שמונה מחזורים לתוך העונה הנוכחית, ועד כמה שזה נשמע ביזארי אפילו במונחים של הפועל ירושלים, עושה רושם שהקבוצה של זיו אריה שמה לעצמה למטרה שלא לנצח בליגה, ויהי מה. לא ברור אם המאמן הכושל מתבלבל וקורא את הטבלה מהסוף להתחלה, אבל מה שבטוח שהקבוצה שלו פשוט לא רוצה להבקיע. וגם אם כן – זה ממש לא נראה על כר הדשא.
קצת יותר מ-2,000 אמיצים, בכללם כותב שורות אלה ומשפחתו, ממשיכים להטריח עצמם במוצאי שבת לאיצטדי, ואפילו לדקלם בגרון ניחר את שורת המחץ 'נהיה מאחורייך כשתהיי על הקרשים', אבל משבוע לשבוע הקרשים ממשיכים להיערם, עד שתכף לא יראו את מי שנמצא מאחוריהם.
לא ייתכן שבמשחק בית מול סכנין ההזדמנות הממשית הראשונה להבקיע תגיע רק בדקה ה-74, עם ניסיון חצי-כוח של גיא בדש, ובסך הכללי מדובר ב-50 אחוז מהמצבים שיצרה הפועל, פלוס נגיחה החוצה של ישראל דאפה. סה טו.
אם הזכרנו את בדש, את הפרמיה על הנקודה הזו צריכים בהפועל להפוך לקנס עבורו, לא פחות. היכולת שהציג מי שאמור להיות אחד המובילים בהפועל היתה מחפירה, עם איבודים חסרי אחריות, אדישות בלתי נסבלת ומעל הכל הבישול על מגש שהעניק לארתור מיראניאן האורח, שרק תודות לנדב זמיר לא הפך לשער חובה.
מי שראויים לכל המחמאות הם שחקני החולייה האחורית בראשות זמיר הבלתי נלאה, שממשיך להציג יכולת נפלאה ואגב כך לסלול את דרכו החוצה לקבוצה אמיתית בעונה הבאה. יונתן ליש היה תחנה אחרונה בהגנה והראל שלום נתן את הנשמה בצד ימין והזכיר נשכחות מימיו העליזים בקטמון.
חוץ מזה? נאדה. אריה הואיל בטובו לפתוח עם אוהד אלמגור, שאיבד מנות גדושות של חשק וביטחון, רק כדי לשוב ולייבש אותו בהפסקה. מתן חוזז שכח מה זה לאיים על השער ובהפועל עדיין מחפשים אחר עקבותיו של מי שהצטיין בעונה שעברה, ואפילו המנייה הבטוחה סדריק דון, שכבר התרגל לשחק קרוב הרבה יותר לרחבת שערו מאשר לזו של היריבה, הופתע למצוא עצמו במתפרצת בודדה בצד הנכון של המגרש, ושיגר כדור לשחקים.
רוצים להישאר מעודכנים?
אנדרו אידוקו ודאפה ממעטים לראות את הכדור, ובגלל שמאמנם בא עם חילופים מהבית ולהוציא את בדש או חוזז לא בא בחשבון, אוראל באייה הכישרוני (והימני) מוצא עצמו מתוסכל בכנף שמאל ללא יכולת להשפיע על המשחק. ומה עם הדינמו ינאי דיסטלפלד שמנהל היטב את המשחק מאחור? מוטב לשאול את הכיסא שלו שרתח על הספסל.
בזמן שהפועל ממשיכה להישען על סיפורי הקאמבק אחרי 2 נקודות מ-27 אפשריות – שיא שלילי שצפוי להישבר ממש בקרוב – היא מסתכלת ימינה ושמאלה ורואה את אופק ביטון וגיא חדידה כובשים מול הגדולות, את תומר אלטמן מבשל בכדור סרגל על חצי מגרש ואפילו את אונדרז' באצ'ו מתחיל מהלך לגול. או בקיצור – את כל הכישרונות האבודים שלה עושים חיל ברחבי הליגה. ומעניין לעניין באותו עניין, תודה מקרב לב לאחמד סלמן שריחם על קבוצת נעוריו ויכול היה לסיים אתמול עם צמד לפחות, אך ניכר על פניו שפשוט לא נעים לו לקרב את הפועל צעד נוסף ללאומית.
ומה אומרים על כל הטוב הזה בהנהלה? אולי איזה ריענון על הקווים כששמות אטרקטיביים כמו סלובודאן דראפיץ' (רציתי לציין גם מסאי דגו אבל הוא בדיוק חתם בהפועל רמת גן) יושבים על הגדר? ומה שלום הסמכות המקצועית, שממשיך לעשות צחוק מהעבודה? לקיחת אחריות? מכתב התפטרות? הצחקתם את המאמן בעל פוליסת הביטוח הארוכה בישראל. רק חבל שהבדיחה היא על חשבוננו, האוהדים.
שרון
לא כל פעם שלא מצליחים צריך להחליף את המאמן צריך להחליף גם את הקהל גם את האוהדים וגם את כל השחקנים
בולו
סלובודאן דראפיץ?
אם אתה רציני בזה אתה והטור שלך בדיחה ידידי. הבעיה היא בעיית ניהול מרגישים אותה יותר ויותר משנה לשנה מאז שעלינו ליגה. הבעיה שאחרי שאנשים נשארים הרבה זמן בתפקידם הרבה יותר מסובך לעשות שינויים… פשוט מרגישים שיש מה להפסיד… כרגע זו בעיה כי אנחנו נראים פשוט זוועה. צפיתי היום בקלאסיקו של מדריד ושאלתי את עצמי לאיזה ענף שייך המשחק אתמול מול סכנין… מה נגיד…נקווה לטוב.