כ-130 שנה לאחר גילויו של פסיפס הציפורים הארמני, שהוא מהיפים ביותר שהתגלו בישראל, הועברה באחרונה היצירה האמנותית הארמנית הנדירה, למקום מבטחים שמהווה גם את מקומה הטבעי – המוזיאון הארמני שברובע הארמני בעיר העתיקה. המוזיאון, יש לציין, נמצא כיום בשיפוצים ועל כן היצירה תוצג ותהיה נגישה לצפייה רק עם סיום השיפוצים – בשלהי 2022.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
הפסיפס התגלה בסוף המאה ה-18 במרחק כ-350 מטר צפונית לשער שכם – רחוב הנביאים 16 של ימינו. בשנת 1894 נקראו שני ארכיאולוגים ידועים שעבדו אז בהר ציון – פ. בליס וא. דיקי – להציל את הפסיפס הייחודי, שהתגלה במהלך הנחת יסודות לבית. הם לקחו על עצמם את מלאכת החשיפה לשימור הרצפה המעוטרת.
כאשר התברר כי היתה זו רצפת בית תפילה ששימש לקבורה ולזיכרון למתים, שבחלקו העליון שובצה הכתובת "לזיכרון ולגאולתם של כל הארמנים, אשר שמותיהם ידועים לאל בלבד", החליטה הפטריארכיה הארמנית בירושלים לרכוש את המקום. הארכיאולוגים קבעו שבית תפילה זה ורצפתו הם משנת 550 לספירה – תקופה בה ירושלים היתה ביזאנטית-נוצרית ולארמנים היו עוד מספר כנסיות באזור. בחפירות שנעשו במקום התגלתה מערת קבורה, והמבנה הקטן עם רצפתו הפך למקום משיכה למבקרים רבים. בשנת 2009 החליטה הפטריארכיה הארמנית, שדאגה לאיכות של הממצאים כי הכניסה אל המבנה תתאפשר רק למעטים ובתיאום מראש.
קטע מפסיפס רזי גן עדן (צילום: אדם אקרמן)
רצפת הפסיפס, שגודלה כ-8X3 מטר, עשירה בדמוית ציפורים ארץ ישראליות הנתונות בתוך 39 מדליונים עגולים, עשויים משריגי גפן. הם פורצים מתוך כד מהסוג הנקרא ביוונית "אמפורה", ומשני צדדיו טווסים מהודרים. בחלקו העליון המזרחי של הפסיפס, נמצא גביע מלא פרות ומשני צדדיים שני זוגות ציפורים בתוך שדה פרחים. סביב הרצפה קלועה "צמה" ססגונית והפסיפס כולו הוא סימטרי – כאשר לעופות הנמצאים מימין ישנה "השתקפות" בהתאמה משמאל. ענפי גפן ואשכולות ענבים פזורים בכל שטחו של הפסיפס. בין הציפורים שזוהו על ידי חוקרים: אווזים, יונים, סנוניות, קוראים, פסיונים, נשר (או עיט), וכן השקנאי שהוא מסמלי הנצרות.
קטע מפסיפס הציפורים ברחוב הנביאים-טרם העברתו למשכנו החדש (צילום: ג'ק נגר-רשות העתיקות)
אמני הפסיפס הארמנים אהבו להשתמש במוטיבים מהטבע – ציפורים ובעלי חיים (בעיקר איילות), פרחים ועצים. בולט מדליון יוצא דופן בפסיפס, שבו כלוב עם ציפור המבליט את הניגוד בין הטבע בו פועלות העופות לבין ציפור כלואה נטולת חופש. לדעת מרבית החוקרים, נושא הפסיפס הוא זיכרון המתים, והמעבר בין העולם הזה לעולם הבא. היצירה כולה מחזקת את הקשר שבין שני העולמות. כך ניתן לראות את הציפור הכלואה כסמל לנשמה הכלואה בגוף המבדיל אותה מהנשמות נטולות הגוף שבעולם הבא.
פסיפס הציפורים לפני העברתו למוזיאון הארמני (צילום: ג'ק נגר-רשות העתיקות)
חלפו כ-1500 שנה מאז שהארמנים יצרו את הפסיפס ואותות הזמן, הלחות והרטיבות בחדר הסגור והחנוק בו הוא היה נתון החלו לגרום להידרדרותו בעשור האחרון. בשנת 2019 החליטה רשות העתיקות, בשיתוף הפטריארכיה הארמנית, על פרויקט העברתו למוזיאון הארמני שבו תנאי התחזוקה יאפשרו את הישמרותו לדורות. תהליך הרמת ופרוק הפסיפס ללוחות, הרכבתו במקום החדש, ניקוי ושימור הפסיפס נמשכו למעלה משנה. תוך כדי העבודה, שנעשתה בידי הצוות המשמר של רשות העתיקות, בוצע סקר מעמיק יותר של כוך הקבורה וכך נחשף מתחת לפסיפס תרשים ההכנה (סינופסיס) העשוי מכרום צבעוני של תוכנית ההרכבה, שקדמה ליצירת עבודת המופת.
פסיפס הציפורים מורם בחלקים לקראת העברה (צילום: ג'ק נגר-רשות העתיקות)
יצוין כי באזור שער שכם, בקרבת פסיפס הציפורים, התגלה בשנת 1901 עוד פסיפס ארמני עתיק אך הוא הועבר ממקומו על ידי השלטונות העות'מאנים למוזיאון העתיקות באיסטנבול, שם הוא שמור עד היום. הפסיפס נקרא על שם אורפיאוס (בנו של האל אפולו במיתולוגיה היוונית) – הנראה במרכז הפסיפס מנגן בעוגבו, ונגינתו משכה ציפורים וחיות השדה. סביב אורפיאוס נראות ציפורים (כמו נשר) וחיות (כבשה, נחש ונמר). בקצה הפסיפס נראה צייד נושא רומח מסתער על אריה מזנק. למרגלותיו של אורפיאוס נראית דמותו של פן, אל הרועים והעדרים. הפסיפס הססגוני היה משובץ ברצפת כנסייה מהמאה ה-6 שנחרבה במאה ה-7, עם ראשיתו של השלטון הערבי בארץ. מסגרת הפסיפס עשויה באמנות רבה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אמנות הקרמיקה הארמנית החלה להתפתח בארמניה זמן קצר לאחר שהארמנים התנצרו (הם היו העם הראשון שהתנצר בשנת-301). במאה ה-11 הוגלו הארמנים לטורקיה ושם החל המנהג לכסות קירות באריחי קרמיקה צבעוניים. הארמנים קישטו במצוות הסולטנים העות'מאנים ארמונות, מסגדים וכנסיות.
כתוצאה מהשואה שפקדה את הארמנים במלחמת העולם הראשונה, נפוצו הארמנים ברחבי העולם והפיצו את מסורתם עתיקת היומין. המושל הבריטי של ירושלים, רונלד סטורס, החליט להביא לעיר קבוצה של אמנים ארמנים כדי לבצע עבודות ציפוי מחדש של מבנה כיפת הסלע באריחי קרמיקה. הנודע שבהם היה היה דוד אוהנסיאן, שיחד עם תלמידיו בליאן וקרקשיאן, עיטר מוסדות רבים בירושלים. בין המבנים שבהם היו קירות ופריטים שונים שקושטו באריחי קרמיקה ממוזגים היו ארמון הנציב, מוזיאון רוקפלר, מלון "אמריקן קולוני" והכנסייה הסקוטית (סנט אנדריוז). אוהנסיאן, בליאן וקרקשיאן השתקעו בירושלים עם בני משפחותיהם, ופתחו בתי מלאכה בעיר. מהמוכשרות בצאצאי האמנים הארמנים היתה מרי בליאן, שאביה הקים ב-1927 בית מלאכה על דרך שכם.
פסיפס הציפורים – יצירת רזי גן עדן (צילום: אדם אקרמן)
מרי בליאן תרמה לירושלים בשנת 2004 יצירת קיר ייחודית וענקית (24 מ"ר), המוצבת ברחוב כורש 14. העבודה, שנקראת "רזי גן עדן", עשויה מ-1,000 אריחים ומציגה פנורמה קוסמית ואידיאלית. יש בה את כל האלמנטים של "פסיפס הציפורים" שהיה למקור השראה לאמנים הארמנים בני ימינו. היצירה מגשרת בין העולם הזה לעולם האידאלי הבא. בציור מובלטים עצי ברוש ותמר ומשמעותם במסורת הנוצרית נצח וחיים. האיילים רועים באחו, והציפורים מקוננות בצמרות עצים והטווסים מהודרים. הדגים בים קופצים לצידי אוניות עתיקות. היצירה בתנועה מתמדת של גלים, איילות, עופות ופרחים – ושולט בה הצבע הכחול – של המים והשמים – האהוב על האמנים הארמנים. בליאן מנסה ליצור עולם שמימי וקסום, המקושר לטבע ולחיי העולם הארצי.
הבית החדש שלכם מחכה בלוח הנדל"ן של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
