הפסל האדום בהר הרצל (צילום: ד"ר אדם אקרמן)
הפסל האדום בהר הרצל (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

הפינה ההיסטורית: הסיפור מאחורי הפסל האדום בהר הרצל

הפסל, 'מחווה לירושלים' בשמו המקורי, נוצר על ידי אלכסנדר קלדר, מהפסלים הבולטים במאה ה-20. הנה הסיפור מאחורי היצירה, המיקום שנבחר ועוד

פורסם בתאריך: 10.9.21 01:26

אחת מנקודות התצפית היפות ביותר בעיר, של שמש שוקעת על יער ירושלים ועין כרם – היא מהרחבה המרוצפת הסמוכה להר הרצל – רחבה הקרויה כיכר הולנד לזכר הצלת יהודים בהולנד, על ידי חסידי אומות העולם, בתקופת השואה. במרכז הרחבה נמצא הפסל רחב המדדים "מחווה לירושלים", אשר שמו המוכר ביותר לכל ירושלמי הוא "הפסל האדום".


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]


הפסל הוזמן מאלכסנדר קלדר על ידי הקרן לירושלים בשנות ה-70 של המאה הקודמת, על מנת להוסיף לעיר מיזם יוצא דופן, מעשה ידיו של פסל, שיצירותיו מוצבות בערים מרכזיות ברחבי העולם. קלדר הגיע לירושלים עם אשתו לואיזה ב-1975, לדיון בפרויקט הפיסול המונומנטלי ונפגש עם ראש העיר טדי קולק. הוא בחר את הרחבה בהר הרצל מתוך התפעלות מהנוף וקרא לפסל "מחווה לירושלים". כשנה עבד על היצירה, אך לא זכה לראות אותה מוצבת במקומה, וכך הפכה לעבודתו האחרונה. קלדר נפטר ב-1976 – ופסלו נחנך שנה לאחר מכן, ב-1977, בנוכחות אלמנתו. דגם קטן של הפסל ניתן על ידי לואיזה כשי לטדי קולק – וזה העבירו לתערוכת יצירותיו של קלדר, שנפתחה במוזיאון ישראל במקביל לטקס החנוכה.


שלט ההסבר שמוצב ליד הפסל האדום (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

שלט ההסבר שמוצב ליד הפסל האדום (צילום: ד"ר אדם אקרמן)


הפסל "מחווה לירושלים" מקרין עוצמה רבה ולמרות מראהו המגושם, הוא משתלב עם קו המתאר העדין, העולה והיורד, של ההרים הניבטים ממנו. הצבע האדום מסמל את הגגות האדומים של הבתים בסביבתו. הפסל נמצא בצומת שכונות אורבניות כמו בית וגן, בית הכרם הסמוכה וקרית היובל – ועל גבול הטבע – המתאפיין על ידי הצבע הירוק של יער ירושלים. הפסל מורכב מ-6 קשתות פלדה והוא מזכיר חיה פרה-היסטורית בעלת שלד ממתכת השוקל 65 טון. אורכו של הפסל 22 מטר וגובהו כ-5 מטר. הוא עשוי מפלטות פלדה עם צלעות חיזוק, הלחמות וברגים גדולים. הקמתו לא היתה למטרות הנצחה, אלא הוא נבנה כפסל חוצות וכמיצג של אמנות.

ירושלים מצטיינת בפיסול סביבתי ויש בה למעלה ממאה פסלי חוצות. ראשיתה של התופעה לפני כ-45 שנה לאחר הצבתו של גן הפסלים על שם בילי רוז, במוזיאון ישראל. האיסור לעשות דמויות אנושיות, הוליד את הצורך ביצירת פסלים מופשטים וסמליים (כמו חיות וציפורים). ועדה מיוחדת בעיריית ירושלים קובעת את סוג הפסל ומיקומו – והוא אמור להשתלב בטופוגרפיה של ירושלים, גניה ונופיה.


דיוקן עצמי של קלדר (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

דיוקן עצמי של אלכסנדר קלדר (צילום: ד"ר אדם אקרמן)


לאחר מותו של קלדר הוצב פסל נוסף שלו: "הפרה", בכניסה למרכז הקהילתי בשכונת תלפיות מזרח. קלדר ידוע בזכות המצאת המובייל, פיסול קנטי עדין, אשר מנוע או זרמי אוויר מניעים אותו. המוביילים המסתמכים על חישובי משקל ואיזונים תלויים מהתקרה או מהקירות. הם עשויים מחוטי ברזל ותלויים עליהם גופים מעוגלים, או לוחיות פח, הנעים זה סביב זה ונראים אחרת מכל זווית. המוביילים שלו ממלאים את החלל וזכו לכינוי "פסלים של אוויר", אחד מהם נמצא במוזיאון ישראל, אך הוא בעל בסיס מתכתי ולכן הוא שילוב של "מובייל" ו"סטאביל" (פסל נייח). אלברט איינשטיין הביע התפעלותו מהיצירות הנעות, ומסופר כי עמד מהופנט מול אחת מהן הנקראת "היקום". הוא הביט משך כשעה בשני הכדורים, שנעו על חוטי ברזל בתנועה סיבובית עד שהשלימו 90 סיבובים. קלדר היה אמן הניגודים – מצד אחד המובייל מזכיר צעצוע התלוי מעל מיטת תינוק, מנגד יצירותיו הם שיר הלל לטכנולוגיה המתקדמת של המאה ה-20. בנוסף ללימודי אמנות, קלדר היה גם מהנדס מכונות ובפסליו ניתן למצוא הד לגשרים של חלקי אוניות, מטוסים וקונסטרוקציות של בניית גורדי שחקים. משך חמשת העשורים שיצר (נולד ב-1898) – הוא עסק בנוסף לפיסול גם ברישומים, הדפסים, צעצועים, תכשיטים, ציורים ועבודות גובלנים. אחדים מהדפסיו נמצאים במוזיאון ישראל, והם נתרמו על ידידי המוזיאון בארה"ב.


תערוכת ציורי הגואש של אלכסנדר קלדר במוזיאון תל אביב לאמנות (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

תערוכת ציורי הגואש של אלכסנדר קלדר במוזיאון תל אביב לאמנות (צילום: ד"ר אדם אקרמן)


ביצירותיו של קלדר ניתן למצוא הומור, רוח צעירה ואופטימיות. היצירה שפרסמה אותו נקראת "הקרקס של קלדר" והיא הוצגה בפריז ב-1931. הוא הרכיב קרקס מלוליינים זעירים, נערות גומי, חיות אקזוטיות וכלי נגינה, שאותם הוא יצר מחוטי ברזל וחומרים לא שגרתיים כמו בד, שעם ועץ. אלו הופעלו על הבמה הקטנה על ידי קפיצים, והקהל שישב סביב על מזרנים נהנה מהקרקס המיניאטורי. קלדר, כורע על ברכיו ושמח כמו ילד, היה הבמאי, המנגן, הקריין והמפעיל של כל האביזרים במופע. החשובים מאמני פריז, באו לחזות בקרקס, והוא היה לשיחת היום בעיר. בהיותו בן 11 פיסל כלב וברווז מתוך גיליון פליז, כמתנות יום הולדת להוריו. הפסלים היו תלת ממדיים והברווז היה קינטי – מתנדנד כאשר טפחו עליו. פסלו הראשון נעשה בהיותו בן 5 (פיל מחימר), כמו כן כבר בילדותו יצר מחוטי נחושת תכשיטים וחרז חרוזים.

 

הגיוון של קלדר בא לידי ביטוי בתערוכה העשירה של ציורי הגואש הצבעוניים שלו, תערוכה שהוצגה לאחרונה במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה נקראה "שמש גדולה צהובה" על שם אחד מציוריו. הציורים מצטיינים בצבעי האדום, הצהוב, השחור והכחול. הם בלטו ביופיים ובצורותיהם – עיגולים, משולשים, ספירלות, סמלים (שמש, ירח וכוכבים) ומוטיבים מהטבע כמו פרחים, יצורי ים ופרפרים. במקום הוצגו גם מספר מוביילים קינטים (אחד מהם הושאל ממוזיאון ישראל) – שעוררו עניין רב בקרב המבקרים.


הפסל האדום בהר הרצל (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

הפסל האדום בהר הרצל (צילום: ד"ר אדם אקרמן)


יצירתו של אלכסנדר קלדר לא ניתנת לקטגוריזציה, מה שהופך אותו לאחד האומנים המעניינים ופורצי הדרך במאה ה-20. המצאת המובייל היתה פריצת דרך בפיסול המודרני שהתאפיין עד כה בנייחות ובמסה מוצקה. מגוון יצירותיו זוכות עד היום, ארבעה עשורים לאחר מותו, לתערוכות יחיד והן מוצגות במוזיאונים המרכזיים בפריז, בלונדון, בוושינגטון ובניו יורק.

קלדר ורעייתו היו אוהבי ישראל ובעלי יחס מיוחד כלפי ירושלים. הם ביקרו בארץ כבר ב-1952 והתרגשו מתנופת פיתוחה. בני הזוג שעבדו עם אמנים נוספים בבניין המטה הראשי של אונסקו בפריז – הזדעזעו מהחלטת הארגון ב-1975 להוציא את ישראל מחברות באונסקו, בטענה שהיא פוגעת בקדושת ירושלים על ידי חפירות ארכיאולוגיות. הקלדרים ארגנו את יתר האומנים למחאה, שבאה לידי ביטוי בפרסום מודעה בעיתון ניו יורק טיימס. במודעה נכתב: "אנו אזרחי העולם מפצירים בעצרת הכללית של האו"ם לפעול שארגון אונסקו יחזור בו מהחלטתו ויפסיק את כל הסנקציות נגד ישראל – ויאפשר לבניין שבו אנו יוצרים, להישמר כחזון של תקווה – ולא כסמל להחרמות".

  • הכותב הוא ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

תגיות:

תגובות

7 תגובות
  1. מישהו

    לפי מה שזכור לי, הפסל היה בהתחלה ,במשך שנים רבות,מוצב בכניסה לשכונת גבעת מרדכי ולא בהר הרצל… ורק ורק בשנים האחרונות הועבר לאזור הר הרצל….

  2. ארנון זינגר

    לפסל הזה קראו "הסטביל" שזה ההפך ממובייל. מובייל מסתובב כי הוא תלוי על חוט וסטביל מסתובבים סביבו.
    מכל זווית הפסל נראה אחרת.
    הבעיה שעם הבנייה מסביב כבר אין מסלול תצפית תוך כדי הנסיעה סביבו.
    הנוף שם הולך ונחסם מהציבור.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אם הייתם טורחים לקרוא את הימנים המצונזרים של הרצל הייתם מתביישים לקרוא הר בשם זה

  4. שירלי

    מעניו מאוד. ממליצה בחום על כתיבת כתבות על הסיפורים מאחורי פסלי החוצות בירושלים. נפלא

  5. מי שמבין עניין

    הגיע הזמן לשים שלט עם שם הכיכר, כיכר הולנד, מה שאף אחד לא יודע. הצלת יהודים בשואה שווה לא פחות מאשר חוזה היהודים שלא חיפש את השפה העברית או ארץ ישראל דווקא. יש לו צאצאים שאינם יהודים וכבר לא בקשר איתנו, לעומת חסידי אומות העולם בהולנד שעזרו לקיים את העם שלנו, למרות הסכנה. מומלץ לקרוא יומנה של אנה פרנק, או לצפות בסרט

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר