יש משחקים שלא ממש משנה מה קרה בהם – מה שחשוב זו השורה התחתונה: הפועל ירושלים ניצחה לראשונה מאז ה-1 בפברואר, ועשתה צעד חשוב לעבר הבטחת עונה נוספת בליגת העל.
מלבד הנתון המשמח לכשעצמו, אין יותר מדי מה לכתוב הביתה מהניצחון 0:2 על סכנין, כשברור שמי שניצחה היא הקבוצה הפחות גרועה. מתן חוזז, שאוהב הן את האצטדיון בעכו והן לכבוש מול סכנין, היה האקס פקטור. על רקע צרור הבעיות של סכנין הוא לא היה רחוק מלקחת את הכדור הביתה.
בשער הראשון שפרץ את הסכר בשלב מוקדם, מביך היה לראות קוון בליגת העל מרים דגל לנבדל של חוזז כשלא פחות משלושה שחקני יריב (בצד הקרוב לקוון) נמצאים לפניו. לפעמים טוב שיש VAR.
ומה בצד המאמן? אין הרבה חדש תחת השמש. עמית גלזר שהתכבד בבישול וינאי דיסטלפלד, שכרגיל היה נקי מטעויות, נוכחו שוב לדעת שמבחינת זיו אריה אנחנו בכלל בכדורסל והוחלפו בהפסקה משום שספגו אזהרה.
בהתאם לכך, לא ברור מדוע זעם גיא בדש על החילוף שלו. כמי שמכיר מקרוב את מאמנו ושב לקדנציה שנייה תחתיו, הוא כבר אמור להיות בקיא בכללים הייחודיים בהפועל, לפיהם מי שמשחק טוב לא מסיים את המשחק. מילה טובה גם לנדב זמיר על שתי הצלות נהדרות שמנעו מבוכה. ברבע השעה האחרונה סכנין הפקירה את ההגנה לחלוטין והפועל יכולה הייתה לדרוס, אבל כידוע, המונח הזה לא בדיוק ב-DNA שלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
עכשיו היא רחוקה 8 נקודות מהקו האדום, אם כי מי שמכיר את המועדון מקרוב יודע שמוקדם לפתוח שמפניות ולדבר על עונת הרחצה. להפועל יש נטייה היסטורית להסתבך שלא לצורך ולהדיר שינה מעיני אוהדיה, ועד שהדברים לא יהיו חתומים ונעולים מבחינה מתמטית – הכל פתוח.
מצד שני, בעונה חלשה הרבה מתחת לממוצע בליגה שממילא חלשה תמידית (חרף העובדה שהיה מי שמצא לנכון לכנות אותה 'השישית בטיבה באירופה'), בהחלט אפשר לקוות לשחרר אנחת רווחה לפני השריקה האחרונה של העונה ולהפוך את יתרת הפלייאוף התחתון לשעמומון. במונחים של הפועל, זה ממש לא מובן מאליו.
תגובות