רחוב הנביאים היוקרתי, שנודע בצביונו המיוחד ואופיו הרגוע והשלו, היה אחד מאזורי הבנייה הראשונים מאז 1850 מחוץ לחומות. מדרך עפר צרה, הוא הפך לרחוב באורך 1.5 ק"מ, שלאורכו בתי חולים, קונסוליות, מוסדות תרבות והשכלה יהודיים ונוצרים. לא היה בו את רעש המרכבות ולא את המולת בתי המסחר והמסעדות, שאפיינו את רחוב יפו המקביל, שהיה סואן ומלא חיים כל שעות היממה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
בנוסף למוסדות השונים, ניבנו ברחוב הנביאים וילות מגורים פרטיות שבלטו ביופיין ובפארן. התיישבו בו בני משפחות שהשתייכו לאליטה של ירושלים, ובתי המידות שלהם היו בני קומה או שתיים עם גגות רעפים – שהיו מוקפים בגינה ובעצים ומסוגרים מאחורי חומת אבן. האווירה היתה קוסמופוליטית ומכובדת, ובנוסף לפעילות הרפואית של בתי החולים – רופאים יהודים פתחו מרפאות פרטיות בבתיהם. לסיפוריהם של רופאים כמו ד"ר הלנה כגן, ד"ר אברהם טיכו, ד"ר אריה פייגנבאום וד"ר עמנואל פרופר – נוסף באחרונה סיפורו המרתק של רופא פחות ידוע, ד"ר יצחק אמציסלבסקי.
לפני כחמש שנים, בשנת 2017, נפתח ברחוב הנביאים 54 מלון בוטיק בראון, בעל עיצוב יוצא דופן, היוצר אווירה קסומה אשר משתלבת בהיסטוריה רבת-העניין של הרחוב. המלון בחר להאיר את דמותו הססגונית של אמציסלבסקי, שהתגורר בבניין בין השנים 1900-1886. מדובר ברופא הרפתקן ונווד, מחונן מאוד – שתריסר השנים שבהן שהה בארץ יכולות להיות מושא לסרט או לרומן.
ד"ר יצחק אמציסלבסקי (צילום רפרודוקציה: אדם אקרמן)
יצחק אמציסלבסקי נולד ב-1847 באוקרינה למשפחת חסידי חב"ד, אך כבר כנער מרד בעולם החרדי, עזב את החדר והישיבה ועבר ללמוד בגימנסיה רוסית. הוא היה בין היהודים הבודדים, שהצליח להתקבל ללימודי רפואה בסנט פטרסבורג. את הלימודים הוא סיים בהצטיינות והשתלם בפריז. בשובו לרוסיה גויס לצבא רוסיה כרופא, ואף השתתף במלחמת רוסיה-טורקיה.
חזית וילה בראון ברחוב הנביאים (צילום: אדם אקרמן)
מרוסיה הוא עבר לשוויץ, שם טיפל בבני אצולה רוסיים, והתאהב בבתו היפיפייה של אחד מהם. חרף התנגדות הוריו לזוגיות זו, הוא נישא לה. משוויץ עבר לאיטליה, וזכה באמונו של מלך איטליה (אמברטו הראשון), שהיה לפטרונו. ב-1880 הוזמן על ידי הסולטן של זנזיבר להיות רופאו האישי, והפך בהדרגה לאיש סודו ויועצו. כאות הוקרה הוא קיבל מהסולטן אי קטן – ד'ארבלה שמו – במתנה. אמציסלבסקי החליט בגאווה להוסיף את שם האי, כשם משפחתי נוסף (קרא לעצמו ד"ר יצחק ד'ארבלה). הוא התמנה גם לקונסול איטליה בזנזיבר וסייע לבית המלוכה האיטלקי, בניסיונותיו להגדיל את השפעתו באפריקה.
המרפסת בווילה בראון (צילום: אדם אקרמן)
בשנת 1886 בהיותו בביקור בפריז, הופגש עם הברון רוטשילד והוצעה לו משרת רופא בראשון לציון. בהיותו ציוני נלהב, החליט אמציסלבסקי להיענות להצעה. בשנת 1887 הוא הגיע לראשון לציון והיה גם לבעל חלקת שדה וכרם במקום. בתפקידו החדש הפגין מסירות ורוחב לב. בין השאר טיפל וחילק תרופות חינם גם לחולי מושבות נוספות, וכן לערבים נזקקים באזור. בראשון לציון הוחלט לקרוא רחוב על שמו. בעקבותיו הגיע למושבה גם אחיו יהודה, שגם היה לבעל כרמים ואדמות חקלאיות במקום. לאחר שנה בראשון לציון, במהלכה רכש אדמות בסג'רה, הוזמן ד"ר אמיצסלבסקי להשתקע בירושלים ולהיות למנהלו של בית החולים רוטשילד. מספר חודשים לפני הקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל בשוויץ ב-1897, נסע אמציסלבסקי לפגוש את הרצל בווינה. הרצל התרשם מאד מהרופא הנמרץ, ששלט בתריסר שפות והיה בעל קשרים ענפים ברחבי העולם וכתב ביומנו "עלינו לרתום אדם נכבד זה למשימות העתידיות שלנו".
רוצים להישאר מעודכנים?
בירושלים היה אמציסלבסקי לאיש חברה ידוע. בנוסף לכישוריו הרפואיים, חיבר מילון עברי-יידיש-לדינו. הוא התידד עם אליעזר בן יהודה ונבחר לנשיא אגודת "שפה ברורה" (שהניחה את היסוד לאקדמיה ללשון העברית). ב-1899 זכה גם בתואר אזרח כבוד מהמושל הטורקי על פועלו הציבורי. ברם, לפתע ארעה שערורייה שפגעה במעמדו. רב חרדי, האחראי על המשק בבית החולים, הלשין לברון רוטשילד שאמיצסלבסקי נתן הוראה לתפור כלי מיטה, כותנות, מכנסיים וטליתות קטנות – לחולים מבדים שהשיג חינם – ולא שם לב כי היו מוטבעות עליהם חותמות של בית החולים הנוצרי הפרוטסטנטי. אמציסלבסקי פוטר ממשרתו. מאוכזב ומבויש, החליט לעזוב את הארץ ולחזור עם בני המשפחה לאיטליה. היו לו חמישה ילדים, בהם בן ובת מנישואיו הראשונים לנוצרייה. לאחר פטירתה של אשתו בפתאומיות – נישא בירושלים לקרובת משפחה של ד"ר יצחק שוורץ (שקדם לו כמנהל ביה"ח רוטשילד) וממנה נולדו לו שלושה בנים מוכשרים (קצין בצבא איטליה, מהנדס, ואיש אקדמיה). תחילה התגורר אמציסלבסקי בוונציה ולאחר מכן עבר לפלרמו שבסיציליה. אולם בעקבות רעידת אדמה שפגעה בנכסיו, עבר לתוניס ושם הקים מרפאה איכותית. יצר ההרפתקנות, אומץ לבו ודמיונו הפורה באו לידי ביטוי גם בהעזתו לצאת ב-1910 מחופש למוסלמי לחאג' במכה. בחוזרו ממסע זה ב-1911, נפל למשכב ונפטר לפתע בביתו. אורחי "וילה בראון" – מקבלים קובץ דפים על ד"ר אמציסלבסקי. כך הם מתוודעים לדמותו רבת הפנים של אדם רב גווני ועקשן, שפרץ מעיירה יהודית מסורתית במזרח אירופה – והיה לרופא ולדיפלומט מפורסם.
פינה במלון וילה בראון (צילום: אדם אקרמן)
כאשר מבקרים במלון רצוי לבקר בבר המשקאות, הממוקם בבאר המים המקורית של הווילה, אשר נבנתה בשלהי המאה ה-19. המקום הוסב לבר-מערה אינטימי ואטרקטיבי – שהגישה אליו היא דרך גרם מדרגות תלול המגיע היישר לתוככי הבר. בזכות בר זה, המלון הדו קומתי הקטן יחסית, נבחר בין שמונת בתי המלון ברחבי תבל עם ברים חבויים וייחודיים. הבר בדומה למלון, מעוצב בקפדנות רבה ומשלב סגנון מזרחי עם מערבי. עיצוב הפנים נעשה גם בעזרת פריטים, שאותרו בשווקי העיר העתיקה ושולבו בפינות שונות של המלון. כך למשל דלפקי הקבלה, שמשו בעבר כדלפקי תפילה בבתי כנסת ברובע היהודי, טרם נפילתו בידי הירדנים ב-1948.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
מחפשים דירת גן בירושלים? היכנסו ללוח הנדל"ן של "כל העיר"
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
