נורה תאג'י, שמעון אביכזר
נורה תאג'י, שמעון אביכזר

ירושלים מודל 2021: השינויים שעברה מערכת החינוך העירונית

נורה תאג'י, מנהלת בית הספר השש-שנתי רוואד אלקודס בבית חנינא, ושמעון אביכזר, מנהל התיכון החדש בהר חומה מסכמים את השנה שחלפה

פורסם בתאריך: 31.12.21 08:44

כבר לא מקובעים / נורה תאג'י

בית הספר למצטיינים הוא חדש יחסית – נפתח לפני שש שנים בלבד – ויוצא דופן, בכך שהוא בית הספר הראשון הפועל במזרח העיר עבור תלמידים מצטיינים ומחוננים. בית הספר קולט תלמידים מחוננים, מצטיינים ורגילים מכל רחבי העיר ואף מהמחוז, ובכך מעניק לתלמידים אלה מענה שלא ניתן להם עד כה במקום אחר, ולא היה קיים עבורם לפני הקמתו.

ייחודו של בית הספר לא מסתיים בתחום הלימודי בלבד. בית הספר שואף להיות עוגן לתלמידים מצטיינים גם בתחום הערכי והחברתי. כמו שאנו שואפים מתלמידנו להצטיינות לימודית, כך אנו שואפים גם להצטיינות ערכית וחברתית. מתוך כך, התחלנו לחשוב על הפעלת מגמות בית ספריות ייחודיות, שמטרתן פיתוח מנהיגות בקרב תלמידי מזרח העיר, לצד העצמה לימודית.

אחרי חשיבה מעמיקה ומסע חיפוש ולמידה, הצלחנו השנה להכניס מספר מגמות חדשות לבית הספר, אשר נותנות מענה לתלמידנו. מגמה יוצאת דופן אחת היא מגמת ‘אנגלית דיפלומטיה ותקשורת בינלאומית’. במגמה התלמידים מקבלים כלים לפיתוח דיאלוג מקדם באנגלית, שיח בנושאים אקטואליים בינלאומיים, רכישת מיומנויות המאה 21, העצמה אישית וקבוצתית, חשיפה לנושאים מאתגרים, מפגש עם תלמידים ממגזרים שונים (בין היתר – לימודי אנגלית דיפלומטית יחד עם בית ספר ממערב העיר) מפגשי למידה מחוץ לבית הספר והשתתפות בימי שיא עם בתי ספר מכל הארץ.

באמצעות לימודי אנגלית, דיפלומטיה, ותקשורת בינלאומית, אנו מקנים לתלמידינו כלים ודרכים שיאפשרו להם להיות דור ההנהגה הבאה של מזרח ירושלים – במטרה להוביל את התרבות הירושלמית בעתיד בדרך הטובה ביותר, ולייצר דור חדש של מנהיגים הנהגה ירושלמית בקרב בוגרי בית הספר.


נורה תאג'י

נורה תאג'י


שנת הלימודים החולפת היתה שנה מאוד מאתגרת במיוחד בבית ספרנו ובמערכת החינוך בכלל – למידה מרחוק, מתן מענה לכל תלמיד גם מרחוק, הכנה לבגרות, והתמודדות עם סיום לימודיו של מחזור ראשון בבית הספר.

לצד כל האתגרים היתה בתקופה הזאת גם הזדמנות אדירה ללמידה. המעבר מלמידה והערכה רגילה ללמידה מרחוק דרש מאתנו לצלול עמוק לתוך כל מיומנויות הלמידה מרחוק, ולנסות מגוון דרכים ושיטות חדשות מדי יום. התקופה הזאת דרשה מאתנו לבצע שינויים בזמן מאוד קצר, שינויים לא פשוטים, בנוסף לשילוב שיטות חדשות – גם לימודיות, וגם בשדה החברתי-רגשי.

אני חושבת ששנת תשפ”א אילצה אותנו לבצע שינויים טכניים – פתאום מקיימים אסיפת הורים בזום ולא פנים מול פנים – לצד שינויים תודעתיים. התקופה הזאת פתחה עבורנו חלון הזדמנויות להתבוננות מעמיקה על כל מערך הלמידה וההוראה. פתאום גילינו שאפשר לעשות כל שינוי ברגע שיש צורך – אפילו שינויים שנראו בלתי אפשריים לפני הקורונה. מנגד, התקופה הזאת גם חידדה עד כמה המערך האישי, הרגשי, והחברתי הוא קריטי בתוך בית הספר.

השקענו רבות בחשיבה ובעשייה כדי להשיג את היעד הנדרש. במקביל לא הפסקנו לחשוב על קידום בית הספר וקידום נושא הייחודיות הבית ספרית.

אני מאחלת בריאות לכל התלמידים והצוותים החינוכיים, ומציעה להתבונן עמוק לתוך כל אתגר שנקרה בדרכנו החינוכית. אם יש משהו שלמדתי מהתקופה הזאת, הוא כך שיש הזדמנות בכל אתגר, בכל אתגר בכל קושי נפתחת חלון של הזדמנות ללמידה, דבר הגורם לנו להתפתח בכיוונים שונים וחדשים.
מאחלת שנה של שפע בריאות, חינוך ועשייה משמעותית.

 

 

שייכות, מסורת וכדורגל / שמעון אביכזר

לקבוצת הוואטסאפ של צוות תיכון הר חומה קוראים “חן המקום”. השם הזה לקוח מסיפור מדרשי על מורה בשם ר’ יוסי, המוצא את עצמו מול תלמיד המתקשה בלימודיו. המורה לוקח את התלמיד לשיחה אישית ובה הוא שומע משהו מפתיע, לא מובן: “אני גולה ממקומי”. המורה מבין ברגע הזה משהו לגבי הקשר בין הדרך בה אנחנו לומדים, והשייכות למקום בו אנו נמצאים ולמקום ממנו באנו.

שייכות היא מרכיב קריטי להצלחתם של תלמידים בבית הספר. תלמיד שגולה ממקומו וחש שיש נתק בין בית הספר לבית שלו, לא יצליח ללמוד. כשהקמנו את התיכון הצומח בהר חומה היה לנו ברור שהסיפור שלנו מתחיל בקהילה, במשפחות מהן מגיעים התלמידים. המשוררת זלדה ביטאה את הקשר המתחייב בין הבית לתלמידים במה שהיא כינתה “נוף הבית” – “כל ילדה מביאה אתה את לחן המשפחה שלה, נוף הבית נגרר עד לספסל הלימודים שהיא יושבת עליו”.

היינו רוצים שהזהות המשפחתית תהדהד בחיי בית הספר כדי שאף אחד מאיתנו לא ירגיש לעולם גולה ממקומו. הילד במדרש גולה ממקומו לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הרגשי. היכן חבריו? האם איש מהם לא הרגיש בבדידותו? האם איש מהם לא הרגיש עד כמה הוא ‘לא מכאן’?


שמעון אביכזר

שמעון אביכזר


ר’ יוסי מצליח להבין את תלמידו רק לאחר שהוא עוצר לרגע ומקיים איתו שיחה, המאפשרת לו להבין מי הוא התלמיד היושב לפניו. הוא אף מרשה לעצמו ללמוד ולהשתנות מעט במפגש הלא צפוי הזה, ואולי גם לראות ברחוק ובשונה מקום שעשוי להפרות ולהעשיר את בית המדרש שלו.

אחת הדרכים שלנו להתחבר לבתים מהם מגיעים התלמידים היא להאיר את המסורת המשפחתית ממנה הם הגיעו. המילה מסורת קשורה למסירה, למה שנמסר לי על ידי משפחתי, ובעולמם של הרבה תלמידים המילה מסירה קשורה גם לעולם הכדורגל.

במסירות של משחק כדורגל מבקשים שהכדור ייקלט היטב בידיו של הצד השני. במסירה יש מגע, קשר עין. הערנות שלך לצד השני היא קריטית עבור מסירה יפה. לעומת זאת, בבעיטה לשער אנו רוצים שהכדור יחמוק מידי השוער.

כשאני משחק עם בני במסירות אני מנסה לדייק את המסירה כך שהיא תתאים בדיוק לידיו ותיקלט היטב. אני נזכר בשיר נוגע ללב של שי דותן המתכתב עם הרעיון המסירה:

כַּדּוּרֶגֶל / שי דותן
אָבִי לֹא מָצָא זְמַן
לְמִשְׂחָקִים.
הַכַּדּוּר בּוֹ לֹא הִתְמַסַּרְנוּ
הִתְכַּוֵּץ עַד שֶׁנֶּעֱלַם.
שָׁנִים בָּעַטְנוּ מִלִּים זֶה לָזֶה
בְּלִי כְּתֹבֶת.
הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי בָּא לְבַקֵּר,
הוּא מַפְצִיר בִּי שֶׁאֶשָּׁאֵר
לִצְפּוֹת בַּמִּשְׂחָק.
בַּמַּחֲצִית הוּא נִרְדָּם עַל הַסַּפָּה.
אֲנִי מְכַסֶּה אוֹתוֹ בְּפִּיקֶה וְצוֹפֶה
עַד הַסּוֹף, רוֹשֵׁם בַּזִּכָּרוֹן
מִי כָּבַשׁ וּבְאֵילוּ דַּקּוֹת,
לְהִתְלַהֵב בַּטֶּלֶפוֹן
יַחַד אִתּוֹ.

האב בשיר לא מצא זמן למשחקים, ושלא מתמסרים הכדור מתכווץ. בעיטות הן ללא כתובת, אך בהתמסרות הכדור כמעט תמיד מגיע ליעדו. בית הספר שלנו קרוב לבתים של מרבית התלמידים, ויש לכך ערך חשוב ביצירת שייכות לבית הספר ולקהילה. בתוך כך, התפקיד שלנו בבית הספר הוא ליצור מקום בו התלמידים מרגישים קרובים זה לזה, קרובים למשפחתם, קרובים לעצמם.


הבית החדש שלכם מחכה בלוח הנדל"ן של ירושלים


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

תגיות:

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר