הדיבורים בין אמארה סטודמאייר למכבי – שהפכו ביום רביעי האחרון לחתימה על חוזה עד לסיום העונה – הזכיר לי את הרגע שבו שמעתי שוויל סולומון חם במכבי ת"א. זה היה בקיץ 2005, חודשיים לפני שעזבתי את הבית של ההורים לתל אביב, ובעודי עומד ברמזור בצומת הרחובות חיל האוויר ומשה דיין בפסגת זאב שמעתי את קולה של מאיה חסון, מנחת תוכנית הספורט "ניפגש במגרש" ברדיו ירושלים, מכריזה את המשפט הבא: "ולמי שלא שמע עדיין – וויל סולומון חתם לשנתיים ב…. מכבי תל אביב". הרגשתי שפטיש 5 קילו שתל אותי ברצפה, ואת יגוני באותו ערב, סביר שהטבעתי בסטארדאסט.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
15 שנים עברו מאז ושום דבר לא נותר כשהיה: ההורים שלי כבר לא גרים בפסגת זאב, הרכבת הקלה שעוברת ברחוב משה דיין דנה את הבאים מרחוב חיל האוויר להמתנה ארוכה הרבה יותר ברמזור, "ניפגש במגרש" שינתה שמה באופן מסתורי ל"בדרך למגרש", ועל חורבות הסטארדאסט נפתח מכון קעקועים (בפעם האחרונה שבדקתי). אבל ההבדל אולי הכי גדול הוא בין וויל סולומון לאמארה – האחד היה כוכב ענק שהיה ברור שגדול על ממדיה של הפועל ברגע שחתם בשורותיה, הביא למלחה את גביע יול"ב והשתדרג בעקבות הזכייה לחוזה באפס פילזן. המעבר למכבי, אלופת היורוליג דאז, היה כואב ואכזרי, אבל עשה צדק עם היכולות של סולומון.
אמארה, להבדיל, היה גדול על הפועל רק ברמת המותג אבל מקצועית נתן עונה ראשונה שנעה בין מביכה לבינונית, עם כמה הברקות בהגנה ותצוגת שיא אחת נגד מכבי, שגם לגביה ההיסטוריה עשתה לו ג'סטה כשהשמיטה מהזיכרון הקולקטיבי את העובדה שהשומר שלו באותו משחק היה פקינג איתי שגב. במקביל, הפועל שימשה את כר המצע שעליו התקיים פסטיבל סינדרום ירושלים המעיק של האיש, אבל האוהדים שזכרו את בילי תומפסון ודורון שפר זרמו עם זה כי התרגלו שחיבור רוחני לירושלים, שטחי יותר או פחות, הוא המס שצריך לשלם כדי להנחית שמות גדולים בהפועל. בעונה השנייה בהפועל אמארה היה הרבה יותר טוב לטעמי, ולו רק כי נזכר איך משחקים פיק אנד רול. ועדיין, בשורה התחתונה, הפועל עזרה להשמיש את אמרה בחזרה משק של פציעות שלא מסוגל להתרומם לדאנק לכדי סנטר טוב לרמה האירופית הבינונית.
עופר מתן (צילום: פרטי)
הבדל נוסף בין שנת 2005 להיום הוא קיומם של פורומי אוהדים בפייסבוק. אם במקרה המעבר של סולומון למכבי נאלצתי להסתפק בתובנות של החברים שפגשתי בסטארדאסט באותו הערב, השבוע נחשפתי למגוון התגובות של אוהדים לדיווח על הפניה של מכבי לאמארה ולתגובתו החצופה לתקשורת בענין ("זה רק ביזנס"). ובכן, צר לי לבשר שכפי שהווידאו הרג את כוכב הרדיו – הפייסבוק הרג את האוהד בעל האמוציות הבריאות. דור של אוהדים רציונליים מדי קם להפועל שמתעקש לאלף את היצר החייתי של חובב ספורט ולחשוב (ולדבר) כמו יחצן. אנשים התנדבו לנסח עבור אמארה כתב הגנה: הוא מקצוען, תמיד חלם לשחק ביורוליג, ככה זה עובד בספורט ועוד סיסמאות.
אז בואו נעשה סדר, כפי שאוהבים לומר בטלוויזיה: הנחיתה של אמארה ביד אליהו מהווה את הפרק הכי משמעותי ביחסי השנאה בין הפועל למכבי מאז סמי בכר. היחס של הקהל אליו כשיגיע לשחק בארנה בצהוב צריך לגרום לבנאדם למאוס במשחק ולהתחרט שלא הלך לקולג' אחרי התיכון ומצא עבודה בתור אחראי ממטרות בעירייה כלשהי בווירג'יניה. והכי חשוב: אין סרט בעולם שבו אמארה מחזיק מניות של הפועל ומשחק במכבי. ממש לא צריך לחכות לראות מה יגיד בנושא היועץ המשפטי של המנהלת או כל משפטן אחר. זה קומן סנס ולהפועל אסור לאפשר את זה.
אדום
שני תיקונים :
1. המעבר המושחת של פניני למכבי היה אחרי סמי בכר, והיה יותר גדול וחשוב מהחתימה של אמארה לחצי שנה .
2. לאמארה אין מניות בהפועל , הוא מכר אותן ברגע שהגיע לשחק בקבוצה.
יאללה הפועל
לא מסכים, הוא לא עשה שום דבר רע או לא הוגן. שיהיה לו בהצלחה (וכישלון למכבי). יתקבל בארנה במחיאות כפיים.
שי
שחררו כבר הוא לא הרכוש הפרטי שלכם הוא היה על המדף חודש וחצי ולא פניתם אליו למרות שרצה, זה הספורט היום אתה פה מחר אתה שם כמה רגשי נחיתות יש לכם ממכבי .