כמה תובנות אופטימיות מהתיקו נטול השערים של הפועל ירושלים מול מכבי פתח תקוה: הקבוצה של זיו אריה לא מחלקת מתנות, גם כשאין על מה לשחק. לא פחות מ-17 ניסיונות הבקעה היו לקבוצה הפחות חביבה עלינו באם המושבות, שכידוע נלחמת על חייה בליגה, אבל בכל פעם מחדש נועם שוהם נקלט בעדשת המצלמה באותה פוזיציה – תופס את הראש ומניף בייאוש ידיים לשמיים.
מי שנהנתה מהספורטיביות האדומה היא האחות הפועל פתח תקוה, שזכתה למחווה יפה ביציע האדום לרגל חזרתה לליגת העל, בוודאי הייתה שמחה אפילו יותר לו הפנדל הברור כל כך לזכותה של הפועל היה נשרק. כמו כן, היה משעשע למדי אם תמיר גלזר, שנגח במדויק למקום הלא נכון, היה אחראי לאחווה משפחתית מפוקפקת בדמות שלוש נקודות עבור אחיו התאום עמית, אבל מרקו וולף שמר על כבודו של הראשון. לא צריך להיות חזירים.
ועכשיו לסיבה העיקרית שהיריבה נותרה מתחת לקו האדום – נדב זמיר. אמנם החשיפה של המשחק הנוכחי לא דומה בשום צורה לזו של מכבי חיפה במסטאייה מול ולנסיה הספרדית אי שם בשנת 2003, אבל בדומה לניר דוידוביץ', במונחים הצנועים של הפועל וחרף העובדה שחלפו למעלה משני עשורים, בהחלט אפשר להכתיר אותו רגעית כתמנון אחרי הופעה מושלמת בפלייאוף התחתון בארצנו הקטנטונת.
רוצים להישאר מעודכנים?
זמיר היה בכל מקום עם האינסטינקטים המוכרים והמצוינים, תסכל פעם אחר פעם את התכולים, ותהיו בטוחים שמאז הוא מופיע שוב ושוב בסיוטים של ויטלי דמשקאן, עידן ורד ולירן חזן. אם רק ישפר את משחק הרגל (יעזור בהחלט אם חבריו יפסיקו להחזיר אליו את הכדור בתדירות מוגזמת) הוא צפוי להיות אחד השוערים הבולטים בישראל בשנים הקרובות.
מה עוד נותר בארסנל המצומצם שלנו עד תום העונה? פרידה מחביב הקהל אילוז' יאו (תודה גדולה על אותו שער ניצחון מתוק בדרבי), לצד ניסיונות לשמור על המקום השביעי הנכסף מול אחת שעדיין נלחמת על חייה והבינה שלא תגיע ללקק דבש, ואדומה נוספת שתקוותיה לשרוד כבר נגדעו.
בתקווה להמשיך להתגאות גם בעוד 180 דקות. יאללה הפועל.
תגובות