מרכז העיר רחוב יפו ירושלים כללי ארנון בוסאני
(צילום: ארנון בוסאני)

דעה | פני ירושלים כפני המדינה

הדמוגרפיה, הסטטוס קוו והאיזון העדין בין המגזרים - אריאל בזיז, חבר פורום הנהגה וסמנכ״ל תנועת התעוררות, בטור מיוחד לרגל יום ירושלים

פורסם בתאריך: 29.5.22 10:32

היום (ראשון) אנו מציינים 55 שנה לאיחוד ירושלים, בירתנו הנצחית שהיתה בליבו ובתפילתו של העם היהודי בכל שנות הגלות. ייתכן וירושלים הופכת למעשה למקרה בוחן של מדינת ישראל כולה – העיר שלנו משנה פניה, אלפים עוזבים את העיר מידי שנה, וכשקצב גידול האוכלוסייה כל כך מהיר – אי אפשר שלא להשליך את השינוי הדמוגרפי בבירה על המדינה כולה.

נפוצה האמירה שירושלים היא מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית. גרים בה כמעט מיליון תושבים ותושבות; מכילה בתוכה את האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר, בתוכה את האוכלוסייה החרדית הגדולה ביותר, וכן גם האוכלוסייה הערבית הגדולה ביותר בישראל. ירושלים היא העיר הגדולה והמגוונת ביותר בישראל.
על פניו, אי קטן של פלורליזם בלב המזרח התיכון.

נשמע מדהים לא?


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]


בהתמקדות באוכלוסייה היהודית, זה כבר עשרות שנים בירושלים שיהודים חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים וחרדים חיים יחד. למעשה ירושלים תמיד היתה שבטית, מחולקת לשכונות, חלקן מיני "גטאות". מעין פולקלור ועיר בתוך עצמה מאז ועד היום. במילים אחרות, ירושלים, חרף גודלה, היתה ונותרה פרובינציאלית.
מחלוקות תמיד היו. הוויכוח על צביון העיר מונח על הפרק מזה שנים, אך היה נראה שבתקופות מסוימות היתה לכל הצדדים היכולת להכיל את אורח החיים האחד של השני.

הסטטוס-קוו בירושלים הצליח להישמר לאורך ההיסטוריה. הוא בא לידי ביטוי באיזון בין המגזרים – בשבת אין תחבורה ציבורית בירושלים, אבל בריכות השחייה פתוחות; יש פנאי (בתי קפה, מסעדות), אבל אין מסחר בשבת ועוד. כל זאת נשמר עוד מימי קום המדינה כאשר הוחלט כי מה שהיה – הוא שיהיה, זאת על מנת לשמר את המרקם הייחודי בעיר.

עם השנים המרקם הזה נפגע, מסיבות דמוגרפיות בעיקר, אך גם מסיבות אחרות.

על פי נתונים של מכון ירושלים לחקר מדיניות (ממוצע 2020-2018), בקרב האוכלוסייה היהודית – 35 אחוז הינם חרדים, 32 אחוז דתיים לאומיים ו-33 אחוז חילונים. האוכלוסייה היהודית גדלה משנה לשנה בירושלים, אך גודל משק הבית החרדי גדל בקצב מהיר יותר ממשק הבית הלא-חרדי. זאת ועוד, ירושלים סובלת מהגירה שלילית – יותר אנשים עוזבים את העיר, לעומת האנשים שנכנסים אליה. בעיקר מהמגזר הכללי. הפער הזה משפיע באופן ישיר על המרקם החברתי הירושלמי.
אין כל פסול בגידול אוכלוסייה במדינה דמוקרטית. אך בהיעדר מענה שוויוני מצד העירייה והממשלה לשימור המרקם החברתי בעיר, אנו עדים למעין מודל דחיקה החוצה של המגזר הכללי ממנה.

באופן כללי, המגזר החרדי צריך עוד מקום – עוד דירות, עוד שירותים ציבוריים, עוד מענה לצרכים מהעירייה. כאשר נגמר המקום בשכונה חרדית מסוימת, זליגת האוכלוסייה תהיה בדרך כלל לשכונה סמוכה, או שכונה גדולה אחרת. כהוכחה לכך ניתן לראות את זליגת המגזר החרדי לשכונות בירושלים דוגמת שכונת רמות, קרית היובל, גילה, פסגת זאב, קרית מנחם ועוד.

במילים אחרות, שכונות רבות בירושלים מתחרדות, בזמן שהציבור הכללי נדחק החוצה. זה בא לידי ביטוי בסגירת גני ילדים ממלכתיים, שינוי הגדרה של בתי ספר, מרחב ציבורי שמשנה את פניו בתוך שכונות שחיו וראו מרחב ציבורי אחר, אי-סימטריה בין השירותים שמקבלים המגזרים השונים ומכאן פגיעה ישירה מצד הממסד בייחודיות ובמרקם החברתי המיוחד ביותר בעולם.

אין כאן כל ביקורת על אורח החיים החרדי הלגיטימי. שורש המחלוקת הוא בהתמודדות הממסד המקומי והארצי עם השינויים הדמוגרפיים שקורים בעיר. גידול באוכלוסייה מסוימת הוא לגיטימי, יש שיגידו הכרחי – אך לא ייתכן מצב שבו מגזר שלם נדחק החוצה בחסות הממסד.

 

 

ירושלים לא תצליח לשמר את המרקם החברתי שלה, אם לא תהיה כאן חשיבה עמוקה, עניינית ומכבדת על איך לשמור על המגזר הכללי, היצרני בירושלים. ושוב, המלחמה היא לא באורח החיים החרדי – אלא על קיום מרחב משותף, מכובד ומתחשב בין כלל המגזרים החיים בירושלים.

עיריית ירושלים וממשלת ישראל צריכות לעשות את ירושלים אטרקטיבית יותר למגזר הכללי-יצרני שנדחק, עם מקומות תעסוקה איכותיים ומשתלמים יותר, עם פתרונות עבור בילוי ופנאי לכל הגילאים, עם פתרונות דיור לצעירים ולמשפחות צעירות – צריך לעזור למגזר הכללי, היצרני להישאר בעיר הזאת, לשמור ולספק את כלל הצרכים לכל המגזרים המרכיבים אותה – מבלי לתת יד לדחיקתו החוצה מכורח הנסיבות.

ההפנמה כי ירושלים לא תצליח להתקיים בדרך אחרת, תעזור לכולנו להתמודד עם המגמות השונות ולזכור שחיים משותפים הם יתרון, ולא חיסרון כאשר כולם מתחשבים בצרכים של האחר, ובמרחב הציבורי המשותף.

אני מאחל לעיר שלי ולכלל תושביה, שנהיה מכילים, רגישים, מתחשבים ומכבדים יותר. הרי שאם ירושלים לא תהיה של כולם וכולן, היא לא תהיה ירושלים.

  • הכותב הינו אריאל בזיז, חבר פורום הנהגה וסמנכ״ל תנועת התעוררות בירושלים (צילום: שרון גבאי)

מחפשים דירת גן בירושלים? היכנסו ללוח הנדל"ן של "כל העיר"


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר