עודד קטש משחק באש. זה נראה כאילו הוא מנסה להוכיח לאוהדים, להנהלה ולשחקנים שחוסר האמון שהוא רוחש לשחקנים הישראלים שלו הוא מוצדק. הנה, הוא יכול לומר השבוע בביטחון, תראו מה קרה נגד חיפה: שיחקתי במחצית השנייה עם 4 ישראלים וזר אחד בלבד למשך דקות לא מבוטלות, והפסדנו את המשחק.
אבל קטש צריך להיות חכם ולא צודק. מה יעזור לו אם כולם יגידו "וואלה עודד, צדקת – הישראלים שלך לא משהו". הרי הם עדיין חלק מהסגל של הפועל, ואי אפשר לקחת אליפות או את הצ'מפיונס בלי 4 שחקני סגל משמעותיים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
עידן זלמנסון הוא עדיין הגבוה המוסר הכי טוב בקבוצה, תמיר בלאט עדיין הרכז השני של הפועל, בר טימור עושה נקודות מהירות בהתקפות מעבר בצורה יעילה ונמרוד לוי בעמדה 3 מספק סייז וריבאונד יותר מג'ון הולנד. קטש צריך למצוא דרך להחזיר להם את הביטחון, כי להרגיל אותם שהם דרג ב' ולשלב אותם רק כשאין ברירה זה מתכון לאכזבות עבור כל הצדדים.
אגדה שהיתה באמת
קובי בריאנט מת והתחושה שאיתו מתו גם דור הניינטיז של האן.בי.איי ואולי גם הניינטיז עצמם, כי בקובי היה משהו מאוד ניינטיזי. למשל הצורה שבה מת – תאונת מסוק בהרים של LA – שנשמעת כמו הדרך שבה היית מצפה שאקסל רוז או ארון ספלינג היו מסיימים את חייהם. לברון ג'יימס, למשל, בחיים לא היה נפרד מהעולם בתאונת מסוק, ולו רק כי במסוקים אין Wi-Fi (וויי-פיי) יציב.
קובי סימל את הניינטיז למרות ששיחק בעשור הזה ארבע שנים בלבד, משום שהוא היה אחרון המוהיקנים של עידן כדורסלני העל שמטרתם העליונה שלהם היתה לחקות את מייקל ג'ורדן. קובי הוא לא רק החקיין הכי מוצלח שקם לג'ורדן אי פעם, הוא אחד החקיינים הטובים שידע הספורט העולמי. הוא הוכיח שחקיינות מושלמת, במובן העמוק של המילה, היא אמנות בפני עצמה. קובי חיקה את תנועות גוף של ג'ורדן, את הזריקה, את סגנון המשחק, את תנועות הפנים ואת האטיטיוד והוכיח שחיקוי גאוני של גאון יכול לייצר גאון חדש.
עופר מתן (צילום: פרטי)
ויש גם את עניין האונס. זה לא מקרי שעבור רוב מי שעקב אחרי קובי באדיקות ב-24 השנים האחרונות – ההתעקשות של כל מיני נשים וגברים להכליל את סיפור האשמתו באונס בפסטיבל ההספדים מרגיש כפוי ומאולץ. אנחנו, שמכירים כל מוב של קובי וכל סל ניצחון שלו, חשים שהאונס (שאף פעם לא באמת ירדנו לעומקו) אינו עיקר המורשת של קובי ולכן לחפור על העניין זה פשוט לפספס את האיש.
לקח לי יומיים של קריאת פוסטים לגבי אותה פרשייה משנת 2003 כדי שיירד לי האסימון: זה לא מקרי שסיפור האשמתו של קובי באונס ברוטלי מאוד לא נתפס אצלי כחלק מהמורשת שלו, בניגוד למעצרים בגין אחזקת גראס ונשק, שלגמרי נחשבים חלק מהחבילה של אלן אייברסון, למשל. קובי עבד בלמחוק את האונס מהסיפור שלו. הוא שילם מיליונים למתלוננת נגדו כדי שלא תעיד, רדף אותה בעצמו ובעזרת מעריציו והתעקש לאחוז בבלעדיות על הזכות לנסח את המורשת שלו. אלא שעכשיו הוא מת, והמנדט לכתוב את המורשת הופקע מידיו. במקום להתעצבן שהורסים לנו את סיכומי הקריירה של אחד הכדורסלנים הגדולים שחיו, אפשר להסתכל על הדיבורים על האונס כהזדמנות להכיר את קובי באמת. ככה נראה תיקון – מבאס ובלתי נמנע.
