דעה | להשאיר או לא להשאיר?

אחחח זיו זיו…מה יהיה איתך גיסנו היקר? הכלניות מתחילות לפרוח, השלג מקיש בחלון האפליקציה של ירושמיים וזיו עושה חילוף מתחכם (ומעצבן) מדי, עולם כמנהגו נוהג. עונת דיון חילופי המאמנים בהפועל ירושלים החלה. אבל הבעיה התמידית בדיונים האלו היא – שאין באמת דיון. אין אמצע. הכל דיכוטומי. יש שחור ויש לבן. זיויסטים מול רל"זיוים. צבא האמת של זיו מול צבא החלאס-זה-כבר-לא-מגניב. יצא חרוז.

אני יכול להבין את הטוענים לזכותו של זיו כי תכלס, זיו אריה מתאים לקבוצה כמו כפפה ליד. הוא לא מתערב בהחלטות ניהוליות, מתאים את עצמו לכל הנחתה מלמעלה ומנסה לנצח עם מה שגבולות התקציב מאפשר. זה יוצר שקט הכרחי למערכת שלא יכולה להרשות לעצמה קטסטרופות. זה מושלם למועדון שמתנהל ברוגע ולוקח רק החלטות אחראיות, כמעט כפוסט-טראומה לתקופה שויקטור יונה הסמיך את האחיינים שלו כמאבטחים והלביש אותם בווסטים הצהובים של האוטו אחרי שהמשטרה סגרה את המשחק מול נצרת עילית לכניסת קהל כי המועדון לא שילם לחברת אבטחה.

לזיו גם יש יותר ידע בכדורגל באצבע הקטנה שלו ממה שיש להרבה מאמנים בליגה ובטח יותר ממה שיש לפרשנים ולמגישים בערוץ הספורט. הוא וורקהוליק, השחקנים מעריצים אותו ויש לו את היכולת והסבלנות לפתח סגל צעיר לטווח ארוך. וכמועדון ללא תקציבים גדולים, השקעה ארוכת טווח בשחקנים צעירים נותנת לנו את היכולת להתמודד בליגת העל בכבוד מבלי לשרוף תקציבים שפשוט אין לנו. ובכלל, לשמוע אותו אומר בכל פעם שהפועל ירושלים זה המועדון הכי טוב בליגה עושה לי נעים בלב. תמו דברי הסנגור.

אבל מצד שני, כבוד חמשת קוראי (היי אמא!), למרות אהבתי העמוקה לזיו, הנובעת מכל הסיבות שפרט מעלה ידידי הסנגור. החילופים שלו מעבירים אותי על דעתי. אני אוהב כדורגל, וממרום שנותיי ראיתי ככל הנראה מאות אם לא אלפי משחקים ועדיין, אין לי מושג איך נראה מערך 4-4-2, מה זה יהלום התקפי או חלוץ מטרה. יותר מזה, את המושגים במשפט הקודם העתקתי מויקיפדיה. אבל את קריאת ה"למה???!!!!" שזעקתי כשראיתי את החילוף של זיו בפתיחת המחצית השנייה של המשחק מול מכבי חיפה אפשר היה לשמוע גם בשכונה ליד, למרות החריקות מרעישות האוזניים של הקרונות החדשים של הרכבת הקלה. לא צריך להיות קלופ כדי להבין שלא מוציאים שחקן בפורמה אחרי שהבקיע צמד ובמקומו מכניסים, היישר לסמי עופר מול 20 אלף איש, שחקן כנף צעיר, שלא בדיוק כיכב במשחקים האחרונים, בעמדת החלוץ.

ושוב, אני באמת מעריץ את הבנאדם, אפילו את הראיונות שלו בסיום המשחקים אני אוהב. הוא חד, הוא מצחיק, מקורי ולא שבלוני ומתלוצץ עם פרשניו. זאת כלומר, עד שאנחנו מפסידים. ואז הוא מזכיר לי את הבן הקטן שלי כשהוא כועס. תשובות קצרות וחסרות סבלנות. תירוצים מפה ועד טוטו טרנר ובעיקר חוצפה. המון חוצפה. מר אריה, רבותיי הנכבדים, חולה במחלת האגו. זה מתבטא בראיונות שלו, בחוסר היכולת שלו להודות בטעויות (וללמוד מהן!), בפרינציפים שלו מול שחקנים ובחילופים מגלומנים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הגיע הזמן שלקראת שנת המאה של המועדון, יתנהל דיון אמיתי וכנה אם זיו צריך להישאר. ויותר חשוב, שהדיון הזה לא ישאר רק בגבולות הקהל אלא גם בהנהלה שלא מפחדת לצאת מאזור הנוחות כי "הוא מתאים לDNA של המועדון". יש הרבה קולות בקהל שרוצים שנחזור להיות קצת ערסים. שיהיה לנו מאמן שיהפוך שולחן (או לכל הפחות חבילת שמרדף) כשהמנהל המקצועי מנסה למכור שחקן שהוא נכס. מאמן שידחוף את ההנהלה לזרוק חצי מיליון דולר על שחקן עם שם מפוצץ.

כן, זה בניגוד לסדר הטוב של הדברים, מעלה טראומות עבר ועושה אלרגיה בעור לחלק מחברי הוועד (וטוב שכך). אבל אם אצטט את זיו בעצמו "אנחנו צריכים להפסיק להיות נאיביים". והכי חשוב זה לזכור שמעל הכל יש רק הפועל ירושלים. כי לא משנה מה יוחלט, אם זיו יישאר או אם לא, אם נרד ליגה או ניקח גביע. אנחנו לטדי תמיד נגיע. יצא חרוז.