אמארה סטודמאייר, בן 34 וחצי, שהגיע בתחילת העונה להפועל כחיזוק המשמעותי ביותר שידע המועדון מאז הוקם, התלונן השבוע – וממש לא בפעם הראשונה יש לציין – על שיתוף הפעולה הלקוי בינו לבין שאר שחקני הקבוצה. בשיחות עם חבריו הפנה השחקן אצבע מאשימה כלפי שאר השחקנים, אבל דרכם גם לעבר מאמנו, סימונה פיאניג'אני, על כך שהוא אינו מקבל מספיק כדורים ועל כך שלא מפעילים אותו בצורה נכונה. סטודמאייר אף השיא עצה ולפיה הוספת תרגילים מצד המאמן עשויה לשפר את תפוקתו השולית הפוחתת.
חדשות נוספות על הפועל ירושלים באתר "כל העיר"
מבט חטוף בסטטיסטיקה של הסנטר במשחקים האחרונים מראה שהם עלובים, בטח ביחס לשחקן אן.בי.איי לשעבר, שיכול היה לתרום הרבה יותר בליגת העל. אולי ניתן לשייך זאת לדקות המעטות שקיבל השחקן – פחות מ־20 דקות בממוצע בארבעת המשחקים האחרונים.
וזה עדיין לא הכל. בארבעת המשחקים האחרונים הללו הוא קלע בממוצע רק קצת יותר משש נקודות. הנתונים הללו מראים שמשהו לא עובד שם – או בקשר שבינו לבין פיאניג'ני ויתר השחקנים, או ביכולת שהוא מגלה.
מה החלק שלו בחולשה של אמארה? סימונה פיאנג'יאני (צילום: שרון בוקוב)
ליורם חרוש, לשעבר מאמן הפועל, יש הרבה מה לומר בקשר לשימוש שעושה פיאניג'אני בסופר סטאר שלו: "פיאניג'אני לא משתמש בו נכון, לא מפעילים אותו נכון, וזה עניין של סדר עדיפויות. להפועל אין כמעט משחק פנים. אין משחק של גבוהים, אין הכנסת כדורים פנימה בצורה שיטתית, ואני חושב שאמארה סובל מזה מאוד. עם זאת, צריך להיות הגונים ולומר שגם לאמארה יש נטייה לברוח ממגע בתקופה זו של הקריירה שלו, אבל צריך להתעקש איתו שישחק פנימה, כי הוא כמעט בלתי עציר בליגה הזאת. אסכם ואומר: לא משתמשים באמארה בצורה נכונה, וזה מתחיל ממה שנקרא 'רוח המפקד'. צריך לדעת להשתמש בו יותר. כשרוח המפקד תהיה לשתף אותו יותר, זה יחלחל גם לשחקנים, כי להפעיל שחקן כמוהו זה ממש מקצוע. זה יסודי, שיטתי, וצרוב בדי.אן.איי של הקבוצה. לצערי כרגע זה לא קיים ואני מניח שזה מתסכל את המערכת".
למרות דברי הביקורת, שמופנית גם כלפי סטודמאייר, לחרוש יש גם מילים טובות על הסנטר: "צריך גם לומר לכף הזכות, שבמשחקים שבהם אמארה לא נותן מספרים, הוא עדיין משנה זריקות לשחקנים, עדיין יש לו ריבאונד. נגד אילת היה לו ריבאונד יוצא מן הכלל בדקות האחרונות. הוא עשה עבודה הגנתית יוצאת מן הכלל, שהפועל לא ידעה לנצל אותה. הוא גם לא שחקן שכופה את עצמו על המשחק. גם כשאינו מקבל כדורים, אתה לא רואה אצלו תסכול, הוא ימשיך לעבוד בשביל אחרים. התסכול שלו נובע מכך שהוא יכול לתת הרבה הרבה, ועוד מאה פעמים הרבה יותר למועדון. אני לא מאמין שפיאניג'אני אומר 'תמסרו לליאור, לפיטרסון או להאואל – אל תמסרו לאמארה', אבל צריך לבנות עבורו תרגילים ברחבה וגם להתעקש איתו שישחק עוד יותר פנימה ולא יברח לעמדות החוצה".
לא מקבל מספיק כדורים. סטודמאייר (צילום: ניר קידר)
גם גיא גודס טוען שהכל בעצם טמון בשיטה של פיאניג'אני: "אני חושב שהשיטה שאיתה רץ פיאניג'אני היא שיטה קבועה לאורך כל הקריירה שלו, ואמארה מתאים את עצמו לשיטה. ברור שתמיד אפשר להוציא יותר מכל שחקן, השאלה בסופו של יום היא אם זה עוזר לקבוצה לנצח או לא. אמארה הוא לא טיפוס שיעשה מהומות, יצרח וידרוש את הכדור, ובהתנהלות הזאת שלו הוא מתנהג 300 אחוז בצורה ראויה, לא רק 100 אחוז. ראיתי משחקים שבהם אמארה תפס עמדה בפוסט, עשו הטעיה כאילו מוסרים לו, ומסרו לצד השני. זה לא היה מכוון, אני בטוח".
"מה לא עובד שם? הכול שאלה של ציפיות", קובע גודס. "אם הציפיות היו להביא 30 נקודות -20 ריבאונדים בכל משחק, הרי שהוא לא שם פיזית. מבחינה פיזית, משתמשים בו לא רע: הוא לא נפצע, שומר על עצמו, אבל אפשר היה לשחק עליו אחרת, להשתמש בו באמצע הצבע, ששם היתרון הגדול שלו. הוא צריך רק להסתובב ועם הידיים הארוכות שלו לשים את הכדור בסל, אבל שוב – כל מאמן וסגנונו, וכאמור, סימונה נאמן לשיטה שלו. אני בטוח שהצוות המקצועי בהפועל רוצה להפיק מאמארה יותר, בעיקר בשלבים המכריעים של העונה, כי יש לו המון ניסיון".
גדי קידר, עוד מאמן שעבד בהפועל, טוען שהכל נעוץ בכלל בעובדה שסטודמאייר הוא שחקן אן.בי.איי לשעבר ואלה, לדעתו, מתקשים להיות דומיננטיים בליגות באירופה, כולל בארץ. "כאקט שיווקי להביא שחקן כמו אמארה סטודמאייר זה אקט מאוד מוצלח, השאלה היא אם גם הקטע המקצועי היה אקט טוב? מה שברור הוא שצריך היה להפיק הרבה יותר משחקן בסדר גודל של אמארה. זה לא אמארה סטודמאייר שאנחנו מכירים, אפילו לא הסטודמאייר שראינו ביורוקאפ שלו עם הפועל".
