לא השתנתה לרגל הגעת קבוצתו להתמודדות מול מכבי חיפה בסמי עופר, אבל במשחקים מול רוב הקבוצות מהמקום הרביעי ומטה שנערכים לעיני כ-2,000 צופים בממוצע ומשודרים בערוץ בתשלום, אפשר להחליק אותה מתחת לרדאר. מול שתי רבבות ירוקים ביציע לצד עשרות ואולי מאות אלפים פוטנציאליים הצופים בשידור ישיר בערוץ פתוח בפריים טיים, זה כבר הרבה יותר קשה.

כל מי שעוקב אחר קבוצת האוהדים האדומה, יודע כי בבסיס האסטרטגיה ההזויה של מי שמחזיק מעצמו מאמן לגיטימי בליגת העל, כל שחקן, בפרט חלוץ, שמעז להצטיין ימצא עצמו מוחלף. רצה הגורל, וכזה היה אילון אלמוג, שחגג צמד תוך 33 דקות. וזו ממש לא היתה הפתעה.

הנוכחים במשחק, כמו גם הצופים בבית, ראו את הפועל ירושלים במחצית הטובה ביותר שלה העונה. ניצנים ראשונים נראו כבר בכדור הפתיחה שלא נבעט אוטומטית בפראות לאחור, אלא הוסט קלות בנגיעה מחייבת בדרך ליציאה קדימה. לא יהיה מוגזם לומר שהפועל שיתקה את מכבי חיפה לחלוטין, לא התרגשה מהמעמד ויכולה היתה לכבוש שני שערים נוספים עד ההפסקה.

מנדב זמיר שעצר את דיא סבע בהזדמנות בודדת, דרך עמית גלזר שממשיך להשתבח והתכבד הפעם בבישול חכם, עבור בינאי דיסטלפלד הנפלא (שכמובן הוחלף גם הוא) ואיליי מדמון עם מסה באמצע, אחריות וטונות של חוצפה חיובית, ועד סדריק דון ששב לעמדה קדמית בה הוא פורח, וכמובן המוציא לפועל אלמוג.

בנימה אישית, התפילה הגדולה במהלך ההפסקה היתה שקואץ' אריה יבחר פשוט להישאר עם כוס תה חם בחדר ההלבשה ולא יפריע ל-45 הדקות הנותרות, אבל כשהקצתי מהחלום גיליתי לדאבוני שהחלוץ היחיד של הפועל לא עלה למחצית השנייה, ומן הסתם כשמדובר באריה לא הוחלף בשחקן בתפקיד דומה, באקט שכל כולו אנטי כדורגל טהור.

העיתונאים שלצדי שפשפו עיניים בתדהמה, היו משוכנעים שמדובר בפציעה ובהמשך השתעשעו במחשבה שברק בכר פנה לקולגה שלו בהפסקה וביקש סיוע והקלות. במציאות, זיו אריה החזיר במודע למשחק יריבה שהיתה מרוסקת, ושווה לבדוק בספר השיאים של גינס אם אי פעם חלוץ לוהט שהרשית פעמיים 'זכה' לפרס מרגש בדמות חילוף בהפסקה.

למזלו, בכר החזיר 'טובה תחת טובה' והתמהמה (כמעט) עד אין קץ עם כניסתו של גיא מלמד, כאשר כל מי ששתי עיניו בראשו הבין ששילוב מוקדם יותר של החלוץ שכל כך נלחמו להעביר לצד השני של הכרמל, היה מסדר לירוקים ניצחון – סביר להניח שבהפרש של יותר משער אחד.

ובחזרה לחשיפת האמת קבל עם ועדה של ניהול משחק מחפיר, מתנת מי שכבר זכה מזמן לחיקוי קורע ב'בובה של לילה', תודות לעובדה שיכולתו להקריא מכתבי חפירות עולה עשרות מונים על הבנתו בכדורגל.

כאן המקום לעמוד ולהריע לאיתי שכטר, אחד שתמיד משך אש – מהימים בהם הפך את ההתחזות לאמנות ועד המעבר לפרשנות. אפשר להתווכח על הסגנון או ללעוג לעיוות השמות מדי פעם, אבל בכל הנוגע להכרת רחשי ליבם של חלוצים ומלאכת הבקעת השערים, אין עוררין על כך שמדובר באושיה, ווינר עם קבלות ומומחה על בתחום.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אין כמו שכטר כדי להבין מה עבר על אלמוג, שפרח באחד המגרשים הקשים בארץ וחלם ודאי לתת עוד אחד ולקחת את הכדור הביתה אחרי שלא שיחק תקופה ארוכה, ובמקום לזכות באשראי מובן מאליו, קיבל ממאמנו כתף קרה בדמות פגיעה אנושה בביטחון ומקום לידו מחוץ לקווים.

הקטע שהפך ויראלי והשאלות שהפנה בנושא לאריה היו מקצועיות וסופר לגיטימיות, אבל מי שמכיר את האיש לא הופתע כשבמקום תשובות ענייניות, הוטחו בחלוץ העבר עלבונות תינוקיים בנוסח – 'גם אם אתה היית, גם אותך הייתי מוציא' ו-'אני אגיד מה שבא לי וזה מה שבא לי להגיד'. מנגד, היטיב שכטר לבטא את דעתם של רבים כשהגדיר את זיו 'מאמן ווינר' כאשר שפת גופו שידרה היטב את ההבנה שהמרואיין הוא בדיוק ההפך. שאפו על התעוזה והחדות.

בחשבון אחרון, זיו 'קנה 2:2' לאחר שהוביל 0:2, ובסיום 'הפסיד 3:3'. משנחשף הבלוף בפורום עוצמתי כל כך, אולי הגיע הזמן שהוועד המנהל, זה שגורס בקביעות כי על כל האדומים כולם להוקיר תודה על עצם היותה של הפועל בליגת העל, יתעורר ויבין שהמאמן המהולל תקע למועדון אצבע בעין, ובמקום לצאת גדול עם ניצחון יוקרתי, הגיש ליריבה נקודה על מגש. כשיתפכחו הקודקודים, באווירת התקופה האחרונה ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, חייב כבוד המנהל המקצועי לומר לאריה בדיוק שתי מילים: 'הביתה – עכשיו'.