הציבור הישראלי השכים קום עם פרסום תוצאות הבחירות בתחושה כוזבת שלא השתנה דבר. זה מתאים מאוד למפלס הנרגנות שגואה כאן בשנים האחרונות. אנשים מואסים בפוליטיקאים ומואסים גם בעצמם. אין שום תקווה כביכול וגם הדרכון הזר עלול להתגלות כמשענת קנה רצוץ.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כמו אוהדי ארסנל הלונדונית אנחנו שונאים את הקבוצה שלנו לא פחות מאשר את הקבוצות היריבות. חלק ממצביעי הרשימה המשותפת מתנגדים, למשל, להמלצה על מנהיג כחול לבן בני גנץ כמרכיב הממשלה. אני מבין ללבם, מרגיש כמוהם וחושב אחרת. בשמאל ובמרכז לא יסלחו לנו אם נחלץ את בנימין נתניהו מהמיצר ונאפשר לו להקים ממשלת חנינה. הציבור הענק העומד מאחורי הרשימה זכאי למנהיגות ריאליסטית ולא רק לצוות תגובות אמוציונאלי. קל להיות רדיקלי; קשה מאוד להיות רדיקלי נבון אבל המטלות של ההווה מתחייבות מהציפיות לעתיד.
יש מקום להציב דרישות בפני גנץ ועמיתיו, אבל לא כדי להכשיל את המגעים לסילוק נתניהו. מעולם לא ראיתי בהדחתו את חזות הכל. ברור שלציבור הערבי יש סיבות רבות לנטור למנהיגי כחול לבן, שחלק מהם עוד עלולים למצוא את עצמם בתא הנאשמים בבית הדין הבינלאומי בהאג. לכן קשה מאוד למנהיגי המשותפת להמליץ על גנץ או על משה בוגי יעלון. כדאי להבין שזו בעצם המלצה נגד נתניהו. לא רק לרשימות הממסדיות מותר לתמרן, אלא גם לשמאל העקבי. חשוב להנהיג התייעצויות תכופות עם מרצ ואולי גם עם מפלגת העבודה. הסיעות הקטנות של הציבור היהודי הנאור זכאיות לתמיכה של הרשימה כדי לחוש שיש להם גב ציבורי רחב. אהוד ברק כבר לא בתמונה של מרצ (כך ניתן לקוות) והוא מתחיל עכשיו קריירה של פובליציסטיקה היסטרית מלאה בטרוניות לא רלבנטיות. הוא לא הביא הרבה תועלת למחנה הדמוקרטי, אבל העביר קולות ממרצ לעבודה. זהו שיעור טוב לניצן הורוביץ, שאופורטוניזם אלקטורלי מבריח את בוחרי מרצ.
סיעת העבודה היא נחמדה למדי אבל איבדה לגמרי את שורשיה ההיסטוריים. המצע הוא סוציאל-דמוקרטי לתפארת אבל התדמית היא כשל סיעה עדתית קטנה. זה לא יצלח ועמיר פרץ יצטרך שותפים שקיימים רק במרצ. נכון שחלק מראשי מרצ מסתייגים מפרץ ומאורלי לוי-אבקסיס מהסיבות הלא נכונות, אבל יש גם אחרים. רבים מחברי השורה הצביעו בעד העבודה או אפילו הרשימה המשותפת. זהו אות אזהרה ברור וחד-משמעי. למרבה המזל עברו שתי הסיעות את אחוז החסימה אבל זה מחייב אותן לשיתוף פעולה הדוק ביניהן. יכול להיות שבעתיד הלא רחוק יתפכחו חלק מאנשי כחול לבן ויחפשו להם בית שהולם יותר את השקפת עולמם. במקרה כזה יצטרכו אנשי מרצ והעבודה לבנות בעבורם מסגרת נאותה לעבודה פרלמנטרית משותפת.
קיבלתי כמה שיחות טלפוניות מאנשים שאינני מכיר שנזפו בי על היעדר מעורבות פוליטית מצדי. נאלצתי להזכיר להם שאין אפילו חבר כנסת אחד בגילי. אני סומך על ח"כ עופר כסיף מהמשותפת שיעשה עבודה טובה בכנסת. הוא איש נמרץ ומשכיל וחזקה עליו שיעמוד על משמרתו ועל עקרונותיו. אשר למרצ, נעשה עוול גדול לתמר זנדברג שסולקה מהמקום הראשון על לא עוול בכפה. ניצן הורוביץ פוזל למרכז ורגיש מאוד לדעתם של פרשני המרכז הלאומני. זה הוביל בהכרח לשילובו של אהוד ברק ברשימה. הוא לא תרם דבר למרצ. את הקולות שהוא אסף איבדה מרצ מהעריקה הגדולה לטובת מפלגת העבודה ואפילו כחול לבן.
בירושלים צברו יהדות התורה וש"ס קצת יותר מ-40 אחוזים מכלל הקולות. אם תוסיפו לכך את 9 האחוזים של "ימינה" המצב בעיר מדאיג ולא בכדי היא מתקשה לשמור על צעיריה החילונים. למרבה המזל, צברו איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ושאר מנהיגי המפלגה הפשיסטית קולות רבים, גם בירושלים, שכולם ירדו לטמיון. ממש התחננתי בפני חבריי במרצ שלא יפסלו את בן גביר. הוא אסון לימין ולא היה טעם בהשקעת מאמץ לביטול רשימתו. הליכוד איבד בכל רחבי הארץ, וגם אצלנו, את קולות עולי אתיופיה. לפחות הם יודעים לעמוד לא רק על זכויותיהם אלא גם על גאוותם כעדה מקופחת. הסתירה בין התמיכה בליכוד בקרב השכבות החלשות לבין מדיניותו המיטיבה על העשירים היתה חייבת להשפיע על הבוחרים במוקדם או במאוחר. יש סיבה לקוות שרבים מהמצביעים במגזר המזרחי יסיקו מסקנות מתאימות.
הרשימה המשותפת ריכזה את קולות האזרחים הערבים וזכתה באחוזים מדהימים. זהו נתון חשוב, שיעמוד לנגד עיניהם של קברניטי המפלגות בבחירות הבאות.
תושבי המדינה סולדים מעצם הרעיון של בחירות נוספות בעתיד הקרוב. יש להניח שעתידו של נתניהו נחרץ, וקרב המאסף שלו לא יהיה על שלטון אלא על חופש ממאסר ממושך. דומה שגדעון סער מחכה לו בפינה עם סכין מושחזת, אבל בינתיים אין לו מספיק תמיכה בתוך הליכוד. במפלגת השלטון (לשעבר?) לא אוהבים נון-קונפרמיסטים, וכל יפי הנפש סולקו או התפטרו. סער איננו יפה נפש, אלא איש ימין נוקשה, אולי אפילו יותר מנתניהו עצמו. בעבר נדבק לביבי והלך איתו לכל מקום והם היו אורחים שכיחים במסעדות באזור רחביה. הקשר ביניהם היה בעייתי לא בשל השוני, אלא בגין הדמיון הכמעט מוחלט. סער הוא איש חסר חן וקשה לפרגן לו, אבל הוא באמת חרותניק בעל הכרה פוליטית רעיונית לא סתם טרמפיסט בליכוד. כדאי ללמוד את פרטי הביוגרפיה שלו, שכן הוא יהיה אורח קבוע בכותרות בשנים הבאות.
שיננתי היטב את רשימת חברי הכנסת החדשה, וכחול לבן היא הנעלם הגדול. ניסיתי לדלות את הליכודניקים בארון ורבים מחברי הסיעה אינם ידועים לציבור הרחב. נתניהו בונה על חציית הקווים של לפחות רבע מחברי הכנסת של כחול לבן, אבל זה תלוי בדינמיקה של ההתפתחויות בחודשים הקרובים. התדמית העצמית של חלק מאנשי כחול לבן לא תאפשר להם להצטרף לגוש פוליטי בראשות נתניהו, שעומס כבד של חשדות וראיות מכביד על פעילותו הציבורית. לדעתי, נתניהו פשוט גמור. אבל קשה לדעת אם האיש באמת מכיר בכך. בנגוד לאהוד אולמרט הגאה, נתניהו עלול להגיע לבית המשפט כשהוא מיילל ונגרר בידיו וברגליו. איש לא מאחל לו גורל כזה. מוטב שיחשוב על ההדר הבית"רי וילך לכלא בשקט סטואי.
אף אחד מאיתנו איננו מתיימר לדעת משהו על סגולותיו של גנץ ועל כישוריו להנהיג את העם. קשה אפילו לדעת אם הוא יוכל להרכיב קואליציה אמינה. את יאיר לפיד מכירים יותר מדי, את גנץ פחות מדי אמר לי חבר שנון. השבועות הבאים יהיו מרתקים, אולי מרתקים מדי.
