דעה | האיש הנכון. מתי יגיע הזמן הנכון?

בדרך כלל אחרי משחק נטול שערים, כאשר שואלים אותך איך היה המשחק, אתה עונה כמעט אוטומטית – "מה יש להגיד? 0:0", בטח כשמדובר בהפועל ירושלים, כשברור מראש שכל העניין הזה של התקפה וגולים הם בגדר המלצה ובכל מקרה ממש לא בראש סדר העדיפויות. והנה, משום מקום, היה ממש כיף לראות את הפועל בצהרי שבת בטדי בתיקו המאופס מול קרית שמונה, ועל כך מגיעה הרבה יותר ממילה טובה לאיש שתמיד נחבא אל הכלים ומשום מה אף אחד בוועד המנהל לא הבין שהוא-הוא זה שצריך היה ליטול מזמן את שרביט האימון – ליאור זדה.

נכון, אין ספק שהמאמן המורחק שהתמקם ביציע מעליו והרבה בתנועות ידיים עצבניות, אכל את הראש (הרי זו הסיבה שהפועל איחרה פעם אחר פעם אחר פעם בעלייה למגרש) וחילק הוראות, גם אם לא ישירות, אבל זדה המנוסה לא נתן גם לזה לעצור אותו.

שימו לב לנתון הבא: הפועל ירושלים בעטה בשבת לשער 20 (ובמילים, כדי שתפנימו: עשרים) פעמים לעבר שער היריבה, כאשר 11 מתוכן הלכו לעבר המסגרת. נכון, אסף צור תפס יום משוגע ואיכשהו גם הכדור החוזר שבעט אוהד אלמגור ממטר הגיע לו ישר לידיים, אבל מתי בפעם האחרונה ראינו את הפועל שלנו יוצרת אין ספור הזדמנויות, ומבצעת הלכה למעשה את מטבע הלשון החביב על זוהיר בהלול המיתולוגי, ו'תוקפת גלים-גלים'?
וזדה? הוא הבין את העניין מיד, לא ניסה להמציא את הגלגל ונתן למשחק לזרום. איזה כיף זה שמאמן לא כופה את עצמו על המשחק, לא בא עם חילופים מהבית ומבצע אותם רק כשהם הכרחיים? ואם לא די בכך, השחקן שנכנס לא מעלה אדים אחרי עוד הרצאה חופרת בשרשרת שעיכבה את החילוף בחמש דקות וגרמה לו לשכוח שערך חימום, אלא פשוט מקבל כיף ממחליפו וטס לדשא. היינו כחולמים.

ינאי דיסטלפלד הפך כמעט בקביעות לחילוף הראשון בהפועל חרף יכולת משובחת, אבל כשהפועל בתנופה ומכניסה במקומו קיצוני בדמות אוהד אלמגור כדי להמשיך במומנטום, זה בהחלט מובן. דקות לאחר מכן היה מי שחלם לרגע שאיבי רנסום ייכנס לצדו של אילון אלמוג ולא במקומו, ו-2,000 אדומים יזכו לראות את קבוצתם משחקת עם שני חלוצים במקביל, אבל לא צריך להיות חזירים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

זהו, שני חילופים אפקטיביים. לא צריך יותר. קוראים לזה ניהול משחק, זיו, ובלעדיך הוא היה למופת. לא להיפטר מחלוץ בודד הכי מהר שרק אפשר, לסגור משחק בפחדנות אחרי שאתה מוביל ולהזמין את היריבה לחזור, לחכות לדקה ה-60 כדי להחליף אוטומטית שני קשרים אחוריים בשניים אחרים ואחרי עוד רבע שעה לעשות סמטוחה של מגנים משני הצדדים על חשבון התקפה, אלא להגיב עניינית למה שקורה במשחק. פשוט ומהנה. כפיים לליאור!

גם במסיבת העיתונאים המשיך עוזר המאמן האלגנטי של הפועל להתנהל בסטייל. "פספוס. יצרנו הרבה מאוד מצבים, בעטנו המון לשער – אולי 20 בעיטות. היה לנו יום פחות טוב בפעולה האחרונה בחלק ההתקפי, ויום מצוין של השוער שלהם", סיכם זדה בדיוק ובפשטות. "עם זאת, אנחנו מרוצים מהיכולת ומהשיפור במהלך המשחק. זה מזכיר את תחילת העונה שלנו, אבל יש גם דברים חיוביים לקחת מכאן".

בלי לחבוט בשדרי קווים, להקניט פרשנים, ללקק לקודקודים, בלי סיפורי אלף לילה ולילה על מי אוהב אותו ומי פחות ובלי סערות בכוס מים – הכל ממוקד ומקצועי נטו.

בגלל שאין ציפייה אמיתית שבהפועל יבינו שעם זדה כמאמן ראשי הכל היה נראה אחרת, נותר רק לקוות שהקואץ' המקורי, זה שמעמדו מעולם לא היה ולא יהיה בסכנה, ימשיך לחפור לשחקניו לפני המשחקים ובהפסקות, יוביל לטריפל איחורים נוסף ויישלח אחר כבוד ליציע. לפי החשבון הזה, זדה ישוב לנהל את משחקה של הפועל במחזור השלישי של הפלייאוף התחתון. יש למה לצפות.