דעה | קצה גבול היכולת

חמישה משחקים על האפס (בטור הנקודות), מהם הובילה בשלושה וחזרה בידיים ריקות, הם בהחלט מדד מייצג כדי לקבוע שהפועל ירושלים, במתכונתה הנוכחית, הגיעה לקצה גבול היכולת שלה.

אפשר להסתכל על זה מזווית ה'אין לנו כסף' של הקודקודים, לנתח את כמות הקהל הזעומה לאחר שהאוהדים מאסו ביכולת העגומה, או לשוב לאיש על הקווים שמשבוע לשבוע משכלל את יכולתו האבסולוטית לחרב במו ידיו משחקים שבהם הנקודות כבר היו בכיס, אבל השורה התחתונה זהה: הפועל, כמועדון אוהדים שמתבסס אך ורק על הכנסות ממנויים, כרטיסים, חברי עמותה והשבחת שחקנים ומכירתם, לא יכולה להתקיים בכבוד בליגה הבכירה.

ספציפית אמש מול נתניה נשברו עוד מספר שיאים שליליים – כולם בבחינת יריקה בפרצופם של האוהדים הנאמנים, והתעלמות טוטאלית מהשלטים מאירי העיניים 'מאה שנה זה מחייב' (את מי?), 'תשרפו את הדשא, תשחקו עם הלב'.

רגע לפני שמתן חוזז מצטרף (או חוזר, תלוי אם אתם מעוניינים לצייר כחיזוק 'חדש' שחקן שנמצא בהפועל עונה שלישית ברצף) פתח זיו אריה עם הרכב מצוין שכלל שני חלוצים, בהחלט שינוי מרענן חרף הסטתו של אידוקו לכנף שמאל. במחצית הראשונה זה עבד מצוין, נתניה לא הגיעה להזדמנויות ומנגד, בעיטה אחת לשער של איליי מדמון הספיקה לשער יתרון.

אלא שכאן, בפעם המי יודע כמה, זה נגמר. מישהו חייב להסביר לאריה שבמקרה של הרכב טוב שעושה את העבודה לא חייבים לשנות, אבל כשאתה בונקריסט מבטן ומלידה, בא עם תוכניות מהבית ולא מגיב לאירועים, החלה שוב מסכת החילושים המיותרים שחיסלו את הפועל.

תמיר חיימוביץ, ששיתק לחלוטין את צד שמאל של התקפת נתניה והיה מהבולטים בשורות הפועל, פינה משום מה את מקומו בהפסקה לעומר אגבדיש, שהפך את אותו צד בדיוק לטיילת וסידר במו רגליו הזדמנויות לשחקנים בצהוב כמו סאבא חדוויג'אני, שעד אז כלל לא שקלו לעבור את קו האמצע. למה? כבר נמאס לנסות להבין.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

חילוש נוסף הגיע עם כניסתו של אווקה אשטה במקומו של ינאי דיסטלפלד, שחקן שמחזיק את האמצע בקשיחות ובסגל הנוכחי של הפועל חייב לשחק 90 דקות מדי שבוע. אלא שלאריה חוקים משלו והוא פשוט הפקיר את מרכז השדה בידיו של שחקן שפשוט לא מסוגל לעמוד בדרישות. מעניין אם זה בגלל הסחרחורת שקיבל מריבוי התפקידים שלו – מגן ימני, חלוץ וקשר אחורי בחלוף חמישה מחזורים.

בצד השני, כידוע, ניצב מאמן ממולח שהוציא את המקסימום גם מהפועל חזקה בהרבה. יוסי אבוקסיס לא התרגש מהפיגור, נתן למקסים פלקושצ'נקו לחמם מנועים ובדיוק ברגע הנכון הוסיף לצדו את וילסון האריס, וקצר פירות בחלוף ארבע דקות. הפועל, שמול נתניה חלשה כפי שלא היתה שנים הצליחה לגרד בקושי שתי בעיטות למסגרת, המשיכה להתפתל ורק סמלי שאפילו כאשר שני צהובים התנגשו ברחבה יצא מזה שער ניצחון אומלל. נאיביות כמשל.

וכשבכל הטוב הזה, במשחק תחתית קריטי עם פוטנציאל ליציע מזרחי מפוצץ, צפו 1,703 אדומים בלבד, ניתן להסיק שרבים אחרים התייאשו מהפועל ובמקרה הטוב מעדיפים להתבזות בבית מול הטלוויזיה. בכל מקום אחר אריה היה מפוטר מיידית, אבל כשהתחושה היא שהאיש האמון על הצד המקצועי חתום על חוזה לכל החיים, חבל לפתח ציפיות.

ומילה לקודקודים שי אהרון ואורי שרצקי – אף אחד לא ייקח מכם את התקומה של הפועל, ואתם אחראים בלעדית על לא מעט רגעים היסטוריים ומחממי לב באדום. דווקא בגלל זה, חבל שתהיו חתומים גם על חזרתה של אותה הפועל לתהום הנשייה בבית הקברות מבית 'ליגת המכירות', הידועה גם כליגה הלאומית.

אנא מכם, אין טעם ללכת עם הראש בקיר – הראו למאמן הכושל את הדלת, ומיד אחר כך התחילו בחיפושים קדחתניים אחר רוכש. אף אוהד מסור – ביציע או על הכורסה בסלון – לא רוצה לחזור לימים חשוכים בהם הסלוגן השולט במועדון היה 'סאסי הרס לי בית'.