במסגרת המיזם האורבני-תרבותי "בתים מבפנים", שהתקיים לפני כשבועיים בירושלים, נפתחה למבקרים הזדמנות לגלות את סיפורו של בית מפואר ברחוב עין רוגל 4 בשכונת אבו תור. הבית נבנה בסביבות שנת 1900, בשלהי התקופה העות'מנית, ושימש בעשור של שנות 1920 כקונסוליה טורקית. בעשור שלאחר מכן, 1930 ואילך, המבנה הושכר למגורי הקונסול הפרסי עד שלהי תקופת המנדט.
הקונסול הפרסי ה.מ. נואוירזד (Nourzad), התגורר בבניין עד 1946, מועד חזרתו לארצו. לאחר עזיבתו, הבית היה למועדון קצינים של חיל ההנדסה המלכותי הבריטי. בבית נותרו רהיטים מסוגננים מתקופת המנדט, לרבות הקמין (האח) שהוסיפו לו הבריטים. בולטים בחדרים עיטורי הקירות, משקופים ודלתות מפוארות. על משקופי הדלתות חרוטים שילובי צורות של צמחייה המזכירים שינניות חומה ומעניקים תחושה שהווילה מוקפת חומה. מהגג נשקף נוף מרהיב אל עבר הר ציון והר הזיתים, העיר העתיקה וחומותיה, הכפר סילואן ועד הרי מואב. בעבר הבית היה מוקף בגינה מפוארת (על חלק ממנה נבנה בית מודרני). בור המים נשאר עד היום מאחורי הבית, וכן ניתן לראות את המדף בחדרון המבואה, שעליו עמד אחד הטלפונים הראשונים בארץ.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
הבית הוקם בשיטה חדשנית לתקופתו – לא עם גג קמרונות מעוגלים בצורת כיפה (כפי שהיה נהוג באותה תקופה בבנייה הערבית). הוא נבנה עם ריילסים ותקרות גבוהות שטוחות (כ-4.5 מטר גובה). שיטת הבנייה בה נבנה, התאפשרה בזכות פתיחת קו הרכבת בין ירושלים ליפו ב-1892, והיכולת לשנע באמצעותה מוטות ברזל. בעת הקמתו הבית היה מבודד, ניצב בחצר ענקית שלצידה תחנת הרכבת הישנה (כיום "מתחם התחנה").
חדר האירוח בבית הקונסול הפרסי (צילום: אדם אקרמן)
שירה ברויאר, מנהלת לשעבר של תיכון פלך לבנות דתיות בבקעה, ותושבת אבו תור בהווה, מתמחה כיום בחקר תולדות השכונה ומדריכה בה. היא איתרה באוסף של אריך מטסון (אחד מבחירי צלמי אגף הצילום במושבה האמריקאית, שהסטודיו שלו היה בחזית מלון פאסט ופעל עד אחרי מלחמת העולם השנייה), צילומים משני נשפים שערך הקונסול הפרסי בחצר הבית בשנים 1938 ו-1939. היו אלו מסיבות שאירגן הקונסול, לציון יום ההולדת של מלך פרס. פעם לכבוד השאה ברזא ח'אן פהלווי (שהומלך ב-1925) ופעם לכבוד בנו יורש העצר – מוחמד רזא פהלווי (שהודח במהפכה ב-1979 והיה השאה האחרון). הצילומים מנשפים אלו הוצגו בסלון הבית, בימי ה"בית הפתוח" כחלק מהתצוגה שקידמה את המבקרים. בימים אלו התקיימה בבניין גם תערוכת אמנות עכשווית, שהפכה את חלליו לנשף בקונסוליה בדיונית-דמיונית. הבית היה למרחב אקס טריטוריאלי, אשר החייה למספר ימים, פרקים שונים מתולדותיו, וזאת בהשראת הצילומים מהנשפים המלכותיים השנתיים שנערכו בו על ידי הקונסול.
חדר העבודה בבית הקונסול הפרסי (צילום: אדם אקרמן)
בבניין שוכנת כיום חברת קרן הון סיכון 'Fresh Fund', שמסייעת ליוזמות סטארט-אפ. מנהלה של הקרן הקים את עמותת "כולנא" (בערבית – כולנו). העמותה עוסקת ביחסי יהודים-ערבים ובקידום אירועי תרבות משותפים – בעיקר בשכונות מעורבות כמו אבו תור – המחולקות לחלק יהודי וחלק ערבי. ניתן לבקר בווילה בתיאום מראש ולהתרשם מיופייה הפנימי, ששרד 120 שנות תהפוכות.
חזית בית הקונסול הפרסי (צילום: אדם אקרמן)
לאחר הקמת המדינה, הגבול שנקבע בין ישראל לירדן עבר סמוך מאוד לבית. קומת הקרקע שימשה כגן ילדים והגננת היתה יעל בן דב, מהלוחמות הצעירות והנועזות ביותר של הלח"י. בהיותה רק בת 15, היא השתתפה בפיצוץ פסי הרכבת ונכנסה לרשימת "המבוקשים" של המשטרה הבריטית. היא נולדה בשכונת גאולה למשפחה דתית-חסידית, ובסיום המלחמה התחתנה עם שבתאי בן דב, אף הוא חבר לח"י. בסיום לימודיה בתחום החינוך, היתה לגננת ומורה מצטיינת. בקומה העליונה התגוררה משפחת ברוכי-תמרי עם תשעה ילדים. יהושע ברוכי (נצר למשפחת חסידים ידועה מגליציה) נשלח למחנות עקורים באירופה, עודד את רוחם וטיפל ברישומי עלייתם ארצה. הודות לעבודתו בשרות המדינה, בקק"ל ובעיריית ירושלים (שימש כממונה על נכסי נפקדים), קיבל אישור ב-1950 למגורים עם משפחתו לבית הקונסול הנטוש. הוא קלט גם את ארבעת ילדי אחותו הלנה, שהתאלמנה בזמן מלחמת העצמאות ונפטרה כעבור זמן קצר. בדירה גדלו תשעה ילדים – ארבעת ילדי אחותו וגם חמשת ילדיו. אחרי מלחמת העצמאות הוא שימש גם כמנהל "מטעי האומה" – חברה שהפעילה את המטעים הנטושים בפרוזדור ירושלים והעסיקה עולים רבים בעבודות חקלאיות. אחרי מלחמת ששת הימים, ברוכי היה ממונה על פינוי התושבים הערבים שפלשו לבתי היהודים ברובע היהודי, אחרי שנפל בידי הירדנים ב-1948 (לשם כך היתה לו לשכה על יד הכותל). על כל פועליו אלו, זכה יהושע ברוכי, שרחוב בשכונת גילה יקרא על שמו.
הכניסה לבית הקונסול הפרסי (צילום: אדם אקרמן)
בתום הביקור בבית הקונסול הפרסי, רצוי לנסות לעלות למרפסת גג בבית מפואר פרטי בעין רוגל 5. עד שנת 1967 היה זה הבית האחרון לפני הגבול, שעל גגו היתה "תצפית אבו תור". מתצפית זו צפו מטיילים ותיירים אל העיר העתיקה. במקום הייתה מסעדה צנועה שנקראה "הקיוסק של שושנה". בית הקפה היה בסכנה מתמדת של התגרויות מצד החיילים הירדנים, שהיו מוצבים על חומת העיר העתיקה – ובעלת הבית הייתה מתרגלת לאורחיה השטתחות מהירה על רצפת המרפסת – במידה ויתחילו יריות. לפני מספר שנים נמכר המבנה ליזם פרטי והעליה למרפסת זקוקה לתאום מראש. אבו תור נכבשה במלחמת ששת הימים, לאחר קרב קשה בו נפלו 17 חיילים. שלט המספר על הקרב נמצא ברחוב נעמי, והאנדרטה לזכר הנופלים הוקמה בתוך גינה ברחוב עין רוגל. השכונה אוחדה, אך קיימת הפרדה מוחלטת בין החלק העליון היהודי היוקרתי הנקרא "גבעת חנניה", לבין אבו תור הערבית, שלה יש מערכת חינוך ותחבורה משלה. החלק הערבי קרוי בפיהם "א-תור". רחוב עשאל הנמצא מעל רחוב עין רוגל, אוצר בתוכו את ההיסטוריה רווית המתח בין החלק היהודי לחלק הערבי בשכונה. רחוב זה היה עד 1967 "קו הגבול העירוני" שחצץ בין הירדנים לישראל ומשני צדדיו היו מוצבים צבאיים – זה מול זה. כיום אין גדרות תיל ועמדות מגן בין שני חלקי השכונה, אך הגבול עובר בתוך הלב.
עיטורי דלתות הכניסה לבית הקונסול הפרסי (צילום: אדם אקרמן)
הכותב: ד"ר אדם אקרמן הוא מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
