עונת 25-26 התחילה לא טוב עבור הפועל ירושלים. ובכן, לא מספיק טוב. כבר לאחר שלושה משחקי ליגה וחמישה משחקים ביורוקאפ (בלי להתייחס למשחקי קדם עונה, גביע ווינר ושאר תארים עם שמות של ספונסרים של קבוצות מהליגה למקומות עבודה), עולות כמה נורות אדומות שכדאי מאוד לשים לב אליהן:
הראשונה – הקבוצה לא מצליחה ״להרוג״ משחקים ולתרגם יתרונות דו ספרתיים לניצחונות. למרות הנצחון הנאה על אריס סלוניקי בשלישי האחרון בהפרש גבוה, זה עדיין לא מייצג ועד כה הוא אירוע חד פעמי , עד שיוכח אחרת ולאורך זמן. התופעה הזו חזרה על עצמה בהפסדים המאוד מאכזבים לצ'דביטה ולמנרסה ביורוקאפ, ולחולון ולהפועל העמק בליגה. בשנה שעברה אלון בנה קבוצה שלא נבהלת מפיגורים דו ספרתיים ומוצאת את דרכה לחזור ולנצח, אולם נראה כרגע שסף השבירה של הקבוצה הפך לנמוך יותר. לטעמי, הדבר נובע מניהול משחק לא נכון של יונתן אלון – איחור בלקיחת פסקי זמן ובביצוע חילופים. טיימינג זה שם המשחק בכדורסל, ונכון לעכשיו, נראה שאלון מתעכב מאוד בקבלת החלטות בזמן אמת.
נורה אדומה נוספת היא חוסר השימוש המשווע בתרגילי התקפה ייעודיים לווילי ולסקפינצב. בשונה מסמית׳ הנייד (והנהדר), שני הסנטרים הללו אינם מאוד ניידים, ונדרשים לקבל את הכדור קרוב לטבעת כדי להיות אפקטיביים. מעטים מאוד המקרים בהם משחק ההתקפה מכיל בידוד של ווילי או סקפינצב על יריב נמוך ממנו, מה שלרוב מבטל לחלוטין את היתרון בדמות הפיזיות שלהם בצבע ומשאיר לקבוצה תרגילי בידוד של גארדים, מה שגם מקל על היריבה. לא לשם כך החתימו את ווילי, לא כך צריך לשחק על היתרונות של סקפינצב. האחריות, גם כאן, היא על יונתן אלון.
רוצים להישאר מעודכנים?
הנורה האחרונה קשורה גם כן למשחק ההתקפה, שמקדשת את השיטה של לתת את הכדור להארפר ולקוות לטוב. לא סתם נבנתה העונה קבוצה עם עומק בריא בעמדת הרכז. לטעמי אלון צריך להשתמש הרבה יותר בהובר (ובעיקר באירופה) שמשחק טוב יותר את הפיק אנד רול ומפעיל גבוהים בצורה טובה הרבה יותר, גם אם בהרכבים שכוללים את הארפר כקלע.
נקודה אחרונה לסיום: נבנתה קבוצה מאוד עמוקה השנה, עם הרבה כלים ויכולות. כשהדברים יתחברו יותר – הכל ייראה הרבה יותר טוב.
דודה שלך
ניתוח מדוייק!