הפינה ההיסטורית: 120 שנים להקמת בית הכנסת עדס בשכונת נחלת ציון

אחד מבתי הכנסת המרשימים והיפים בעיר, הוא בית הכנסת "עדס" בשכונת נחלת ציון. בית כנסת זה הוקם ביוזמת העדה החלבית בשנת 1901, על ידי קהילת ארם-צובא ובתרומת משפחת עדס. הכתובת הגדולה שמתנוססת על חזית הבניין מעידה על כך: "בית הכנסת הגדול עדס לעדת חלב".

מוצאה של משפחת עדס היה ממחוז ארם צובא – ואחד מבניה, יוסף יצחק עדס, נחשב לגביר בירושלים ואף היה חבר במועצת העירייה בראשית המאה ה-20. עד היום, למרות שבית הכנסת קטן יחסית, הוא נחשב לאחד מבתי הכנסת המהודרים ובעלי המסורת בירושלים. הכניסה אליו היא מרחוב באר שבע, דרך שער ברזל מסוגנן שבראשו מגיני-דוד והפנים שלו נוסך על המבקר הדרת כבוד ותחושת חוויה.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר בזמן אמת"

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

שכונת נחלת ציון הוקמה ב-1891 והתגוררו בה מספר עדות: החלבים מהעיר חלב שבסוריה, אורפלים, כורדים ופרסים. עד היום העדה החלבית מנהלת את בית הכנסת ומהווה את הגרעין העיקרי של המתפללים, כמו גם אוחזת בכל התפקידים העיקריים כמו חזן, גבאי ואפילו שמש.

פנים בית הכנסת הוא אולם בעל תקרת עץ גבוהה ולכל אורכו של הקיר המזרחי קבוע ארון הקודש. ארון הקודש עשוי עץ אגוז משובץ בצדף, מלאכת מחשבת דמשקאית, חלקי הארון נעשו בסוריה והובאו בעגלות לירושלים וכך גם הבימה המקורית שהיתה עשויה מעץ. לקראת שנת 2000, לרגל מלאות מאה שנים לבית הכנסת, נבנתה בימת עץ חדשה שעוטרה בעבודות צורפות ייחודיות. לצורך שיפוץ ארון הקודש, שצדפים רבות נשרו ממנו, הובאו במיוחד צדפים מהים האדום והודבקו בדבק שרף.

חזית בית הכנסת עדס (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

על גבי שלושה קירות: הדרומי, הצפוני, והמזרחי מתנוסס ציור קיר צבעוני וענק, פרי עבודתו של האמן יעקב שטרק מבצלאל. הציור נעשה בשנת 1912 ונחשב לאחד מיצירות האמנות החשובות בארץ. הוא שוקם בשנת 2015 על ידי רשות העתיקות במימון אגף מורשת וההנצחה במשרד ראש ההמשלה ועיריית ירושלים. הדבר התאפשר לאחר שבית הכנסת, הוכנס לרשימת האתרים לשימור, בתוכנית להנצחת המורשת הלאומית. אנשי רשות העתיקות גירדו בזהירות רבה שכבות צבע ולכלוך שהסתירו חלקים מהציור הצבעוני והענק, והורדו לוחות זיכרון שנקבעו על הקירות במרוצת השנים. לאחר סיום העבודה, נחנך בית הכנסת מחדש בטקס חגיגי.

שטרק צייר סמלים ייחודיים על משטח שבו ישנם שילובים המורכבים ממגיני דוד ובמרכזם מנורות ופרחים. על גבי כל קיר מצוירים ארבעה סמלי שבטים הנתונים בעיגולים. בקיר הדרומי ראובן – תלמים חרושים ושמש זורחת, לוי – תבנית חושן, שמעון – חרב וחומה, יהודה – ראש אריה. בקיר המזרחי: יששכר – חמור גרם, מיוצג באוכף ובשוט. זבולון – אוניה ואילו סמלו של דן – הנחש, נמחק והעיגול נותר ריק. לשבט נפתלי סמל של ראש איילה. בקיר הצפוני: גד – אוהלים. אשר – עץ הזית, יוסף – עץ תמר (יוסף מייצג את שבטי מנשה ואפרים) וסמל בנימין – יד אוחזת שלל.

לוח הודעות לזמני התפילה בבית כנסת עדס (צילום" ד"ר אדם אקרמן)

בארון התצוגה בקיר הדרומי, ישנו עותק פקסימיליה של "כתר" ארם צובא, שעליו גאוות הקהילה החלבית. הכתר נחשב לכתב היד העתיק ביותר של התנ"ך, הקיים כיום, עד מציאת המגילות הגנוזות. העותק המקורי של תנ"ך זה בן כ-1,100 שנים נמצא בהיכל הספר במוזיאון ישראל, בו שמורות המגילות הגנוזות ממערות מדבר יהודה. "הכתר" נכתב בטבריה בסביבות שנת 930 לספירה, על ידי הסופר שלמה בן בויאעא. ההגהה והניקוד של הספר, הם מעשה ידיו של אהרון בן אשר. זהו כתב היד שהרמב"ם נדרש אליו, כאשר קבע את הלכות התורה. ממצרים הועבר הכתר בסוף המאה ה-14 לידי קהילת חלב, שהיתה יציבה ועתיקה, ששורשיה עוד מימי בית שני. העיר קלטה יהודים מארץ ישראל ומבבל ובמאה ה-16 מצאו בה מקלט גם מגורשי ספרד. הכתר נטמן בתוך "מערת אליהו" מתחת לבית הכנסת העתיק, בתיבת מתכת נעולה. כתב יד זה היה לקמע לקהילה משך למעלה מ-600 שנה וחל איסור מוחלט למכרו.

בכ"ט בנובמבר 1947, לאחר החלטת האו"ם על הקמת ארץ ישראל , פורעים ערבים התנפלו על בית הכנסת בחלב והעלו אותו באש. הכתר שהוחזק במערה מתחת לבניין בארגז ברזל, ניצל. בשנת 1958 הועלה הכתר בסתר לארץ, הועבר לידי הנשיא יצחק בן צבי וזה העבירו תחילה ליד בן צבי – ומשם הושאל לצמיתות למוזיאון ישראל. העתק פקסמיליה ממנו הופקד בבית הכנסת עדס.

שער הכניסה לבית הכנסת עדס (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

למרבה הצער, הכתב הנדיר אינו שלם ומבין 491 דפים שהיו במקור, נותרו רק 294 – העלמות העמודים מהווה תעלומה עד היום. פרופ' אליעזר סוקניק (אביו של יגאל ידין) חוקר ורוכש מגילות ים המלח, שביקר בבית הכנסת בחלב בשלהי שנת 1947, שלושה ימים לפני הפרעות שנעשו בו, ראה אותו עדיין בשלמותו. ב-2016 הכתר הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

בית הכנסת עדס מלא בשבתות ובחגים בקהל מתפללים מכל השכונות מסביב. המקום מעורר עניין גם למבקר החילוני, כבית כנסת עם סיפור מיוחד. הוא ידוע גם בזכות מנהג בן מאות בשנים המתקיים בו "שירת הבקשות". תפילת שירה זו נאמרת בין שמחת תורה ועד "השבת הגדול" שלפני פסח. בפתיחת אירוע זה מואר בית הכנסת בשלל נורות בכחול-לבן והוא מלא מתפללים, ששרים בהתלהבות ובקול רם מתוך "ספר הבקשות" (ספר פיוטים עתיק) עד אור הבוקר. לפי המסורת מקורה של התפילה בדוד המלך, שהיה מקיץ בחצות הליל, ומחבר את מזמורי התהילים. מנהג עתיק זה, אומץ בעיקר על ידי קהילת ארם-צובא הנוהגת להתכנס בלילות השבת, משך כל ימי החורף, לשירת מקהלה נהדרת בעדס, במיטב אמנות המקאם (הסולם המוזיקלי המזרחי). לכל שבת המקאם האופייני לה, והחזן מבצע אותו כמיטב יכולתו וסלסוליו. לעיתים, לצד החזן המקומי מזמינים גם חזן אורח מפורסם. הגבאי מחלק את המתפללים לשתי קבוצות ומסדר את הספסלים קבוצה מול קבוצה. הקבוצות שרות את שירת הבקשות במעין דיאלוג ובקצב – כאשר הן "מתחרות" זו בזו באיכויות ובמוזיקליות הביצוע.