דעה | שאלה ל"נעלבים" בצהוב שחור – האם זיו אריה טעה?

בהפועל ירושלים, וזה לא חדש, רמת הכוננות עולה פלאים לא לפני משחקים, אלא כאשר קואץ' זיו אריה מתייצב בעמדת הראיונות. אתה אף פעם לא יכול לדעת מהיכן תגיע המכה, או לחלופין ההזיה הבאה. זיו תמיד מתהדר בכך שהוא אומר את האמת ולא חובב קלישאות, וב-99.9 אחוז גם מקבל גיבוי משדרת הניהול האדומה.

והנה, משום מה בפעם היחידה שאכן אמר אמת חשובה מאין כמוה, היה מי שדרש שיתנצל על דבריו. "אני מקווה שהקהל שלנו לא יפחד לבוא לדרבי, שלא ירביצו לו", שח אריה לפני המשחק. ביריבה העירונית, שהוכיחה בפעם המי יודע כמה שהיא טובה בעיקר בלהתבכיין, סערו הרוחות. פתאום הוצמדו למאמן הפועל תוויות של מכפיש ומסית. סליחה?!

מה לא נכון במה שאמר אריה? כמאמן, שהוא קודם כל איש משפחה ואב לילדים, הוא הביע חשש אישי מעבר לכל קלישאה מקצועית לשלומם של אוהדי קבוצתו. כפיים לזיו. קבוצה שמתהדרת פעם אחר פעם (אחר פעם) בקריאות 'הנה היא עולה, הקבוצה הגזענית של המדינה', לצד נהמות דוחות (קולו של בית הדין מעולם לא היה נמוך יותר), יכולה להלין על כך שכינו אותה אלימה?

והנה שאלה לחברים המאוד לא אלימים מלה פמיליה, שהתחפשו לשעון שבת לרגל הקדמת המשחק עבור קורל: מה בדיוק כוונתכם בקריאות 'אין יציאה' לעבר היציע האדום, בכל פעם שאתם אוכלים אותה בדרבי (מה שקרה לא מעט בשנים האחרונות)? אתם מתכוונים שנמתין בסבלנות כדי שתחלקו לנו שושנים אדומות בדרך לאוטו לאות סולידריות, או שבא לכם לפוצץ מישהו כי התוצאה לא לטובתכם?

חלאס להתייפייף, רבים מאיתנו חוששים לקחת את הילדים לדרבי כי אתם, וסליחה על הגסות וההסתה, אלימים. נכון, ביציע המשפחות יש רבים וטובים שהגיעו לראות כדורגל נטו, ואנחנו חלילה לא מכלילים, אבל בוא נאמר בעדינות – יש מספיק ממה וממי להישמר. טוב עשה המאמן שלנו שהזהיר את כולם מפני העתיד לבוא מבעוד מועד, גם אם זה הוציא את קצפו של מספר 11 בצהוב בתוכנית הלייט נייט הפרטית שלו.

מפגן התמיכה במשפחת ביבס ביציע המזרחי היה מרשים ומרגש מאוד, ועדיין, מי שאמון עליו ארגן כמות מכובדת במיוחד של רימוני עשן כתומים (להלן: אמל"ח), שגרמו לעצירת המשחק למספר דקות. מעבר לזה, מי שהופתע מניפוץ שמשות האוטובוס האדום באבנים צהובות – שיקום, ואף מילה על הדיווחים המזוויעים לפיהם ביצעו אוהדים תנועת כריתת יד כלגלוג על הירש גולדברג פולין ז"ל. מתברר שתמיד יש לאן לרדת.

חזרה גנרלית

עכשיו בואו נדבר על המשחק בצהרי שישי, לצד השלכותיו. זיו אריה מאס במתכונת שיתוק היריבה מהמשחק בסמי עופר, ושב לשחק אחורה כדרך חיים. אלא שכאן התגלו יכולותיו המאגיות להדביק את הקבוצה שממול באסטרטגיות האימון שלו, וגם בית"ר – עם שחקנים כמו עומר אצילי, עדי יונה ובהמשך גם דור מיכה, שיחקה לאחור ובקושי בעטה לשער, לא ברור מדוע.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אחרי מחצית מאוזנת עם החמצת ענק לכל קבוצה, הפועל היתה טובה ומסוכנת יותר במחצית השנייה, עלתה ליתרון והגיעה לעוד שתי הזדמנויות ענק כדי לסגור את המשחק. ומה עשה (שוב) מאמן הפועל בתגובה? הכל כדי להחזיר אל המשחק את הצהובים.

אילון אלמוג למד לקח משני שעבר והבין שאם לא יכבוש צמד ויצטיין, הדבר יאפשר לו לעלות למחצית השנייה חרף העובדה שלא שיחק תקופה ארוכה. מאידך, מי שלא למד את אותו לקח הוא ינאי דיסטלפלד, שהיה בפעם המי יודע כמה בכל מקום על המגרש – סגר, תיקל, סיכל ניסיונות בצד אחד ודחף קדימה בצד השני – כל מה שאתה מצפה מקשר אחורי ברזל לצד ניהול משחק נבון. מילים טובות מגיעות גם לאיליי מדמון ולמתן חוזז, שמלבד השער היה הכלי המסוכן והיעיל ביותר בהתקפת הפועל.

אממה? כשאתה מגיע עם חילופים מהבית ולא מגיב כלל להתרחשויות על כר הדשא, לא פלא שכל הטריו המוביל בהפועל מצא עצמו בחוץ. משהו כמו עשר דקות אחר כך המארחת חזרה עם שוויון אלגנטי, ומכלום היתה בדקות האחרונות על סף מהפך. להפועל, תודה לאל, היה חלוץ טבעי על המגרש בדמותו של איבי רנסום, אבל אריה רשם עוד שיא שלילי כשסיים את המשחק עם שני מגנים שמאליים ושני מגנים ימניים. נכון, מקסים גרצ'קין בהחלט הפתיע לטובה, אבל בוא נאמר בעדינות – הצד ההתקפי הוא הפחות חזק שלו. למה לא להלביש את סמבה דיאלו בדיוק למקרים כאלה? למאמן הפתרונים.

ברק יצחקי יכול למכור לקהל שלו מה שהוא רוצה ולספר למי שמוכן לשמוע שה-VAR הכריע את המשחק (לכל קבוצה הגיע פנדל, בשער שנפסל היתה לא רק עבירה, אלא גם נבדל). נכון שגל לייבוביץ' לא בדיוק שלט בעניינים והמעמד היה גדול עליו, אבל הסיבה העיקרית לחלוקת הנקודות, היא שהמאמן האדום שוב הפריע למשחק וסייע ליריבה לחזור במקום לתת לה נוקאאוט.

חשוב להזכיר – זו הפעם השלישית ברציפות שהפועל מובילה ומציגה יכולת טובה יותר מיריבה הנמנית עם חבורת הצמרת. זה נגמר עם 2 נקודות בלבד מתוך 9, ולא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין איפה היתה היום הקבוצה לולא חשב מאמנה הפוך.

לקינוח, חייב היה אריה לתבל בציטוטים המטריפים בנוסח: "אנחנו אף פעם לא הולכים אחורה ומעיפים כדורים" (רמת אמינות – הספסל של בית"ר צהל בגול של חוזז) וכמובן שיא השיאים: "אחרי שתי החמצות, אמרתי לליאור זדה 'תיקו זהב'". עד שהפועל ומאמנה לא יפסיקו לחשוב כמו קבוצה קטנה ויאמינו ש'תיקו זהב' זה לגיטימי בקרב עיקש על זהות הקבוצה הבכירה בעיר, נמשיך לעד לפזול למטה בחשש ולגלות שמי שקירב אותנו להישרדות בליגה הוא בכלל אונדרז' באצ'ו.