טוב, יש לי מלא מה לכתוב על שנת המאה ומודל בעלות האוהדים המגביל. אבל אוותר לכם הפעם על החפירות ואעלה נושא אחר: הקהל. או יותר נכון, כמות הקהל – כי באיכות אנחנו טופ. לאורך 4 השנים שלנו בליגת העל, ממוצע הקהל שלנו עומד באופן עקבי על 2,200 אוהדים במשחק. נראה שאנחנו פשוט לא מצליחים למשוך קהל חדש. אני לא יודע עד כמה הנושא נדון בישיבות הוועד המנהל, אבל בין אם הוא נדון ובין אם לא – הנתונים מוכיחים שלא נרשמה הצלחה בתחום.
אני מבין, זה לא פשוט. יש המון אתגרים: אתגר ראשון: ירושלים. תכלס, אין פה כמעט שוק פוטנציאלי, אמנם זו העיר עם האוכלוסייה הכי גדולה בישראל אבל: 60 אחוזים חרדים וערבים, עוד משהו כמו 15 אחוזים חרדל"ים ודתיים שבהכללה גסה פחות בענייני כדורגל.
מה שמותיר אותנו (נחלק לשניים, נזכור אחד, נעלה במכנה) עם… ובכן, קצת אנשים, משהו כמו 200,000 איש. תורידו את אוהדי בית"ר הירושלמים ונשארנו עם 199,999. שזה סדר גודל של חולון. בנוסף, אין פריפריה לירושלים – מעלה אדומים, למרות השם המבטיח, צהובה. כל השאר הם קיבוצים של שניים וחצי אנשים. זו לא תל אביב שיכולה למשוך קהל מרמת גן, חולון, ראש העין, פתח תקוה ועוד.
פתרון אפשרי – מודיעין: יש כאן פוטנציאל לא ממומש לדעתי. למרות שהעיר סובלת מרמת סחיות שלא מביישת את גיא זוארץ ועודד מנשה שרים התקווה במשחק של מכבי סל נגד קבוצה יוונית בחנוכה (האימה…). עם שיווק נכון בעיר, כמו הקמת מחלקות ילדים ונוער וחלוקת כרטיסים למשפחות, יש על מה לדבר.
אתגר שני: הצלחה. אין מה לעשות, עם ההצלחה בא הקהל. ראינו איך ירושלמים ותיקים נזכרו העונה שיש בית"ר בירושלים. בפעם הראשונה מזה שנים ראיתי אנשים הולכים ברגל מהשכונות לבושים בצהוב לכיוון טדי. על מגבלת התקציב שמודל הניהול הנוכחי משית עלינו כבר דיברתי בעבר ואחת ההשלכות המרכזיות של הבינוניות היא כמות הקהל.
אתגר שלישי: שעות המשחקים. הפועל היא קבוצה קהילתית. נקודת המשיכה שלנו היא האווירה הנעימה שמושכת משפחות עם ילדים. כל עוד הפועל תמשיך לשחק בימי ראשון ב-20:00 לא נצליח להרים את המספרים. ממוצע הקהל שלנו בימי שישי ושבת בצהריים כמעט וכפול. הפועל חייבת להילחם בהתאחדות ובטוטו בנושא. אם שבת זה נושא רגיש, ראינו שאפשר לכופף את הכללים ולשחק בשישי, גם בליגת העל.
אתגר רביעי: האצטדיון. זו אולי הנקודה שהכי כואבת לי אישית. הקהל שלנו פשוט נעלם בטדי. להביא ילד למשחק של הפועל כשטדי ריק ב-80 אחוזים זה פשוט לא זה. אם יהיה לנו אצטדיון קטן של 5,000-7,000 מקומות. ביתי. שלנו. זה לבדו יגדיל את כמות הקהל משמעותית. ויש עכשיו הזדמנות: ירושלים נמצאת בתנופת בנייה, כל רגע קם פה מגדל חדש עוד לפני שתספיקו להגיד איגוריס קירילובאס. אפשר ללחוץ על עיריית ירושלים, שעושה מאמצים אדירים כדי להשאיר כאן אוכלוסייה חילונית (מישהו צריך לשלם ארנונה). הם כבר הבינו שלבנות דירות בלי תרבות זה לא מספיק. ואנחנו חייבים להיכנס בפתח הזה.
אבל הדבר הראשון שצריך להיעשות הוא לקבוע מטרה ריאלית. ראינו שהועד הנפלא שלנו מצליחים לעמוד במטרות שהם מציבים. אחת המטרות (לא יודע, אולי כבר יש מטרה כזו) צריכה להיות ממוצע של 5,000-4,000 אוהדים במשחק בעוד 3 שנים מעכשיו. אם נעבוד נכון – זה יעד ריאלי.
בסוף כן חפרתי…דעתכם?
אורי
איך שלא תסובב את הנתונים הכל נובע מהמגבלות התקציביות של קבוצת אוהדים ללא בעלים שמזרים ככסף. ברגע שיצא מתווה חדש הכל ישתנה באחת.