דעה | תודה לך זיו. שוב

הפועל ירושלים היתה במרחק דקה וצ'ופצ'יק מנקודת בכורה יוקרתית מול האלופה בבלומפילד, שמעבר לאפקט המספרי בטבלה היתה מזניקה אותה 200 צעדים קדימה מבחינה מורלית ומנטלית, לצד חופן מחמאות וכבוד גדול משאר קבוצות הליגה.

אלא שבהפועל כמו בהפועל, משהו חייב היה להשתבש. דווקא איש המשחק עד הדקה ה-94, דויד דומג'וני, ביצע את העבירה שהיתה בבחינת ההתחלה של הסוף. זה לא אומר כמובן שלא מגיעות לו מלוא המחמאות על ייצוב ההגנה השברירית באדום, ותודה מקרב לב לאיש על הקווים שספסל אותו למשך שניים וחצי משחקים יותר מדי.

אותו איש על הקווים הפתיע הפעם (באמת) ופתח בהרכב מרענן, בהתחשב בסגל הדל ובהתעקשות מבית שלא לחזק אותו. ישראל דאפה אמנם עדיין רחוק מהעוצמות של אחיו דניאל ובשל גילו נופל לפרובוקציות שניתן להימנע מהן, אבל הוא בהחלט הוסיף מסה חשובה בחלק הקדמי, ובמעט שיכול היה גם איים על השער.

תמיר חיימוביץ' הפעלתן אמנם התקשה מול הסילונים הצהובים באגף ימין, אבל עדיין היה אפקטיבי יותר מקודמיו בתפקיד, בין אם עומר אגבדיש או אשטה אווקה. יחד עם אופק נדיר שחזר לעצמו ונועם מלמוד, שהרגיש חד וטוב ליד דומג'וני, האלופה המהוללת כמעט ולא סיכנה את השער של נדב זמיר.

בחלוף כמעט 60 דקות סופר אופטימיות החליט זיו אריה שעד כאן. כל העניין הזה של לשחק עם חלוץ טבעי במשך משחק שלם הרי גדול עליו לא מהיום, והוא פשוט שלף החוצה את דאפה האנרגטי יחד עם חיימוביץ' הנחוש, וחירב בפעם המי יודע כמה להפועל את המשחק. כי אם נראה הגיוני למישהו – כל מישהו, מהיציע האדום ועד עמדת השידור – להסיט קדימה את סדריק דון, תהיו בטוחים שאריה יבחר להתחכם ולתקוע שם את הכלבויניק המותש שלו, אווקה.

כמה זמן עוד אפשר להתעלל בשחקן בית אהוב שעושה כבר שנים את עבודתו נאמנה כקשר אחורי? פעם מגן ימני, אתמול חלוץ, ובעיקר הרבה תסכול ובלבול משחקן מוכשר שנאלץ פעם אחר פעם לחפש את עצמו לדעת מחוץ לעמדתו הטבעית.

אלא שאז קרה משהו שאפילו זיו לא דמיין. רוי רביבו ספג צהוב שני ובמקום לסבך כרגיל את התרגיל בכדור החופשי, הסתפקו בשתי נגיעות במקום חמש בממוצע, מה שהוביל לשער הנפלא של גיא בדש. יתרון של שער ושחקן הם הרבה יותר מדי עבור הפועל, ועידו שחר מיהר להעמיד דברים על דיוקם עם שוויון שערנות בהגנה ומיקום טוב יותר של השוער יכלו למנוע.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

כאן חייבת היתה הפועל להבין שספק אם תחזור הזדמנות לתפוס את מכבי חלשה כל כך, לנצל את היתרון המספרי, להטיס למגרש את ז'ארדל יחד עם אוהד אלמגור הטכני ולנסות להכריע את המשחק. ומה עשה האריה הפחדן? נצמד לתבנית הקבועה עם יקירו הראל שלום (מה זה משנה התפקיד, העיקר תיכנס), ייבש את אלמגור ואת ז'ארדל שלח למגרש כמעט בהתנצלות רק שש דקות לסיום.

בחשבון פשוט, יוצא שהפועל שיחקה 25 דקות תמימות בלי חלוץ. במצב העניינים הזה, אף אחד לא הופתע כשאקורד הסיום נצבע דווקא בצהוב וקיבע את המאמן המקובע במקום האחרון ואת קבוצתו כיחידה שתחגוג את ראש השנה ללא נקודת ליגה לרפואה.

ומה אכפת לו למשוך כתפיים וללחוש למיקרופון בקול ענות חלושה עוד שרשרת קלישאות מסדרת ה'נמשיך בדרך שלנו ונעבוד קשה?'. הרי המעמד שלו מעולם לא היה ולא יהיה בסכנה. מנגד, על רקע הדמעות קורעות הלב של נדיר, ברור לכל מי ששתי עיניו (הדומעות) בראשו לאן נושבת הרוח.