טקס האזכרה לחללי החטיבה הירושלמית במלחמת יום הכיפורים, האנדרטה לזכר חללי החטיבה הירושלמית (צילומים: אבי יפה)
טקס האזכרה לחללי החטיבה הירושלמית במלחמת יום הכיפורים, האנדרטה לזכר חללי החטיבה הירושלמית (צילומים: אבי יפה)

הפינה ההיסטורית: הנצחת חללי החטיבה הירושלמית במלחמת יום הכיפורים

לרגלי טיילת שרובר בארמון הנציב ניתן לראות 6 קוביות גדולות מבטון יצוק, אשר מנציחות את 76 חללי החטיבה הירושלמית שאיבדו את חייהם בתעלת סואץ @ וגם: סיפורו של טכנאי הקשר הירושלמי שתיעד את קולות המלחמה

פורסם בתאריך: 4.4.22 11:07

בפאתי יער השלום, על מדרון ההר, לרגלי טיילת שרובר, נמצאות 6 קוביות מבטון יצוק בגודל 1.5 מטר, המנציחות את 76 חללי החטיבה הירושלמית אשר קיפדו את חייהם בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים, בזמן שהיו במוצבים על קו פרשת המים בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. זה היה, כידוע, אחד האירועים המרים והקשים במלחמות ישראל. מהאירועים הדרמטיים והטרגיים שהתרחשו בפרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973, אשר מצאו את המדינה מופתעת ונדהמת. האכזבה היתה תוצאה של מחדל מודיעיני, שאננות וקיבעון מחשבתי של הדרג הצבאי והמדיני הבכיר – מחדל אשר עלה במחיר דמים כבד.


איתרע מזלם של חיילי המילואים מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית (חטיבה 16), שהם נשלחו לאייש בראש השנה תשל"ג (23 בספטמבר), למשך חודש ימים, את מעוזי תעלת סואץ. ערב מלחמת יום הכיפורים, קו בר לב היה מאויש בחלקו ב-14 מוצבים מתוך 30 שניצבו על קו המים של תעלת סואץ, שאורכו 160 ק"מ. מתוך כ-500 החיילים שהיו במעוזים – 254 היו אנשי החטיבה הירושלמית. הגדוד ספג מכה קשה, כאשר 76 מחייליו נהרגו, בנסותם לעצור את עשרות אלפי חיילי קומנדו המצריים שהחלו לחצות את התעלה (מעריכים את מספרם ב-50 אלף) – ואשר נעזרו בהרעשה ארטילרית כבדה. למעלה מ-3,000 טונות פצצות הוטלו על המעוזים. הם החזיקו מעמד בין 72-24 שעות – רבים מהחיילים נפצעו, 60 נלקחו בשבי ו-118 פונו, חולצו או הצליחו למלט את עצמם. יצוין כי בנוסף לירושלמים, היו עשרות חיילים מיחידות אחרות, שנהרגו או נפלו בשבי. גבורתם של הלוחמים עיכבה את העברת המסות של השריון המצרי בפרק זמן קריטי לפנים סיני. עיכוב זה אפשר לחטיבות המילואים של השריון להתגייס, ולהגיע לאזור הקרבות ולהיערך לבלימה שהצילה את המדינה.


קוביית האבן עם שמות המעוזים בקו בר לב בתעלת סוואץ (צילום: אבי יפה)

קוביית האבן עם שמות המעוזים בקו בר לב בתעלת סוואץ (צילום: אבי יפה)


האנדרטה ביער השלום צנועה – אך רבת הבעה ועוצמה והיא מתעדת את שמות 76 הנופלים ודרגותיהם, את כינויי המעוזים ואת שרטוטי המבנה שלהם – וכן את קריאות המצוקה של הלוחמים. הקוביות המסיביות והקודרות מדמות מכשולי נ"ט, ועליהם נקבעו לוחות אלומיניום המצוירים בצריבה. האנדרטה, יוזמת עמותת ידידי גדוד 68, הוקמה ב-1975 על שטח של עיריית ירושלים והיא נבנתה על ידי האמן אריק אופיר. בכל שנה מתקיים במקום טקס מכובד בהשתתפות בני משפחותיהם ומוקיריהם של הנופלים.


טקס האזכרה לחללי החטיבה הירושלמית במלחמת יום הכיפורים (צילום: אבי יפה)

טקס האזכרה לחללי החטיבה הירושלמית במלחמת יום הכיפורים (צילום: אבי יפה)


על האנדרטה חרוטים קולות מהמלחמה כגון "הם עולים עלינו", "נו תרביצו ארטילריה", "מאות עולים עלינו" או "כל הזמן חכיתי למטוסים – כמה זמן לוקח למטוס להגיע!" – לקוחים מהקלטות שביצע טכנאי הקשר הירושלמי אבי יפה. הוא שובץ למעוז פורקן (מול העיר איסמעליה). כבר בשנת 1963 בהיותו בן 23, הקים אבי יפה אולפן הקלטות מיתולוגי, הפועל עד היום בשכונת בית הכרם. האולפן זוכה להוקרה בינלאומית והשתלב משך שנים רבות, אחרי מלחמת יום הכיפורים, במאמץ ההסברה של משרד החוץ. בספטמבר 1973 גויס אבי יפה לשירות מילואים בתעלה, והחליט לקחת עמו מכשיר הקלטה מקצועי, מיקרופונים וסרטי הקלטה. כאשר הרגיש בערב יום הכיפורים שעומדת להתחולל הסלמה – פרש את המיקרופונים בעמדות ההגנה, ליד מכשירי הקשר הצבאיים שהיו במעוז. בפרוץ המלחמה, אבי הקליט את קולות המלחמה מראשיתה. כמו כן, תיעד את ההליכה של 20 ק"מ בדיונות החול הטובעניות – כאשר 33 לוחמי המעוז הצליחו ביוזמתם – להיחלץ לאחר 3 ימי לחימה. משך שנים ארוכות אחרי המלחמה, המשיך אבי לתעד עדויות של מח"טים, מג"דים, תותחנים, טנקיסטים ומפקדי מעוזים – כן את סיפוריהם של החוזרים מהשבי המצרי. ההקלטות שלו הפכו למסמך אנושי – המתעד את סיפורו של מעוז שהיה מכותר בעת קרב. כאשר בהקלטות נשמעים גם לוחמים ממעוזים אחרים – ירי המקלעים, שריקות הפגזים והצעקות המנציחות את רגעיהם האחרונים של הנופלים.


מפת המעוזים בתעלת סואץ (צילום: אבי יפה)

מפת המעוזים בתעלת סואץ (צילום: אבי יפה)


בשנת 2019, כמעט 46 שנה לאחר המלחמה, הוציא אבי יפה את ספרו המקיף – "שובך יונים" – בשני כרכים במהדורה מודפסת ואשר עד השנה הבאה – במלאת 50 שנה למלחמה, תושלם גם מהדורתו הדיגיטלית. לקורא תהייה גם האפשרות של שמיעת קולות הקרב, וכן את ההקלטות, התחקירים והראיונות שערך יפה במשך השנים. "שובך יונים" נבחר לשם הספר, כי זו היתה הסיסמא לתוכנית המגננה של צה"ל להדיפת מתקפה מצרית בתעלת סואץ ובסיני. אמנם היתה תוכנית מושקעת להגנה – אך היא לא פעלה בשלביה הראשונים של המלחמה, והמצרים הצליחו לשבש אותה.


הציור של אבי יפה במעוז פורקן

ציור של אבי יפה במעוז פורקן


יפה מתאר את מצב ההזנחה בו מצאו הוא וחבריו המגויסים את המעוזים: כבלי טלפון חשופים (שציפויים יבש), תיקי עזרה ראשונה ריקים, כלי נשק במצב גרוע, זחל"מים לא תקינים – ובעיקר את הברז החלוד ומיכלי הדלק הריקים במתקן הסודי שצינורות הובילו ממנו עד מי התעלה, שבשעת חרום אמור היה להיות מופעל ו"להציף את תעלת סואץ בדלק בוער". הגדוד נכנס למעוזים ללא כל אימון או הכשרה ללחימה ולפעילות מבצעית, כשנראה שהגיע רק להעברת הזמן בתחזוקה. כבר במחנה שנלר – מושב מפקדת חטיבה 16 דאז – הורגש רפיון ומורל נמוך בקרב המגויסים, שאיש מהם לא שש לעזוב את ביתו לכל תקופת החגים. בפרוץ המלחמה חיילים אלו, שנאלצו להילחם על חייהם, הפגינו אחוות אחים, גבורה נפשית ולחימה ללא פשרה – גם כשנפצעו וגם כשנפלו בשבי. טכנאיי הקשר במעוזים, בתוכם גם אבי יפה, איתרו ושיבשו את מערכות הקשר המצריות, דיווחו למפקדה ברפידים על מיקום וכיוון סוללות הטילים של האויב וסייעו למטוסי חיל האוויר לפגוע בהן. מעוז בודפשט, הצפוני ביותר בקו בר לב, היה היחידי שלא נכבש ולא פונה – והחזיק מעמד תחת הפגזות וניסיונות פלישה – הרבה הודות לכך שלא כותר מכל צדדיו, ונעזר בתגבורת טנקים ותותחים.

 

 

ההפתעה והתסכול שנגרמו בפרוץ המלחמה, היו, כאמור, פועל יוצא של השאננות וזלזול באויב, הן בדרג הצבאי והן המדיני. החיילים במעוזים חשו נבגדים ומופקרים – וכאן המקום לציין כי הם לא היו מודעים למאמצים הנואשים שנעשו לחבור אליהם, ולסייע להם. הם לא הבינו שניסיונות אלו עלו בחיי חיילים רבים ובטנקים שנפגעו. מפקד מעוז פורקן מאירקה ויזל, שהבין את המצב, ביקש מאריק שרון (שהיה מפקד אוגדת השריון במילואים בדרום) לא לשלוח יותר כוחות להצילם, ואמר לו שאנשיו ינסו לחלץ את עצמם. קו בר לב עם סיום הלוחמה – זכה לכינוי "קו חטיבת 16 הירושלמית".


אבי יפה (צילום: אדם אקרמן)

אבי יפה (צילום: אדם אקרמן)


החטיבה הירושלמית הוקמה כחטיבת חי"ר (חיל רגלי) בשלהי מלחמת יום העצמאות, על בסיס לוחמי ההגנה (חיילי חי"ש, האצ"ל והפלמ"ח) ממרחב ירושלים. לקראת סוף 1949 נוספו אליהם חיילי חטיבת עציוני. בנוסף לגדוד החי"ר, נקלטו בחטיבה יחידת שריון קטנה (18 טנקים) וארטילריה (מרגמות כבדות). ייעודה העיקרי של החטיבה היה הגנה על ירושלים והפרוזדור שהוליך אליה, ובמיוחד שמירה על מובלעת הר הצופים והקו העירוני שחילק את העיר. במלחמת ששת הימים לחמו אנשי החטיבה בקרבות לאיחוד העיר, ועם פתיחת הקרבות כבשו את ארמון הנציב בעזרת כוח הטנקים הקטן שעמד לרשותה, את רכס צור באהר ומוצבים נוספים עד רמת רחל. עד שנות ה-1990 מרבית חיילי החטיבה, היו בני העיר ירושלים וסביבתה. כתוצאה מלקחי מלחמת יום הכיפורים החטיבה הירושלמית פוצלה לשתי חטיבות (חטיבת חי"ר 97 המעולה, שזכתה לאימונים מיוחדים וחטיבת חי"ר 266). נכון לשנת 2021 החטיבה שייכת לעוצבת סיני, ואיבדה את צביונה הירושלמי. כבודה וייחודה כחטיבת 16 הירושלמית – כפי שתיזכר לתמיד – הונצח בטקס מיוחד שנערך בגבעת התחמושת בשנת 2010 במעמד ראש העיר דאז ניר ברקת.

  • הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".

העסקה שחלמתם עליה מחכה כאן. היכנסו לזירת הנדל"ן של ירושלים


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר