יוסי מזרחי, אחד המאמנים האהובים, המרשימים והמוערכים בתולדות הפועל ירושלים, מי שהצליח להעפיל לגמר גביע המדינה תחת הצמד-חמד המסויט סאסי-יונה, חזר תמיד על אותה מנטרה: "כשאתה יכול – תרצה, כי אחר כך כשתרצה – כבר לא תוכל".
כשלושה עשורים לאחר שחולל קסמים בלתי נשכחים, אין סלוגן מתאים יותר לתיאור מצבה של הפועל הנוכחית. במשך חמישה מחזורים היא היתה יכולה לצבור נקודות בקצב משביע רצון, בטח ביחס ליריבות בליגה, אבל כשלה פעם אחרי פעם תודות למאמנה השחצן, שבטוח שהמציא את הכדורגל עם סטארט-אפ שרשם על שמו – "חילושים" שפגעו ופוגעים בכל משחק אנושות בקבוצה.
למחזור השישי מול טבריה הפועל הגיעה עם המון רצון ואפילו יכולת משופרת, כדורגל התקפי במונחי הפועל בפתיחת המשחק ובמחצית השנייה, אבל לדאבונה גילתה שהיא פשוט לא יכולה. ז'ארדל נראה מצוין והיה מסוכן לפרקים, אידוקו עבד קשה אבל עדיין צריך ליטושים ודיוקים כדי למצות את הפוטנציאל, סדריק דון חזר להיות מסוכן לאחר תקופה ארוכה, אבל בים הנאיביות בו שוחה הקבוצה מפתיחת העונה, זה פשוט לא מספיק.
גיא בדש ממשיך בחולשה הכללית שלו, מוותר מראש על כדורים, כבוי להחריד ונראה כמו צל של השחקן שזרח כאן בעונות קודמות. מתן חוזז חייב להסיר חלודה, והצהוב שספג על תרגיל בושידו מביך, מזכיר יותר את האנרגיות של ישראל דאפה הצעיר ולא שחקן מנוסה שאמור להנהיג קבוצה. כשאוהד אלמגור היצירתי ממשיך משום מה להתייבש עד הדקות האחרונות, לא פלא שבהזדמנות הראשונה שקיבל חיפש את השער במקום לפרגן.
רוצים להישאר מעודכנים?
בחלק האחורי, אין חדש תחת השמש. ברגע שתמיר חיימוביץ' המצוין מתח את המפשעה ועומר אגבדיש שוב נקרא אל הדגל, היה ברור שהפועל תשלם את המחיר עם מינימום שער חובה אחד. ואמנם, הטעות התורנית הגיעה בדמות איבוד שהוציא את טבריה להתקפה שלא חלמה עליה.
נכון שנדב זמיר הדף לא טוב, אבל אין שום סיבה שחבריו להגנה יביטו בו משל היו חלק מהאוהדים ביציע, בזמן שסטניסלב בילנקי, חלוץ לא מדויק מטבעו, יבעט לרגליו את הריבאונד ובכל זאת יחגוג בזמן שהכדור התגלגל באיטיות מעצבנת לרשת.
בסופו של דבר, הפועל סיגלה לעצמה תבנית משחק קבועה שכוללת יכולת סבירה ויצירת הזדמנויות, לצד אפס חוסן מנטלי ונאיביות בכמויות מסחריות. במצב העניינים הזה, אין טעם להסתכל על שאר היריבות בתחתית, משום שהקבוצה של זיו אריה מפסידה קודם כל לעצמה.
מנג'ר
עוף מאמן עוף. אתה אפס מאופס.